שלום,
סיפור רכיבת 200 חודשית, 19 ביוני 2009.
דיקי הציע להכיר לנו את "פסגות העמק", וזו היתה הזדמנות "לעשות וי" על כמה עליות.
הצלחנו להרכיב מסלול שכלל את רוב העליות שהוא הציע, חוץ מאחת. בכל זאת צריך להשאיר משהו לפעם אחרת...
קבעתי לנסוע לנקודת ההתחלה ביחד עם מנשה (כדי להתחלק בנהיגה, וגם כדי להקטין את חתימת הפחמן.)
שנינו הגענו לנקודת המפגש קצת לפני הזמן, וגם לא היו עיכובים בדרך, אז היה זמן לקפה.
כשהגענו לנקודת ההתחלה, דיקי כבר התחיל להתארגן.
מנשה הזמין את הפייה ("כבר 1300 ק`מ מאז שהרכבתי את הצמיגים ולא נאלצתי להורידם אפילו פעם אחת"...)
יצאנו שלושתינו ב 05:30 בדיוק. כבר היה אור, ודיקי ומנשה לא לקחו פנסים.
העליה לרמת מנשה היתה קלה, כי רכבנו אותה לאט, והשמש היתה מוסתרת מאחורי עננים.
מנשה ואני טיפסנו ביחד, ודיקי היה מאחור. חיכינו לו בצומת רמת השופט.
ההשתלבות ישר בצומת התשבי היתה קצת בעייתית, אבל הצלחנו.
מול אלרואי, בדיוק 25 ק`מ מההתחלה הגיעה הפייה לבקר את מנשה בגלגל האחורי.
תוך 15 דקות כבר היינו שוב בדרך.
מנשה ואני טיפסנו את נשר ישן ביחד, ולמעלה חיכינו לדיקי.
חיכינו 10 דקות, וירדנו לקראתו. קילומטר. קבענו שדיקי יקצר את מורשת וירכוב דרך כביש 79, וניפגש כבר על המוביל-גולני, או ביונס, שם תיכננו לאכול צהריים.
באעבלין עצרנו למיץ תפוזים ומילוי מים. התעכבנו קצת יותר מדי לטעמי.
העליה למורשת מצד אעבלין "קצרה אך עבה"...
ממורשת היתה ירידה נחמדה עד יפתחאל. פעם רכבתי שם בכיוון ההפוך, ברכיבת פרידה ממארק.
ביפתחאל שאלנו את עצמנו איפה דיקי יכול להיות, וכשחיכינו ברמזור במוביל (300 מטרים אח`כ) דיקי הגיע.
עצירה מהירה למים מיד אחרי המוביל, והמשכנו.
הושעיה אינה עליה רצינית, ובית רימון היא "עלייה שאפשר לכתוב עליה."
בבית רימון מנשה רצה לנוח, אז ישבנו בתצפית, מעל עוזייר.
בקעת נטופה היא מהמקומות הפוריים בארץ, אך אני סוטה מהנושא... אומר רק שהנוף יפה מאוד.
וגם ארצה לציין שהאוכלוסיה המקומית לא נראתה לי כל כך נחמדה אלינו, אבל אולי זה רק אני...
אחרי למעלה מ 20 דקות המשכנו.
ביונס בילינו כ 1:40 שעות.
דיקי הציע שאת שיבלי ודבוריה נרכוב ביחד. רכבנו ביחד עד הטרמינל, ואת הטיפוס לתבור עשינו כל אחד בקצב אישי.
כביש העליה לתבור אסור לאוטובוסים, אך מותר למכוניות עם מטען חורג בעליל (בלי לפרט...)
אחרי כ 40 דקות התחלנו לרדת. השעה כבר היתה אחרי 16:00, וחישבנו שאם נמשיך במסלול מקורי, אז ניכנס לחושך.
מאחר ולא היו להם פנסים החלטנו לחתוך את צומת יששכר וצומת יזרעאל.
ומדבוריה לרכוב לעפולה, ולהמשיך לפי התכנון, קיצור של כ 18 ק`מ.
סה`כ, המסלול די קשה.
אני חושב שהיינו מצליחים לעמוד בכל המסלול בפחות מ 13:30 שעות אם היינו רוצים (קרי: פחות הפסקות, וגם יותר קצרות.)
אך הרכיבה הוגדרה כטיול, ואנחנו באנו ליהנות.
נתונים שלי:
188 ק`מ ב 13:35 שעות.
טיפוס: 2805 מטרים. המסלול המקורי היה עובר את ה 3000 בהרבה.
טל.
סיפור רכיבת 200 חודשית, 19 ביוני 2009.
דיקי הציע להכיר לנו את "פסגות העמק", וזו היתה הזדמנות "לעשות וי" על כמה עליות.
הצלחנו להרכיב מסלול שכלל את רוב העליות שהוא הציע, חוץ מאחת. בכל זאת צריך להשאיר משהו לפעם אחרת...
קבעתי לנסוע לנקודת ההתחלה ביחד עם מנשה (כדי להתחלק בנהיגה, וגם כדי להקטין את חתימת הפחמן.)
שנינו הגענו לנקודת המפגש קצת לפני הזמן, וגם לא היו עיכובים בדרך, אז היה זמן לקפה.
כשהגענו לנקודת ההתחלה, דיקי כבר התחיל להתארגן.
מנשה הזמין את הפייה ("כבר 1300 ק`מ מאז שהרכבתי את הצמיגים ולא נאלצתי להורידם אפילו פעם אחת"...)
יצאנו שלושתינו ב 05:30 בדיוק. כבר היה אור, ודיקי ומנשה לא לקחו פנסים.
העליה לרמת מנשה היתה קלה, כי רכבנו אותה לאט, והשמש היתה מוסתרת מאחורי עננים.
מנשה ואני טיפסנו ביחד, ודיקי היה מאחור. חיכינו לו בצומת רמת השופט.
ההשתלבות ישר בצומת התשבי היתה קצת בעייתית, אבל הצלחנו.
מול אלרואי, בדיוק 25 ק`מ מההתחלה הגיעה הפייה לבקר את מנשה בגלגל האחורי.
תוך 15 דקות כבר היינו שוב בדרך.
מנשה ואני טיפסנו את נשר ישן ביחד, ולמעלה חיכינו לדיקי.
חיכינו 10 דקות, וירדנו לקראתו. קילומטר. קבענו שדיקי יקצר את מורשת וירכוב דרך כביש 79, וניפגש כבר על המוביל-גולני, או ביונס, שם תיכננו לאכול צהריים.
באעבלין עצרנו למיץ תפוזים ומילוי מים. התעכבנו קצת יותר מדי לטעמי.
העליה למורשת מצד אעבלין "קצרה אך עבה"...
ממורשת היתה ירידה נחמדה עד יפתחאל. פעם רכבתי שם בכיוון ההפוך, ברכיבת פרידה ממארק.
ביפתחאל שאלנו את עצמנו איפה דיקי יכול להיות, וכשחיכינו ברמזור במוביל (300 מטרים אח`כ) דיקי הגיע.
עצירה מהירה למים מיד אחרי המוביל, והמשכנו.
הושעיה אינה עליה רצינית, ובית רימון היא "עלייה שאפשר לכתוב עליה."
בבית רימון מנשה רצה לנוח, אז ישבנו בתצפית, מעל עוזייר.
בקעת נטופה היא מהמקומות הפוריים בארץ, אך אני סוטה מהנושא... אומר רק שהנוף יפה מאוד.
וגם ארצה לציין שהאוכלוסיה המקומית לא נראתה לי כל כך נחמדה אלינו, אבל אולי זה רק אני...
אחרי למעלה מ 20 דקות המשכנו.
ביונס בילינו כ 1:40 שעות.
דיקי הציע שאת שיבלי ודבוריה נרכוב ביחד. רכבנו ביחד עד הטרמינל, ואת הטיפוס לתבור עשינו כל אחד בקצב אישי.
כביש העליה לתבור אסור לאוטובוסים, אך מותר למכוניות עם מטען חורג בעליל (בלי לפרט...)
אחרי כ 40 דקות התחלנו לרדת. השעה כבר היתה אחרי 16:00, וחישבנו שאם נמשיך במסלול מקורי, אז ניכנס לחושך.
מאחר ולא היו להם פנסים החלטנו לחתוך את צומת יששכר וצומת יזרעאל.
ומדבוריה לרכוב לעפולה, ולהמשיך לפי התכנון, קיצור של כ 18 ק`מ.
סה`כ, המסלול די קשה.
אני חושב שהיינו מצליחים לעמוד בכל המסלול בפחות מ 13:30 שעות אם היינו רוצים (קרי: פחות הפסקות, וגם יותר קצרות.)
אך הרכיבה הוגדרה כטיול, ואנחנו באנו ליהנות.
נתונים שלי:
188 ק`מ ב 13:35 שעות.
טיפוס: 2805 מטרים. המסלול המקורי היה עובר את ה 3000 בהרבה.
טל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה