20. סיכום ברווט 300 שנת 2006

שלום לכולם,

חשיבותו של ה Brevet 200 היתה בזה שהוא הוכיח שאפשר לקיים פה ברווטים.

הארגון היה למופת, המסלול היה מעניין ויפה, סיפור הדרך היה מפורט הרבה מעל ומעבר לנדרש.

חשיבותו של ה Brevet 300 (אני כותב את זה עכשיו, אחרי שעבר קצת זמן,) היא בזה שהוא הראה שאפשר לעשות את הדברים אחרת...

את שלושת המסלולים של הברווטים שנערכו עד כה ב 2006 התווה יורם. וזה לטוב ולרע. במקרה של ה 200 זה היה "לטוב," ובמקרה של ה 300 זה היה "לרע."

לעניות דעתי, המסלול של ה 300 של 2006 היה קשה לפחות בשתי דרגות ממה שנדרש ב PBP. אמנם, רצוי שיהיה קשה באימונים וקל בקרב, אבל ה 300 נראה כמו "אם כל העליות בצפון."

אמיר כבר לא היה מעורב כמו ב 200, וזה ניכר.

סיפור הדרך היה מפורט בדיוק במידה.

לפי התקנות בוצעה רכיבת המארגנים שבוע לפני. מסיבות שונות, אף אחד מהם לא עבר את המבחן. זה היה צריך להדליק אור אדום.

אני לא חושב שהמארגנים צריכים לבצע את הרכיבה בדיוק שבוע לפני, רצוי שתהיה להם אפשרות לנסות שוב, אם הם לא הצליחו. אפשר לפטור אותם אם לפחות הם היו עוברים את המסלול הזה אי פעם בעבר (לפני שקופצים, אזכיר ש"לעבור" משמעו - לעמוד בחוקים, במסלול, בזמני הגג, ובתאריך.)

השרשור העיקרי הוא זה. הוא כולל את רוב התמונות הרלוונטיות. חוץ מהרוכבים ששיתפו חוויות בשרשור הזה, ארצה לציין את דרור אוברמן, "האח של באסו", "זהרון" שפירגן (חכו ל 400...) ואת "aabramovich."

הפעם אף מאמן (למיטב ידיעתי) לא הגיב בפומבי, למרות שחלק מהרוכבים שהשתתפו בארוע שייכים לקבוצות (עם מאמן, להבדיל מרוכבים "חובבים".)

אהבתי גם את השרשור הקצר הזה, של דרור. מזכיר לי את הפורום בזמן מירוצים "רציניים" (קרי: של UCI.)

מזג האויר הרתיע חלק מהרוכבים שהחליטו לרכוב יום אחרי. זו זכותם, כמו שזו כל זכות לרכוב במסלול הברווט. אני מקווה שהם מבינים שגם אם הם היו מצליחים לרכוב ולעמוד בזמן הגג, זה לא היה נחשב להם כאילו הם עברו את הברווט.

השרשורים הרלוונטיים נמצאים באיזור עמודים 240-244 בארכיון הקומונה של יורם.

- -

הסיפור המקורי שלי מופיע בשרשור הנזכר למעלה. אני אחזור עליו כאן, בשינויים מועטים. כמו תמיד - מותר להשוות גירסאות...

המסלול נראה קשה מאוד אפילו מתוך המכונית (בדקתי את הקטע מראמה למרגליות.)
בכל זאת החלטתי לצאת לרכיבה - עם 3 חודשי נסיון ברכיבה על אופניים לא ציפיתי לסיים ב 20 שעות, אם בכלל.
אבל זה ייתן מושג לשנה הבאה.

המפגש באמצע הלילה היה כמו של חברים ותיקים שכבר "עברו משהו" ביחד בעבר.

היינו 9. כולם היו נחמדים אחד לשני, אומרים שלום, משווים ציוד חדש, ובוחנים את האופניים והציוד של האחרים.

יצאנו בדיוק מסורתי ב 03:31.
החלטתי לנקוט באותה גישה כמו ב 200 - להתחיל קצת מהר בהתחלה, כדי שיהיה זמן להרבה הפסקות בהמשך (עכשיו אני יודע שזו היתה טעות.)
כמו ב 200 הייתי הראשון בשני הקילומטרים הראשונים, ושוב נשר עקף אותי בטיסה בגובה נמוך.
הפעם הוא לא היה לבד - סמי היה צמוד אליו.

אחרי כקילומטר דני מור נצמד אלי במשך איזה 2-3 ק`מ. אז הוא עבר לרכוב לצידי, דיברנו קצת, והחלטנו לרכוב ביחד.
מבחינתי זה הרבה יותר כיף לרכוב ביחד.
ב 200 רכבתי דרך קצרה עם מארק, ונהניתי מכל רגע.

עד צמח רכבנו יחד, כולל כל הקטע הגיבעי של עמק הירדן. בצמח עצרנו לדקה.
לתחילת העליה למבוא חמה הגענו בקצב ממוצע של 31 קמ`ש (אין שום הצדקה לרכוב בקצב כזה מהיר בכזה קטע, בכזה שלב של הארוע.) הבוקר התחיל לעלות.
הנוף ממערב היה מדהים. הר תבור התחיל לבצבץ לאט לאט יותר ויותר ככל שעלינו.
רכבנו ביחד בערך 2/3 מהעליה, ואז החלטתי לרדת קצת בקצב, ואף ללכת בכמה מהקירות.
למבוא חמה הגעתי כמה דקות אחרי דני. הוא היה נחמד וחיכה לי.
אחרי כדור תמר אחד מענת כ, ושתיה מרובה, יצאנו לדרכנו ביחד (בדיעבד אני יודע שהייתי צריך לנוח עוד קצת.)
אחרי כמה ק`מ החלטתי לנסות לנוח ולהוריד קצב. אמרתי לדני, והוא המשיך באותו קצב, ולאט לאט התרחק עד שנעלם.
על הכביש ובאויר היו הרבה פרפרים כהים. כשנוסעים במכונית לא רואים אותם...

אני לא בטוח שהאטתי מספיק. הייתי צריך להוריד לקצב יותר איטי, אבל זה כבר היה מאוחר מדי. הנזק כבר נעשה.

בצומת המפלים עצרתי לנוח ולנשנש משהו. כבר הרגשתי את העייפות ברגליים. פתאום מארק הגיע. צעקתי לו, אבל הוא לא עצר.
מיד עליתי על האופניים ורדפתי אחריו.
בקצרין הגעתי אליו, ורכבנו ביחד.

בצומת נשוט עצרנו למלא מים. הוא עוצר הרבה פחות ממני, ותכנן לעצור בצומת נשוט, לכן לא עצר בצומת המפלים.
קצת לפני צומת השריון החלטתי לעצור לנוח, ולא לסיים. נפרדתי לשלום ממארק.
החלטתי להמשיך לצומת ווסט ולרדת דרך גונן.

בדרך לצומת ווסט ראיתי רחוק מאחורי את 4 (דיקי, אורי, שייע, מנשה) האחרונים רוכבים ביחד.
הרגליים כבר ממש כאבו. אחרי כל ירידה קטנה והפסקת דיווש - החזרה לדיווש היתה קשה.
בצומת ווסט חיכיתי להם, והם הציעו לי להצטרף אליהם.
החלטתי לטפס איתם למסעדה, כי אם לא אוכל להמשיך, הדרך חזרה תהיה בירידה בכל מקרה.
רכבתי איתם בקצב נחמד ורגוע. כיף לרכוב ביחד.

באחת העליות הקטנות (עוד לפני יער אודם,) נקרעה לאחד הרוכבים השרשרת (שם רוכב ודגם שרשרת שמורים במערכת.) דיקי היה היחיד מהארבעה שהיה מצויד בכלי לשרשרת, הוריד לו חוליה כפולה מהשרשרת, והציל את הרכיבה של אותו רוכב.
התכנון שלהם (והמקורי שלי, כשעוד רק חלמתי להגיע לשם ברכיבה) היה לאכול צהריים במסעדה.
הם שמעו להמלצתי על מקום, ואני מצטער על כך - לא היה משהו.
בפעם הבאה לא מספיק רק לקרוא המלצות של "מפה"...

כשהגענו לשאר ישוב נפרדתי מהם לשלום, אחרי 160 ק`מ.
באוטובוס מקרית שמונה לעפולה, קצת לפני 16:00, ראיתי את נשר ליד פונדק דוברת. וואו!!!

- -

שינויים בציוד (לעומת ה 200):

החלפתי ציר מרכזי, קראנק לדאבל (53/39,) והוספתי מעביר קדמי. כולם שימאנו 105.

הוספתי פנס Cateye HL-EL500. (מנגנון החיבור שלו עשה לי קצת בעיות, אפרט בפוסט על הפנסים.)

החלפתי את הפדלים השטוחים לשימאנו R540, נעלי כביש R074B של שימאנו, וקליטים של שימאנו כביש SH11.

- -

מסקנות:

1) היה הבדל ניכר באירגון בין ה 200 ל 300.

2) למרות שב 200 היו תקלות "מעבר לסביר" (שפיצים (ברבים) שבורים,) אנשים לא הפנימו, והיו חסרי אונים אלמלא חבריהם.

3) צריך ללמוד את המסלול מראש, כולל מקומות הצטיידות.

4) מסקנה אישית שלי: ב 300 צריך לנקוט איסטרטגיה שונה מאשר ב 200. (גם בארה`ב, זו נחשבת קפיצה גדולה, מ Century, ל Double Century.)

טל.

פוסט מקורי