21. סיכום ברווט 400 שנת 2006

שלום,

נכון לזמן כתיבת שורות אלה, הברווט האחרון שנערך היה ה 400.

הברווט הזה הוכיח לאנשים (שעוד לא הפנימו,) שרכיבת Radonneuring אינה רכיבת כיף. אנשים לא עדכנו את האיסטרטגיה, וניסו להשתמש באותה איסטרטגיה שעבדה (בשלהי החורף, בצפון,) גם באמצע הקיץ, במדבר.

מסיבות אישיות, נבצר ממני לרכוב עם כולם, והצטרפתי לרכיבת המארגנים, שבוע לפני הברווט. ניתן לקרוא על הרכיבה הזו בשרשור של אמיר, וגם בשרשור שלי.

בשרשור של אמיר יש הרבה מידע ותובנות מאמיר וממני לגבי הדרך.

בשרשור שלי יורם ניסה לתרץ את אי הצלחתו בכמה "תירוצים וסיפורים" (המילים הכי עדינות שיכולתי לחשוב עליהן...) לא יודע למה הוא בחר בדרך הזו, סיבותיו עימו. חבל. זה גרם ל "זהרון" ו"חלושעס" להתנגח ביורם (בכל זאת עברו כמה חודשים מה 200 וה 300, אז היה מספיק זמן לאנשים להפוך את עורם...) חבל מאוד על האנרגיות המושקעות בשלילי, כשיש עוד המון דרך לעבור עד שיהיה טוב לרכוב על אופני כביש בארץ שלנו.

"האח של באסו" פירגן.

אני רוצה לציין לטובה את שאר הרוכבים, שהשכילו להתארגן על מינהלות לפני הרכיבה. ניתן לראות את זה בשרשור הזה למשל.

כשהרוכבים רכבו, יורם נסע איתם ברכב מלווה. לפי התקנות זה אסור. מותר לעזור אך ורק בנקודות הביקורת.

ארבעה רוכבים סיימו את המסלול בהצלחה, שניים הגזימו והגיעו למיון בסורוקה, והשאר (לפחות אחד מהם, לדעתי, הסתכן לחינם, ובמזל (בגלל שיורם היה במכונית צמודה) לא הגיע אף הוא למיון) כנראה פשוט לא עמדו בעומס.

יורם סיכם בשרשור הזה.

אני רוצה לציין את ההודעה של "צביקה ה" ("יש לי כמה תהיות",) ואת התגובה של אמיר ("Common Sense on Brevets") להודעה של "צביקה ה."

אני רוצה לציין גם את ההודעה של מנשה ("keep on the good work") שהשמיע את קול ההיגיון.

מצטער על הפירסום העצמי, אבל ההודעה שלי ("ה`בעיה` היא בראש") באותו שרשור נראית לי נבואית היום. בכלל לא חשבתי אז שאפתח בלוג...

עוד שרשור פתח נשר, עם כוונות טובות.

השרשורים הרלוונטיים נמצאים בעמודים 259-263 בארכיון הקומונה של יורם.

- -

הסיפור המקורי שלי מופיע כאמור בשרשור הנזכר למעלה. אני אחזור עליו כאן, בשינויים מועטים. כמו תמיד - מותר להשוות גירסאות...

כדי שלא תהיו במתח - אמיר ואני סיימנו בזמן של 26:05.

נפגשנו (יורם, אמיר ואני) בחניה של אורט בצומת כפ`ס-רעננה.
יצאנו ב 08:05, והתחלנו לרכוב ביחד. בהתחלה הדרך זרמה במהירות.
יש לשים לב למכוניות! עד צומת סגולה הכביש ממש מפחיד!
משאיות ואטובוסים שנעצרים ויוצאים מתחנות, מכוניות שעומדות באמצע הכביש בהוד השרון וכו`.

בצומת הטייסים הצטרף אלינו שי חימוביץ.
לצומת רמלוד (30 ק`מ) הגענו ב 09:30.
עצרנו שם בתחנת הדלק לפני הצומת. היה טוב לעצור, גם אם לא הרגשנו או חשבנו את זה אז... קבענו שהעצירה הבאה תהיה בצומת הודיה, מישהו אמר משהו על מסעדה...
רכבנו ארבעתנו ביחד עד כנות (גדרה) - היה נחמד. ונפרדנו לשלום משי שפנה ימינה.

לצומת הודיה (70 ק`מ) הגענו אמיר ואני ב 11:30, יורם היה כמה ק`מ אחרינו.
חוץ מכמה ילדים בתחנת האוטובוס לא היתה מסעדה. אפילו לא תחנת דלק.
אמרנו שנמשיך לרכוב ונחכה ליורם בשדרות, שם נעשה עצירה ארוכה לארוחת צהריים.

כשהגענו לשדרות ב 12:20 לא ראינו כלום בצומת, ולא ידענו אם לפנות שמאלה לאיזור התעשיה או ימינה לתוך העיר.
פנינו ימינה, עד למרכז העיר.
היתה שווארמה אחת פתוחה. אמיר הלך להסתכל וחזר בפנים עגומות.
רכבנו לאיזור התעשיה. שם היו שתי מסעדות. סגורות.
יש שם תחנת דלק של פז, אך לא נכנסנו.
שוב רכבנו לתוך העיר, שם פגשנו את יורם טועה ברחובות. (צריך להמשיך בכיכרות כל הזמן ישר.)
התיישבנו בשווארמה. יורם ואני אכלנו שווארמה בבאגט. אמיר סירב.
לכל המלעיזים - היה באיכות שאפשר היה לצפות מראש, והיה אוכל חם. לי זה היה מספיק טוב.
בשדרות נתקענו יותר מדי זמן. לצומת סעד (101 ק`מ) הגענו רק ב 14:20. כבר ביציאה משדרות יורם רכב בקצב איטי מדי בשביל לסיים בזמן, ונפרדנו. אמיר ואני המשכנו באותו קצב כמו קודם.
קבענו שנעשה עצירות קצרות של 5 דקות כל 15-20 ק`מ.

לצומת רעים הגענו ב 14:55.
חוץ מעדר כבשים, אני חושב שלא מסתובבות שם נפשות חיות.
אמרתי את זה לאמיר, והוא הסכים, עד שראינו אריזת ג`ל ריקה על הרצפה...
אז כנראה שכן מגיעים לשם אנשים שזורקים אריזות של ג`לים גמורים ברשות הרבים...

לצומת אורים (124 ק`מ) הגענו ב 15:25. תחנת הדלק היתה פתוחה וקנינו מים.
לצומת הנשיא (141 ק`מ) הגענו ב 16:25.
דיברנו עם יורם שהיה בערך 10 ק`מ מאחורינו, וקבענו שנחכה לו במצפה רמון לארוחת ערב.

עצרנו להצטיידות בתחנת פז ברמת חובב. הריח שם זוועתי. מפחיד לחשוב מה יש באוויר שם...

קצת לפני צומת טללים (187 ק`מ) 19:25 השמש שקעה, עצרנו ל 5 דקות.
בצומת חלוקים (200 ק`מ) 20:14 כבר היה חשוך לגמרי.
התחנה בשדה בוקר היתה פתוחה אבל לא נכנסנו.

אמיר אמר שחבל שלא נכנסנו לתחנה בשדה בוקר, כי מאוד מתאים לו קפה.
בעובדת הפתעה - התחנה היתה פתוחה ואפילו המזנון פתוח שם עד 22:00!
עבדו שם שני נערים שלא האמינו שהגענו מתל אביב על האופניים. ועוד שעשינו את זה ב 214 ק`מ, ולא בערך 160...
התחלקנו ב"פיצה + קולה במבצע" ושתינו קפה (חבל שאמיר לא אמר שמתאים לו שנמצא מליון דולאר.)
דיברנו עם יורם שהגיע לשדה בוקר - ושוב עלו הדיבורים על הארוחה במצפה רמון, והפה התמלא בריר...

עבר הרבה זמן מאז שהייתי באיזור הזה, ורק זכרתי שיש רכס בנפחא.
מהסיפורים הבנתי שבנפחא יש עליה ארוכה שלא נגמרת.
העליה דוקא נגמרה, אבל לא היתה אחת ארוכה, אלא כמה וכמה עליות.
מדי פעם רואים את האורות של מצפה רמון, ואתה חושב לעצמך שזהו... ולא!
עד שמגיע הסיבוב ימינה ואז הדרך נפתחת ומישור הרוחות נמתח יפה עד מצפה רמון בקצה. איזה מחזה יפה!
למצפה רמון (236 ק`מ) הגענו בדיוק ב 23:00.
לא ידענו איפה יש "מסעדה טובה שיכתבו עליה הרבה בקומונה."
פנינו ימינה באיזור התעשיה והתיישבנו במסעדת "הקצה."
הקוסקוס עם מרק "בלי חומוס" ועוף מעל היה במקום!
חיכינו ליורם. הוא התיישב בעובדת ואמר שלא נחכה לו, אבל זה היה כבר אחרי למעלה משעה שסתם ישבנו במסעדה וחיכינו לו.
לפני שיצאנו הזמנתי קפה (להתחמם) וכדור שוקולד.
התחלנו להתלבש - הירידה של מעלה העצמאות בלילה הבטיחה להיות מקפיאה!
ביקשנו מבעל המסעדה לצלם אותנו - היינו לבושים היטב. מעיל רוח חובה!

הרכיבה בתוך המכתש זרמה, מדי פעם רואים אורות של אוהלים בצדדים, או לפחות אני רוצה לחשוב שזה היה אוהלים...
בין המכתש למישר נדמה שהעליות לא נגמרות. ואז הגענו למישר, וכמו לפי סימן, עלה חצי ירח, אדום וגדול.
לרוכבים בעוד שבוע יהיה ירח שרק נולד.
בסוף המישר זכרתי עליה רצינית.
ואכן היתה. רק קילומטר אחד, אבל תלול ביותר!
אני חושב שזה הקטע הכי תלול במסלול.

לצומת שיזפון יש סימן היכר שרואים מרחוק - עמוד עם 3 או 4 אורות אדומים.
עד שהגענו לשם (322 ק`מ) ב 5:15 כבר התחיל להיות אור.
המסעדה היתה נטושה, ורק התרנגול קרא.
ישבנו בסוכה של המסעדה ליד השולחנות.
טעות איומה - היתושים עקצו אותנו אפילו דרך שרוולי הרגלים!
אולי בתחנת האוטובוס אין יתושים.
עצרנו 3 ק`מ לפני סיירים, וכבר היתה שמש.
אחרי סיירים העליות אכן לא נגמרו, כמובטח.

בערך בקילומטר ה 370 עצרנו ל 5 דקות מנוחה רגילה. אמיר לקח ג`ל ואני הורדתי את הכפפות הארוכות והסווטשירט.
וכאילו גם אני לקחתי ג`ל - טסנו עד קרוב לנטפים.
ונדמה שכל רגע מגיעה "הירידה" - ועוד לא...
ואז היא הגיעה!

לאילת הגענו ב 10:10, 55 דקות לפני זמן הגג.
קצת התברברנו בתוך העיר, ולאגד הגענו לפני שפתחו את הקופות ב 10:30.
היה רק מקום בעמידה לאוטובוס הראשון ב 11:30 (הבא ב 13:00.)
למזלנו היה מקום ישיבה, כך שישבנו כל הדרך.
לתל אביב הגענו בערך ב 16:30.

- -

שינויים בציוד (לעומת ה 300):

עברתי לקראנק קומפאקט (FC-R700 של שימאנו.)

החלפתי אוכף לברוקס B17 Standard.

- -

מסקנות:

1) יש לשמור על משמעת מים ואוכל.

2) יש לשים לב לתנאי הדרך, ולשנות טקטיקה בהתאם.

3) מסקנה אישית: הרגשתי טוב מאוד אחרי 400 ק`מ, וזה נתן לי תקוה שאולי יש לי סיכוי להצליח ב PBP.

טל.

פוסט מקורי