הי,
סיפור רכיבת 200 חודשית, 22 במאי 2009.
מטרות הרכיבה היו הכרת כביש 358 לרוכבים חדשים, והטיפוס לערד ממצדה-סוללה.
על כביש 358 עובדים כבר הרבה חודשים, והוא נסלל לכל אורכו כבר לפני כחודשיים, אך עדיין לא נפתח רשמית.
רכבתי עליו כבר פעמיים לפני הרכיבה הזו: פעם אחת עם חברי הקומונה הדרומית (ושוב תודה על האירוח!) ובפעם השניה כשהכרתי אותו למנשה.
המשמעות היא שיש עכשיו עוד קישור בין המרכז לדרום.
עד עכשיו, שתי האפשרויות היחידות היו כביש 40 (שממנו אני חושב שעדיף להימנע ככל שניתן,) או דרך שדרות.
- -
בדרך להתחלה, הכבישים היו יחסית ריקים, חוץ מכמה משאיות בודדות על כביש 38. והגעתי כחצי שעה לפני תחילת הרכיבה.
יותם כבר היה שם, ושאר החברים טפטפו, ובלי לשים לב, כבר היה 05:32. כמה מילים, ויצאנו ב 05:38, שזה האיחור הכי גדול שהיה לנו עד כה (השיא הקודם היה 7 דקות איחור.)
התחילו: יותם, ארנון, גיא, רובי, דוד, עודד, דיקי, קובי
את הקטע עד צומת לכיש רכבנו מהר, כי הוא היה יחסית עמוס.
דיקי ועודד מתחילים לאט, ואיבדנו אותם כבר על ההתחלה.
עד אמציה הכביש די מוכר, ורכבנו אותו בשלוה.
מאמציה מתחיל הקטע החדש.
הכביש כולל כמה גבעות בגובה הולך וגדל ככל שמדרימים.
בכל גבעה הפלוטון התפרק. והשתחזר בישורת.
באלונית עצרנו לחכות לדיקי ועודד.
שרה, האמא של הדרום, כבר היתה שם. היא הצטרפה לקטע אלונית-אלונית.
גיא ורובי שבו על עקבותיהם. כשכולם סיימו את הקפה של הבוקר דיקי ועודד הגיעו, ויצאנו.
עד שוקת רכבנו ביחד,
ובגבעה הראשונה (חורה) שוב איבדנו את דיקי ועודד.
מתישהו גם קובי כבר לא החזיק איתנו.
הקטע די ארוך, ועם תנועה רבה, אבל יש שוליים טובים ויחסית נקיים.
מדי פעם יש גשרונים ללא שוליים, אך אפשר להסתדר.
בצומת ערד התכוונו לחכות שוב, ושרה הציעה את האלונית בצד השני של הכביש.
מאחר וב"דלק" שהיתה בצד שלנו לא היו תנאים נאותים (אולי מישהו מ"קבוצת דלק" קורא פה? אז הגיע הזמן שתיפתח שם "מנטה"!...)
דיקי הגיע, ועודד אמר שלא נחכה לו, כי מקסימום הוא יוקפץ (דרור נהג ברכב של עודד, והיה צמוד אליו.)
בתוך ערד, יותם הצביע על בית קפה, ואמר שנתכנס שם אחרי הטיפוס ממצדה.
הירידה למצדה כללה קצת יותר מדי קטעים במגמת עליה ממה שהיה מצופה מקטע כזה(...)
כ 3 ק`מ ממצדה יש שער (סגור רק כאשר החזיון האור-קולי פועל בלילות) ואחריו נפתח נוף יפה למצדה וים המלח.
עצרנו באזור הקופה, והקופאי אמר שעדיף שנרד עוד 100 מטרים, לאזור המזנון, כדי שלא נפריע לו.
במזנון יש סככה גדולה. וגם מזנון...
הטיפוס ממצדה לערד מתחלק ל 3, בדומה לצובה: עליה, ירידה, עליה. למרות שאין מה להשוות בשיפועים. העליה מתחילה בשיפוע קבוע של כ 7.5% לאורך כ 3 ק`מ.
התחלנו לטפס. בהתחלה טיפסתי עם שרה, ובעליה השניה כבר לא עמדתי בקצב שלה. לקראת הסוף דוד תפס אותי ומשם רכבנו ביחד.
עודד היה ברכב ולא טיפס, ומתישהו גם קובי ביקש חילוץ (מסתבר שהוא פצוע.)
כשלדיקי נגמרו המים גם הוא נכנס לרכב.
כשהגענו למעלה. כולם ישבו בקפה, שתו קפה ואמרו שאין מה לאכול.
הוצעה המסעדה בכניסה לערד. אז עברנו לשם.
תפאורת המסעדה היא בנוסח עדות-אוהדי-הכדורגל, עם באנרים של מועדונים מכל העולם.
הזמנתי גולש, שהכיל המון רוטב, והיה טעים.
כשיצאנו מערד היתה (הפתעה הפתעה) רוח פנים.
עודד, קובי ודיקי היו ברכב. דיקי הוקפץ לצומת שוקת, ומשם רכב לסיום לבד.
ברכיבה יצאו: יותם, ארנון, שרה, דוד, ואני.
החבורה התפרקה די בהתחלה.
יותם היה לבד מקדימה, שרה וארנון רכבו ביחד, ובמאסף דוד ואני.
לדוד היה קשה, ומדי פעם עצר, אני המשכתי לאט, ואז הוא היה מגיע אלי.
כשהגענו לאלונית, היו שם יותם וארנון. שרה כבר המשיכה לביתה, והרכב הגיע עם עודד וקובי.
דוד אמר שהוא לא מרגיש טוב, ועלה לרכב.
ארנון היה לחוץ על הזמן, ויצא.
יותם ואני יצאנו, והוא היה נחמד ורכב בקצב איטי (בשבילו) איתי.
אחרי כ 10 ק`מ היה לו פנצ`ר.
כשהוא סיים להחליף פנימית, דיקי הודיע שהוא הגיע לגוברין, והוא רואה את ארנון מגיע גם (אנחנו היינו כ 22 ק`מ מהסוף.) ואז (ורק אז) שככה רוח הפנים מעט.
מאמציה הגברנו קצת קצב, ובגבעה בצומת לכיש יותם ברח לי, ונפגשנו בסיום.
סה`כ, המסלול אינו קל, ואיני חושב שהוא מיועד לרוכבים שאינם מנוסים.
כל 7 הרוכבים (שהתכוונו לרכוב את כל ה 200) הם רוכבים מנוסים, שרכבו כבר כמה רכיבות 200 (לאו דוקא במסגרת זו,) ועדיין, רק שלושה הצליחו לעמוד במשימה.
נתונים שלי:
206 ק`מ ב 13:20 שעות, שזה אפילו בתוך זמן הגג לברווט 200.
טיפוס: 2957 מטרים, שזה הכי הרבה שאני זוכר מרכיבות ה 200 החודשיות.
- -
קישורים:
שרשור שארנון פתח בגרופי.
גיא כתב על המסלול ב BikeZone.
טל.
סיפור רכיבת 200 חודשית, 22 במאי 2009.
מטרות הרכיבה היו הכרת כביש 358 לרוכבים חדשים, והטיפוס לערד ממצדה-סוללה.
על כביש 358 עובדים כבר הרבה חודשים, והוא נסלל לכל אורכו כבר לפני כחודשיים, אך עדיין לא נפתח רשמית.
רכבתי עליו כבר פעמיים לפני הרכיבה הזו: פעם אחת עם חברי הקומונה הדרומית (ושוב תודה על האירוח!) ובפעם השניה כשהכרתי אותו למנשה.
המשמעות היא שיש עכשיו עוד קישור בין המרכז לדרום.
עד עכשיו, שתי האפשרויות היחידות היו כביש 40 (שממנו אני חושב שעדיף להימנע ככל שניתן,) או דרך שדרות.
- -
בדרך להתחלה, הכבישים היו יחסית ריקים, חוץ מכמה משאיות בודדות על כביש 38. והגעתי כחצי שעה לפני תחילת הרכיבה.
יותם כבר היה שם, ושאר החברים טפטפו, ובלי לשים לב, כבר היה 05:32. כמה מילים, ויצאנו ב 05:38, שזה האיחור הכי גדול שהיה לנו עד כה (השיא הקודם היה 7 דקות איחור.)
התחילו: יותם, ארנון, גיא, רובי, דוד, עודד, דיקי, קובי
את הקטע עד צומת לכיש רכבנו מהר, כי הוא היה יחסית עמוס.
דיקי ועודד מתחילים לאט, ואיבדנו אותם כבר על ההתחלה.
עד אמציה הכביש די מוכר, ורכבנו אותו בשלוה.
מאמציה מתחיל הקטע החדש.
הכביש כולל כמה גבעות בגובה הולך וגדל ככל שמדרימים.
בכל גבעה הפלוטון התפרק. והשתחזר בישורת.
באלונית עצרנו לחכות לדיקי ועודד.
שרה, האמא של הדרום, כבר היתה שם. היא הצטרפה לקטע אלונית-אלונית.
גיא ורובי שבו על עקבותיהם. כשכולם סיימו את הקפה של הבוקר דיקי ועודד הגיעו, ויצאנו.
עד שוקת רכבנו ביחד,
ובגבעה הראשונה (חורה) שוב איבדנו את דיקי ועודד.
מתישהו גם קובי כבר לא החזיק איתנו.
הקטע די ארוך, ועם תנועה רבה, אבל יש שוליים טובים ויחסית נקיים.
מדי פעם יש גשרונים ללא שוליים, אך אפשר להסתדר.
בצומת ערד התכוונו לחכות שוב, ושרה הציעה את האלונית בצד השני של הכביש.
מאחר וב"דלק" שהיתה בצד שלנו לא היו תנאים נאותים (אולי מישהו מ"קבוצת דלק" קורא פה? אז הגיע הזמן שתיפתח שם "מנטה"!...)
דיקי הגיע, ועודד אמר שלא נחכה לו, כי מקסימום הוא יוקפץ (דרור נהג ברכב של עודד, והיה צמוד אליו.)
בתוך ערד, יותם הצביע על בית קפה, ואמר שנתכנס שם אחרי הטיפוס ממצדה.
הירידה למצדה כללה קצת יותר מדי קטעים במגמת עליה ממה שהיה מצופה מקטע כזה(...)
כ 3 ק`מ ממצדה יש שער (סגור רק כאשר החזיון האור-קולי פועל בלילות) ואחריו נפתח נוף יפה למצדה וים המלח.
עצרנו באזור הקופה, והקופאי אמר שעדיף שנרד עוד 100 מטרים, לאזור המזנון, כדי שלא נפריע לו.
במזנון יש סככה גדולה. וגם מזנון...
הטיפוס ממצדה לערד מתחלק ל 3, בדומה לצובה: עליה, ירידה, עליה. למרות שאין מה להשוות בשיפועים. העליה מתחילה בשיפוע קבוע של כ 7.5% לאורך כ 3 ק`מ.
התחלנו לטפס. בהתחלה טיפסתי עם שרה, ובעליה השניה כבר לא עמדתי בקצב שלה. לקראת הסוף דוד תפס אותי ומשם רכבנו ביחד.
עודד היה ברכב ולא טיפס, ומתישהו גם קובי ביקש חילוץ (מסתבר שהוא פצוע.)
כשלדיקי נגמרו המים גם הוא נכנס לרכב.
כשהגענו למעלה. כולם ישבו בקפה, שתו קפה ואמרו שאין מה לאכול.
הוצעה המסעדה בכניסה לערד. אז עברנו לשם.
תפאורת המסעדה היא בנוסח עדות-אוהדי-הכדורגל, עם באנרים של מועדונים מכל העולם.
הזמנתי גולש, שהכיל המון רוטב, והיה טעים.
כשיצאנו מערד היתה (הפתעה הפתעה) רוח פנים.
עודד, קובי ודיקי היו ברכב. דיקי הוקפץ לצומת שוקת, ומשם רכב לסיום לבד.
ברכיבה יצאו: יותם, ארנון, שרה, דוד, ואני.
החבורה התפרקה די בהתחלה.
יותם היה לבד מקדימה, שרה וארנון רכבו ביחד, ובמאסף דוד ואני.
לדוד היה קשה, ומדי פעם עצר, אני המשכתי לאט, ואז הוא היה מגיע אלי.
כשהגענו לאלונית, היו שם יותם וארנון. שרה כבר המשיכה לביתה, והרכב הגיע עם עודד וקובי.
דוד אמר שהוא לא מרגיש טוב, ועלה לרכב.
ארנון היה לחוץ על הזמן, ויצא.
יותם ואני יצאנו, והוא היה נחמד ורכב בקצב איטי (בשבילו) איתי.
אחרי כ 10 ק`מ היה לו פנצ`ר.
כשהוא סיים להחליף פנימית, דיקי הודיע שהוא הגיע לגוברין, והוא רואה את ארנון מגיע גם (אנחנו היינו כ 22 ק`מ מהסוף.) ואז (ורק אז) שככה רוח הפנים מעט.
מאמציה הגברנו קצת קצב, ובגבעה בצומת לכיש יותם ברח לי, ונפגשנו בסיום.
סה`כ, המסלול אינו קל, ואיני חושב שהוא מיועד לרוכבים שאינם מנוסים.
כל 7 הרוכבים (שהתכוונו לרכוב את כל ה 200) הם רוכבים מנוסים, שרכבו כבר כמה רכיבות 200 (לאו דוקא במסגרת זו,) ועדיין, רק שלושה הצליחו לעמוד במשימה.
נתונים שלי:
206 ק`מ ב 13:20 שעות, שזה אפילו בתוך זמן הגג לברווט 200.
טיפוס: 2957 מטרים, שזה הכי הרבה שאני זוכר מרכיבות ה 200 החודשיות.
- -
קישורים:
שרשור שארנון פתח בגרופי.
גיא כתב על המסלול ב BikeZone.
טל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה