שלום,
הסיפור מתחיל לפני שבועיים, כשיצאתי לרכיבה ראשונה עם אופניי האימונים החדשים שלי.
רכבתי את המשולש (נחשון, נשר, לטרון, נחשון) כחימום (אגב - פעם ראשונה שאני רוכב את המשולש. רכבתי את כל צלעותיו בהרבה הזדמנויות, אך זו היתה הפעם הראשונה שרכבתי את כל ה 30 ק`מ ברצף...)
אחרי המשולש עצרתי בנחשון לקשקש קצת ולמלא מים (היה לי רק בקבוק אחד שכמעט התרוקן.)
היו 3 רוכבים שבחנו את האופניים שלי.
הם: למה אתה רוכב בלי הילוכים?
אני: כנראה שאני לא רוכב כמוכם, אני אוהב להסתכל על הנוף, ולא לחשוב כל הזמן באיזה הילוך אני צריך להיות, ואם אני צריך להעביר להילוך אחר.
ואז הם בחנו אותי, ושאלו אותי: למה אתה רוכב עם סנדלים?
עניתי: שוב, כנראה שאני לא רוכב כמוכם...
אז הם אמרו: נראה לנו שאנחנו לא רוכבים כמוך!...
באותו זמן כבר הייתי שוב מוכן לרכיבה, והמשכתי במסלול שלי.
מאז עשיתי עוד רכיבה קצרה, ואחת קצת יותר ארוכה, אז הרגשתי שאנסה לרכוב 200 על Fixed Gear.
המסלול של החודש מאוד מתאים לפיקסי: אין יותר מדי ירידות ארוכות ותלולות.
אולי אכתוב פעם רשומה על יתרונות וחסרונות של פיקסי ברכיבה בכלל, וברכיבת Audax בפרט. שלדון מכסה את נושא היתרונות והחסרונות של פיקסי ברכיבה בכלל, אז הוא עשה לי יותר מחצי העבודה.
ולהלן סיפור רכיבת 200 חודשית, 5 בדצמבר 2008:
- -
אני חושב שלהרבה מהמשתתפים זו היתה רכיבה אפית שידברו עליה עוד שנים ארוכות.
זה היה שילוב של הקצב המהיר בהתחלה (שדאג לגבות קורבנות די מהר...)
נופי בראשית שבין הר חריף לשלוחת קדש ברנע,
ורוחות פנים ב 76 הק`מ האחרונים.
התחלנו ב 05:08 בחושך, היה קצת קר, אבל לא מקפיא.
התחילו 27 רוכבים, שזה שיא של רכיבות 200.
כבר ביציאה מדימונה נתבקשנו לשמור על קצב איטי כי יש רוכבים שמשתרכים מאחור.
הוחלט שלא מחכים יותר מדי, ומי שלא יצליח להישאר עם הפלוטון - לא נחכה לו בהר חריף. (למשל, אחד מהמשתרכים היה רוכב עם נסיון של כמה שבועות...)
עד תחילת העליה לרמת נפחא רכבנו ביחד, יחסית מהר. אני חושב קצב נטו של כ 27.5 קמ`ש.
בנפחא היו כמה שברחו לפלוטון, אבל הפלוטון נשאר כמעט כולו ביחד.
שוקי היה מקדימה, אבל זה לא דוגמא - הוא רכב בעיקר לבד לפני הפלוטון.
ב"קבוצת הבריחה" היו גם מקסים, עוד שני רוכבים ואני.
נקבעה עצירה בצומת הרוחות, והיא התארכה קצת יותר מדי, כי חיכינו לכמה משתרכים (אבל לא לאחרונים.)
הקטע בין צומת הרוחות להר חריף התחלק לשניים.
עד בור חמת היה במגמת עליה מתונה, ומבור חמת הכביש נעשה גלי,
עד ש 3 ק`מ לפני הר חריף היתה ירידה חזקה, ועליה (יחסית) ארוכה.
היתה קבוצה של 5 רוכבים מקדימה, ואני הייתי כ 50 מטר אחריהם, והפלוטון העיקרי היה כקילומטר מאחורי. מאחורי הפלוטון השתרכו כמה שרכבו לבד.
בהר חריף היתה עצירה ארוכה ל Regroup.
הקטע שבין הר חריף לשלוחת קדש ברנע היה גולת הכותרת של הרכיבה, עם נופי בראשית מדהימים שעונים על ההגדרה "הנשימה נעתקת."
משלוחת קדש ברנע עד ניצנים היה מישור ארוך בפיתחה של עמק שחרון.
בניצנים שוב עצרנו. נשארו 76 ק`מ עד לסיום.
אני "הזהרתי" את שי ואיציק בערב שלפני, שיהיו קצת רוחות בקטע הזה "אבל לא כמו בעמק יזרעאל!"
רק מה שכחתי - שנהיה בקטע אחה`צ, לכן הרוחות יהיו די חזקות, ודוקא כן מזכירות את עמק יזרעאל...
רכבנו כולם בפלוטון, ואחרי שהובלתי ירדתי לסופו.
הפלוטון לא היה תמיד מאורגן למופת (למרות שיחסית לחובבים - זה היה פלוטון ברמה מעל הממוצע.)
הבעיה בסוף הפלוטון הזה היא שנוצר אקורדיון.
הרוכבים לפני לא לחצו על הברקסים, אבל הם כן רכבו בפריילוף לפעמים. גם לקטעים קצרים במטרה להוריד מהירות.
אופי רכיבה כזה אינו מתאים לפיקסי. (קשה להיות מאחורה, ולעומת זה קל לעשות דראפטינג על פיקסי.)
אז ירדתי נמוך, יצאתי מהפלוטון, ורכבתי בקצב שלי.
מסתבר שזה היה מעל המהירות של הפלוטון, ויצא שהגעתי לשוקי (שהיה כ 50 מטר לפני הפלוטון.)
החזקתי איתו כ 5 ק`מ, ואז הוא ברח לי בעליה ארוכה אחת.
המשכתי בקצב שלי. שוקי היה כ 500 מטר לפני, והפלוטון היה גם כ 500 מטר מאחורי.
החלטתי לנוח ולחזור לחיקו החמים של הפלוטון.
סה`כ, רכבתי 10 ק`מ לבד מול הרוח עד שחזרתי לפלוטון.
כשחזרתי לפלוטון הוא כבר היה קטן יותר (כ 10 רוכבים במקום במקום קצת יותר מ 20,) והתנהג בצורה שהתאימה לי, אז נשארתי שם.
הצומת הראשון אחרי ניצנים הוא טללים, ב 40 ק`מ. בהתחלה לא חשבנו לעצור שם, אך התחילה להיווצר בעיית מים, אז החלטנו לעצור למילוי בקבוקים.
כשהגענו לטללים עצרנו קצת, ואז העייפות השתלטה על האנשים.
לא אלאה את הקוראים בסיפורים, אך אומר רק שהיו שם אנשים די עייפים...
מטללים יצאנו כ 15 רוכבים, ועד צומת הנגב פרשו עוד שלושה.
מצומת הנגב לא יצאנו ביחד, ורק מנשה היה מאחורי.
הוא תפס אותי בעליה ביציאה מרמת צבוע, והציע שנעצור בירוחם לאוכל (כמעט ולא נשאר לנו אוכל.)
עצרנו בירוחם לסנדביצ`ים.
לדימונה הגענו אחרונים מ 8 המסיימים, עם אור אחרון.
תודה רבה לג`קי ולמשפחתו על הארוח,
תודה לחיים על הארגון,
תודה ללב על הנסיון לשלוט בפלוטון משתולל,
ותודה ליונתן על הליווי.
- -
נתוני הרכיבה שלי:
זמן נטו: 9:12:17
מרחק: 226.43
מהירות נטו: 24.6
מהירות מקס: 57.2 (קאדנס 170)
זמן ברוטו: 11:45:00
מהירות ברוטו: 19.3
קישורים:
תאור פרופיל המסלול שכתבתי לפני הרכיבה.
תמונות.
- -
נ.ב. ציטוט נחמד שראיתי לאחרונה:
הסיפור מתחיל לפני שבועיים, כשיצאתי לרכיבה ראשונה עם אופניי האימונים החדשים שלי.
רכבתי את המשולש (נחשון, נשר, לטרון, נחשון) כחימום (אגב - פעם ראשונה שאני רוכב את המשולש. רכבתי את כל צלעותיו בהרבה הזדמנויות, אך זו היתה הפעם הראשונה שרכבתי את כל ה 30 ק`מ ברצף...)
אחרי המשולש עצרתי בנחשון לקשקש קצת ולמלא מים (היה לי רק בקבוק אחד שכמעט התרוקן.)
היו 3 רוכבים שבחנו את האופניים שלי.
הם: למה אתה רוכב בלי הילוכים?
אני: כנראה שאני לא רוכב כמוכם, אני אוהב להסתכל על הנוף, ולא לחשוב כל הזמן באיזה הילוך אני צריך להיות, ואם אני צריך להעביר להילוך אחר.
ואז הם בחנו אותי, ושאלו אותי: למה אתה רוכב עם סנדלים?
עניתי: שוב, כנראה שאני לא רוכב כמוכם...
אז הם אמרו: נראה לנו שאנחנו לא רוכבים כמוך!...
באותו זמן כבר הייתי שוב מוכן לרכיבה, והמשכתי במסלול שלי.
מאז עשיתי עוד רכיבה קצרה, ואחת קצת יותר ארוכה, אז הרגשתי שאנסה לרכוב 200 על Fixed Gear.
המסלול של החודש מאוד מתאים לפיקסי: אין יותר מדי ירידות ארוכות ותלולות.
אולי אכתוב פעם רשומה על יתרונות וחסרונות של פיקסי ברכיבה בכלל, וברכיבת Audax בפרט. שלדון מכסה את נושא היתרונות והחסרונות של פיקסי ברכיבה בכלל, אז הוא עשה לי יותר מחצי העבודה.
ולהלן סיפור רכיבת 200 חודשית, 5 בדצמבר 2008:
- -
אני חושב שלהרבה מהמשתתפים זו היתה רכיבה אפית שידברו עליה עוד שנים ארוכות.
זה היה שילוב של הקצב המהיר בהתחלה (שדאג לגבות קורבנות די מהר...)
נופי בראשית שבין הר חריף לשלוחת קדש ברנע,
ורוחות פנים ב 76 הק`מ האחרונים.
התחלנו ב 05:08 בחושך, היה קצת קר, אבל לא מקפיא.
התחילו 27 רוכבים, שזה שיא של רכיבות 200.
כבר ביציאה מדימונה נתבקשנו לשמור על קצב איטי כי יש רוכבים שמשתרכים מאחור.
הוחלט שלא מחכים יותר מדי, ומי שלא יצליח להישאר עם הפלוטון - לא נחכה לו בהר חריף. (למשל, אחד מהמשתרכים היה רוכב עם נסיון של כמה שבועות...)
עד תחילת העליה לרמת נפחא רכבנו ביחד, יחסית מהר. אני חושב קצב נטו של כ 27.5 קמ`ש.
בנפחא היו כמה שברחו לפלוטון, אבל הפלוטון נשאר כמעט כולו ביחד.
שוקי היה מקדימה, אבל זה לא דוגמא - הוא רכב בעיקר לבד לפני הפלוטון.
ב"קבוצת הבריחה" היו גם מקסים, עוד שני רוכבים ואני.
נקבעה עצירה בצומת הרוחות, והיא התארכה קצת יותר מדי, כי חיכינו לכמה משתרכים (אבל לא לאחרונים.)
הקטע בין צומת הרוחות להר חריף התחלק לשניים.
עד בור חמת היה במגמת עליה מתונה, ומבור חמת הכביש נעשה גלי,
עד ש 3 ק`מ לפני הר חריף היתה ירידה חזקה, ועליה (יחסית) ארוכה.
היתה קבוצה של 5 רוכבים מקדימה, ואני הייתי כ 50 מטר אחריהם, והפלוטון העיקרי היה כקילומטר מאחורי. מאחורי הפלוטון השתרכו כמה שרכבו לבד.
בהר חריף היתה עצירה ארוכה ל Regroup.
הקטע שבין הר חריף לשלוחת קדש ברנע היה גולת הכותרת של הרכיבה, עם נופי בראשית מדהימים שעונים על ההגדרה "הנשימה נעתקת."
משלוחת קדש ברנע עד ניצנים היה מישור ארוך בפיתחה של עמק שחרון.
בניצנים שוב עצרנו. נשארו 76 ק`מ עד לסיום.
אני "הזהרתי" את שי ואיציק בערב שלפני, שיהיו קצת רוחות בקטע הזה "אבל לא כמו בעמק יזרעאל!"
רק מה שכחתי - שנהיה בקטע אחה`צ, לכן הרוחות יהיו די חזקות, ודוקא כן מזכירות את עמק יזרעאל...
רכבנו כולם בפלוטון, ואחרי שהובלתי ירדתי לסופו.
הפלוטון לא היה תמיד מאורגן למופת (למרות שיחסית לחובבים - זה היה פלוטון ברמה מעל הממוצע.)
הבעיה בסוף הפלוטון הזה היא שנוצר אקורדיון.
הרוכבים לפני לא לחצו על הברקסים, אבל הם כן רכבו בפריילוף לפעמים. גם לקטעים קצרים במטרה להוריד מהירות.
אופי רכיבה כזה אינו מתאים לפיקסי. (קשה להיות מאחורה, ולעומת זה קל לעשות דראפטינג על פיקסי.)
אז ירדתי נמוך, יצאתי מהפלוטון, ורכבתי בקצב שלי.
מסתבר שזה היה מעל המהירות של הפלוטון, ויצא שהגעתי לשוקי (שהיה כ 50 מטר לפני הפלוטון.)
החזקתי איתו כ 5 ק`מ, ואז הוא ברח לי בעליה ארוכה אחת.
המשכתי בקצב שלי. שוקי היה כ 500 מטר לפני, והפלוטון היה גם כ 500 מטר מאחורי.
החלטתי לנוח ולחזור לחיקו החמים של הפלוטון.
סה`כ, רכבתי 10 ק`מ לבד מול הרוח עד שחזרתי לפלוטון.
כשחזרתי לפלוטון הוא כבר היה קטן יותר (כ 10 רוכבים במקום במקום קצת יותר מ 20,) והתנהג בצורה שהתאימה לי, אז נשארתי שם.
הצומת הראשון אחרי ניצנים הוא טללים, ב 40 ק`מ. בהתחלה לא חשבנו לעצור שם, אך התחילה להיווצר בעיית מים, אז החלטנו לעצור למילוי בקבוקים.
כשהגענו לטללים עצרנו קצת, ואז העייפות השתלטה על האנשים.
לא אלאה את הקוראים בסיפורים, אך אומר רק שהיו שם אנשים די עייפים...
מטללים יצאנו כ 15 רוכבים, ועד צומת הנגב פרשו עוד שלושה.
מצומת הנגב לא יצאנו ביחד, ורק מנשה היה מאחורי.
הוא תפס אותי בעליה ביציאה מרמת צבוע, והציע שנעצור בירוחם לאוכל (כמעט ולא נשאר לנו אוכל.)
עצרנו בירוחם לסנדביצ`ים.
לדימונה הגענו אחרונים מ 8 המסיימים, עם אור אחרון.
תודה רבה לג`קי ולמשפחתו על הארוח,
תודה לחיים על הארגון,
תודה ללב על הנסיון לשלוט בפלוטון משתולל,
ותודה ליונתן על הליווי.
- -
נתוני הרכיבה שלי:
זמן נטו: 9:12:17
מרחק: 226.43
מהירות נטו: 24.6
מהירות מקס: 57.2 (קאדנס 170)
זמן ברוטו: 11:45:00
מהירות ברוטו: 19.3
קישורים:
תאור פרופיל המסלול שכתבתי לפני הרכיבה.
תמונות.
- -
נ.ב. ציטוט נחמד שראיתי לאחרונה:
I still feel that variable gears are only for people over forty-five.
Isn`t it better to triumph by the strength of your muscles than by the artifice of a derailleur?
We are getting soft...
As for me, give me a fixed gear!
Isn`t it better to triumph by the strength of your muscles than by the artifice of a derailleur?
We are getting soft...
As for me, give me a fixed gear!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה