הי,
סיפור רכיבת 200 חודשית, 25 בספטמבר 2009.
מבחינת טיפוס מצטבר, המסלול אמור היה להיות ברמת קושי קצת יותר גדולה מהמסלול של החודש שעבר, אך קצת מעט מברווט.
המסלול כלל הרבה ירידות ארוכות, לכן החלטתי לרכוב עם הברומפטון שלי.
אחרי ה LEL, ובמיוחד אחרי רכיבת 200 של נובמבר 2008,
החלטתי להישאר עם פלטה אחת גדולה, של 53T. מאחר ואין לי ברגים של פלטה יחידה (יותר קצרים,) ורציתי לשמר את ה chainline, אז שמתי את הפלטה בחלק הפנימי של ה spider, ובחלק החיצוני שמתי את הפלטה הקטנה (שקודם היתה בחלק הפנימי.)
ציפיתי מאוד לקראת הרכיבה הזו.
הרבה אנשים הראו התעניינות, וגם אנשים מן העבר הביעו רצון להגיע.
יחסית לרכיבת האחרונות, הגיעו די הרבה רוכבים - 13 סה`כ.
היו חבר`ה מהדרום: חיים ושרה, ג`קי, הראל (רוכב נג`ש חזק,) איתמר.
היו רוכבים שכבר רכבו 200 איתנו בעבר: ארנון ויבגני,
והיו רוכבים שהשתתפו בברווטים של 2006 ו 2007 (!!!): דיקי, מנשה, עופר, מארק, יוסי. (דיקי, מנשה, עופר ומארק היו ב PBP 2007! כבוד!)
הצטלמנו ב 05:00, ויצאנו ב 05:02. קצת באיחור, אבל אני מייחס את זה לכמות הרוכבים.
ההתחלה היתה מהירה. אמרתי שאני מתכוון לעצור למים בגינוסר, ולחכות קצת למי שירכוב יותר לאט ממני.
עופר היה מקדימה, והכתיב קצב גבוה, כבר בעליה לגבעת המורה.
היינו תשעה. יבגני, דיקי, מארק ויוסי היו מאחור.
מתישהו, יבגני נשאר המאסף, במרחק רב מהשאר.
עצירה ראשונה היתה בכפר תבור, בפניה שמאלה בכיכר לכיוון אלומות.
חיכינו כ 4:30 דקות עד ששוב היינו תשעה, והמשכנו בקצב מהיר עד גינוסר, שם עצרנו לכ 22 דקות, עד שמארק ודיקי הגיעו, ואז רכבנו כל ה 11 ביחד, עד מעלה גמלא.
בטיפוס היה פיזור די גדול. הצלחתי להיות בקשר עין עם מרבית הרוכבים בדבוקה. בראש המעלה הם עצרו קצת, ואני המשכתי לבד, ונתפסתי די מהר.
מנשה פיספס את הפניה שמאלה ברמת מגשימים, והמשיך לבד את המסלול עד סופו.
בתל א סאקי חיכיתי שיתקבצו כל ה 8, וסיפרתי להם את מה שהיה שם בתחילת מלחמת יום הכיפורים. במהלך הסיפור, דיקי ויוסי הגיעו.
סה`כ היינו כ 40 דקות על התל.
ליד רמת מגשימים עצרנו למים, ומארק המשיך ולא עצר.
לאחר העצירה רכבתי עם ארנון והדרומיים, אך קצת אחרי אבני איתן פרשתי מהם, כי הקצב שלהם היה גבוה מדי בשבילי.
רכבתי עם עופר, אך מתישהו הוא לא הצליח להחזיק איתי. (הוא הרגיש עייפות אחרי הקצב המהיר של הבוקר, ועצר להתאוששות בגבעת יואב.)
יוסי תפס אותי, ועקף אותי. ירדנו לכורסי ביחד.
למטה הוא עצר, ואני המשכתי לבד.
בצמח פגשתי את חבורת הדרומיים ואת מארק. אכלתי סנדביץ` של ארומה, דיקי הגיע ועצר לנוח קצת, ויצאתי לדרך עם מארק ויוסי.
בגדול, אפשר להגיד שרכבנו שלושתינו ביחד עד הסוף.
בדרך נס, קצת לפני נבות, נפלה לי השרשרת החוצה, והיא נתפסה על הפלטה הקטנה. החלטתי להישאר על הפלטה הקטנה עד אחרי הטיפוס ליזרעאל.
ארנון והדרומיים היו מלפנינו, אך חתכו את המסלול, ולא ירדו לבית שאן, ולא טיפסו את נבות-יזרעאל, אלא המשיכו בכביש 71 ישירות מצומת שאן עד עפולה. מצבם של חלקם היה די קשה (החום, רוח הפנים, ומחסור במים התיש אותם, ואיתמר עלה לרכב, אחרי כ 175 ק`מ.)
הם רכבו כ 190 ק`מ.
כשדיקי יצא, הוא תפס את עופר (שהיה אחרי דיקי, עד שדיקי עצר בצמח, שם עופר לא עצר,) ושניהם רכבו יחד עד הסוף.
הם ירדו לבית שאן, אך לא פנו בצומת נבות.
הם רכבו כ 198 ק`מ.
יבגני רכב לבד עד צומת שאן, שם הוא נכנע לרוח הפנים, ועלה לרכב.
הוא רכב כ 170 ק`מ.
מנשה רכב כ 192 ק`מ.
נתונים שלי:
202 ק`מ, ב 10:40 שעות.
טיפוס מצטבר: 2103 מטרים, שזה יותר ממה שהערכתי (כ 1700 מטרים.)
זה יותר ממה שרציתי לרכיבה הזו.
השם שנתתי לרשומה הוא בגלל הרוכבים מפעם שהגיעו לרכיבה, וגם בגלל הקשר למלחמת יום כיפור.
היה לי כיף להיפגש שוב עם חברים ותיקים, ונהניתי מאוד מהרכיבה.
ממש הרגשתי כבוד לרכוב שוב עם מארק ויוסי, ואני מקוה שנצליח לרכוב שוב ביחד בקרוב.
לאחר הרכיבה נשארנו יחסית די הרבה זמן, ודיברנו ודיברנו ודיברנו.
מישהו אפילו הציע מתווה למסלול לחודש הבא, כך שיש סיכוי שאותה חבורה מפעם תתקבץ שוב לרכיבה משותפת.
טל.
סיפור רכיבת 200 חודשית, 25 בספטמבר 2009.
מבחינת טיפוס מצטבר, המסלול אמור היה להיות ברמת קושי קצת יותר גדולה מהמסלול של החודש שעבר, אך קצת מעט מברווט.
המסלול כלל הרבה ירידות ארוכות, לכן החלטתי לרכוב עם הברומפטון שלי.
אחרי ה LEL, ובמיוחד אחרי רכיבת 200 של נובמבר 2008,
החלטתי להישאר עם פלטה אחת גדולה, של 53T. מאחר ואין לי ברגים של פלטה יחידה (יותר קצרים,) ורציתי לשמר את ה chainline, אז שמתי את הפלטה בחלק הפנימי של ה spider, ובחלק החיצוני שמתי את הפלטה הקטנה (שקודם היתה בחלק הפנימי.)
ציפיתי מאוד לקראת הרכיבה הזו.
הרבה אנשים הראו התעניינות, וגם אנשים מן העבר הביעו רצון להגיע.
יחסית לרכיבת האחרונות, הגיעו די הרבה רוכבים - 13 סה`כ.
היו חבר`ה מהדרום: חיים ושרה, ג`קי, הראל (רוכב נג`ש חזק,) איתמר.
היו רוכבים שכבר רכבו 200 איתנו בעבר: ארנון ויבגני,
והיו רוכבים שהשתתפו בברווטים של 2006 ו 2007 (!!!): דיקי, מנשה, עופר, מארק, יוסי. (דיקי, מנשה, עופר ומארק היו ב PBP 2007! כבוד!)
הצטלמנו ב 05:00, ויצאנו ב 05:02. קצת באיחור, אבל אני מייחס את זה לכמות הרוכבים.
ההתחלה היתה מהירה. אמרתי שאני מתכוון לעצור למים בגינוסר, ולחכות קצת למי שירכוב יותר לאט ממני.
עופר היה מקדימה, והכתיב קצב גבוה, כבר בעליה לגבעת המורה.
היינו תשעה. יבגני, דיקי, מארק ויוסי היו מאחור.
מתישהו, יבגני נשאר המאסף, במרחק רב מהשאר.
עצירה ראשונה היתה בכפר תבור, בפניה שמאלה בכיכר לכיוון אלומות.
חיכינו כ 4:30 דקות עד ששוב היינו תשעה, והמשכנו בקצב מהיר עד גינוסר, שם עצרנו לכ 22 דקות, עד שמארק ודיקי הגיעו, ואז רכבנו כל ה 11 ביחד, עד מעלה גמלא.
בטיפוס היה פיזור די גדול. הצלחתי להיות בקשר עין עם מרבית הרוכבים בדבוקה. בראש המעלה הם עצרו קצת, ואני המשכתי לבד, ונתפסתי די מהר.
מנשה פיספס את הפניה שמאלה ברמת מגשימים, והמשיך לבד את המסלול עד סופו.
בתל א סאקי חיכיתי שיתקבצו כל ה 8, וסיפרתי להם את מה שהיה שם בתחילת מלחמת יום הכיפורים. במהלך הסיפור, דיקי ויוסי הגיעו.
סה`כ היינו כ 40 דקות על התל.
ליד רמת מגשימים עצרנו למים, ומארק המשיך ולא עצר.
לאחר העצירה רכבתי עם ארנון והדרומיים, אך קצת אחרי אבני איתן פרשתי מהם, כי הקצב שלהם היה גבוה מדי בשבילי.
רכבתי עם עופר, אך מתישהו הוא לא הצליח להחזיק איתי. (הוא הרגיש עייפות אחרי הקצב המהיר של הבוקר, ועצר להתאוששות בגבעת יואב.)
יוסי תפס אותי, ועקף אותי. ירדנו לכורסי ביחד.
למטה הוא עצר, ואני המשכתי לבד.
בצמח פגשתי את חבורת הדרומיים ואת מארק. אכלתי סנדביץ` של ארומה, דיקי הגיע ועצר לנוח קצת, ויצאתי לדרך עם מארק ויוסי.
בגדול, אפשר להגיד שרכבנו שלושתינו ביחד עד הסוף.
בדרך נס, קצת לפני נבות, נפלה לי השרשרת החוצה, והיא נתפסה על הפלטה הקטנה. החלטתי להישאר על הפלטה הקטנה עד אחרי הטיפוס ליזרעאל.
ארנון והדרומיים היו מלפנינו, אך חתכו את המסלול, ולא ירדו לבית שאן, ולא טיפסו את נבות-יזרעאל, אלא המשיכו בכביש 71 ישירות מצומת שאן עד עפולה. מצבם של חלקם היה די קשה (החום, רוח הפנים, ומחסור במים התיש אותם, ואיתמר עלה לרכב, אחרי כ 175 ק`מ.)
הם רכבו כ 190 ק`מ.
כשדיקי יצא, הוא תפס את עופר (שהיה אחרי דיקי, עד שדיקי עצר בצמח, שם עופר לא עצר,) ושניהם רכבו יחד עד הסוף.
הם ירדו לבית שאן, אך לא פנו בצומת נבות.
הם רכבו כ 198 ק`מ.
יבגני רכב לבד עד צומת שאן, שם הוא נכנע לרוח הפנים, ועלה לרכב.
הוא רכב כ 170 ק`מ.
מנשה רכב כ 192 ק`מ.
נתונים שלי:
202 ק`מ, ב 10:40 שעות.
טיפוס מצטבר: 2103 מטרים, שזה יותר ממה שהערכתי (כ 1700 מטרים.)
זה יותר ממה שרציתי לרכיבה הזו.
השם שנתתי לרשומה הוא בגלל הרוכבים מפעם שהגיעו לרכיבה, וגם בגלל הקשר למלחמת יום כיפור.
היה לי כיף להיפגש שוב עם חברים ותיקים, ונהניתי מאוד מהרכיבה.
ממש הרגשתי כבוד לרכוב שוב עם מארק ויוסי, ואני מקוה שנצליח לרכוב שוב ביחד בקרוב.
לאחר הרכיבה נשארנו יחסית די הרבה זמן, ודיברנו ודיברנו ודיברנו.
מישהו אפילו הציע מתווה למסלול לחודש הבא, כך שיש סיכוי שאותה חבורה מפעם תתקבץ שוב לרכיבה משותפת.
טל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה