שלום,
סיפור רכיבת 200 חודשית, 27 באוגוסט 2009.
כמובטח, הרכיבה החודשית יועדה להכרות ומפגש עם רוכבים שלא רכבו עימנו בעבר.
PBP 2011 קרוב מכפי שאנשים חושבים, ומי שרוצה להגיע לשם, מוטב לו שיתחיל להתרגל לרעיון...
המסלול שנקבע היה מישורי יחסית, ללא עליות מיוחדות.
בגלל אופי המסלול, החלטתי לעשות אותו עם אופני ה Fixed Gear שלי.
כרגיל, קבענו לנסוע ביחד לנקודת ההתחלה. לב הצטרף אליי, וגם מנשה ואולג נסעו ביחד.
היינו 8. לפי סדר הגעה: ייבגני (היה ברכיבת 200 חודשית, 5 בדצמבר 2008,) משה (פעם ראשונה איתנו,) מנשה, אולג (פעם ראשונה איתנו,) לב (השתתף בברווט 200 2007,) אני, דיקי, וארנון (היה ברכיבת 200 חודשית, 22 במאי.)
לקראת שעת היציאה לב עדיין לא היה מוכן, והצטלמנו ב 21:58 בלעדיו.
ב 22:00 הוא עדיין לא היה מוכן, ויצאנו ב 22:01, בלעדיו.
התחלנו בקצב מהיר, באזור 30 קמ`ש. כמה ק`מ אחרי צומת גבולות דיקי נשר, ואחריו ייבגני.
היינו חמישה: ארנון, משה, אולג, מנשה, ואני.
לא עבדנו ביחד, וגם לא רכבנו בשני טורים מסודרים.
כלומר - לרוב היו שניים מקדימה, אך השאר לא שמרו על הטורים אחריהם, ולא היו החלפות מסודרות.
בלי להזכיר שמות - לא נראה היה שכל הרוכבים מורגלים ברכיבה מסודרת בפלוטון. (כתבתי בהתחלה "רכיבה בפלוטון מסודר" ושיניתי, כי בעיניי יש קצת הבדל...)
מקדימה היו לרוב ארנון ואני, לפעמים מנשה, וקצת משה.
אולג חדש ברכיבות כביש קבוצתיות (הוא טריאתלת) והיה תמיד מאחור.
כשהדרך היתה במגמת עליה (בערך 1% שיפוע,) בגלל הפיקסי כמעט ולא ירדתי במהירות, ולכן יצא שכאילו פרצתי קדימה,
וכשהדרך היתה במגמת ירידה, וכולם עברו 45 קמ`ש, אני נותרתי מאחור.
זה אפיין את רוב הרכיבה.
בתכנון המקורי אמרנו שנעצור במשאבים למלא מים, אבל לכולם היה יותר מבקבוק, אז החלטנו לא לעצור.
בטללים עצרו ארנון, מנשה ואולג ל"קריאה של הטבע," ומשה ואני אמרנו שנמשיך בקצב איטי, והם כבר יתפסו אותנו.
באחת הגבעות הראשונות משה נשר לאחור, והמשכתי לבדי, בקצב איטי.
בשדה בוקר קניתי לי משהו קטן לאכול, והמוכר אמר לי "ראיתי אותך פה כבר כמה פעמים בעבר על אופניים."
אמא`לה!
משה הגיע כ 20 דקות אחרי, כי היתה לו בעיה עם השרשרת והפנס,
ומנשה, ארנון ואולג הגיעו כ 10 דקות אחריו. הם התעכבו בגלל חתך בצמיג.
גם ייבגני ודיקי הגיעו, ולא היה סימן מלב.
צלצלתי אליו, והוא אמר שהוא הגיע למשאבים (או טללים,) כלומר הוא היה יותר מחצי שעה מאחורינו.
יעצתי לו להגיע עד שדה בוקר, ולהסתובב.
ושוב יצאנו 7 לדרך. סה`כ, אני הייתי בשדה בוקר כ 55 דקות. קבענו שהעצירה הבאה תהיה בעבדת בחזור.
די בהתחלה נשרו דיקי וייבגני.
בנפחא אני שמרתי על המומנטום שלי, והייתי לפני כולם.
בירידה הראשונה שאחרי הכלא הגיעו אלי ארנון ואולג, ובירידה השניה הם כבר ברחו לי.
פחות מקילומטר אחרי שהסתובבתי ראיתי את מנשה מגיע, ונופפנו לשלום.
קיבלתי SMS ממשה שאמר שהוא הגיע עד צומת הרוחות, והסתובב, וניפגש בעבדת.
בראש הגבעה שאחרי צומת הרוחות פגשתי את דיקי, ואמרתי לו שכדאי שיסתובב, כי מנשה מיד אחריי. הוא הסתובב.
את ייבגני פגשתי 10 ק`מ אחרי נקודת החזור, כלומר הוא היה 20 ק`מ אחריי, מה שלא נתן לו סיכוי לתפוס אותנו. אמרתי לו שכדאי שיסתובב, והוא אמר ש"זה לא ספורטיבי" והמשיך.
דיקי נשר בעליה לנפחא (מדרום לצפון,) ונפגשנו רק בעבדת, כשהוא הגיע לשם עם מנשה.
בעבדת הייתי כ 25 דקות, ויצאנו לדרך.
עד צומת חלוקים רכבנו כולנו ביחד, ואז דיקי נשר.
במשאבים החלטנו לעצור, כדי לא להסתכן להשאר בלי מים.
לכל אחד היה יותר מבקבוק, אך היה חשש לרוח פנים.
אחרי שמלאנו מים, התיישבנו, וחיכינו לדיקי.
היינו שם כ 15 דקות.
מטללים שוב היה קצב גבוה, ומתישהו דיקי נשר.
מנשה היה מקדימה והכתיב קצב של כ 40 קמ`ש.
לי זה היה מהיר מידי, והתחלתי לאבד מגע עם הקבוצה, אבל אז מנשה ירד לאחור, וארנון תפס את ההובלה.
ארנון רכב בקצב של כ 30 קמ`ש, וזה היה לי נוח.
כמה ק`מ לפני הבסיס מנשה ברח ופתח פער. אנחנו (ארנון, משה, אולג, ואני) נשארנו יחד.
בצומת צאלים אני יצאתי קדימה, ופתחתי פער על השאר.
באחת הישורות ראיתי את מנשה מרחוק (כמה מאות מטרים,) ולאט לאט סגרתי עליו. לקח לי כ 8 ק`מ לסגור עליו.
כשהגעתי אליו רכבנו ביחד, ובירידות לפני צומת גבולות הוא ברח לי.
מנשה הגיע לנקודת הסיום בפער של כמה עשרות מטרים עליי, והאחרים לא היו רחוקים אחרינו, וגם דיקי הגיע די מהר.
לב היה שם, ואמר שהוא רכב עד שדה בוקר והסתובב, והגיע לפני כ 15 דקות.
ייבגני הגיע כשעתים וחצי אחרינו.
נתונים שלי:
201 ק`מ ב 8:56 שעות.
טיפוס: 1441 מטרים, שזה לא הרבה לברווט.
טל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה