שלום,
הסיפור שלי של ברווט 1000 שנת 2013. (אנגלית)
הפעם הראשונה שנערך ברווט 1000 בישראל היתה בשנת 2011.
המסלול בשנת 2011 הגיע דרומה עד צומת שיזפון.
המסלול של שנת 2013 שונה בעובדה שהנקודה הדרומית ביותר שלו היא ראש מעלה שדמה, אבל הוא "מבקר" בים המלח.
זו הפעם הראשונה (כלומר, היחידה עד כה,) בה ברווט כלשהו בישראל מגיע לים המלח.
כשהתבהרה רשימת המשתתפים, שאלתי אותם אם יש להם בקשות מיוחדות מהמסלול.
דייב ביקש את ים המלח ולפחות אחד המכתשים. ייבגני ביקש את אילת.
מסיבות אובייקטיביות אילת נפסלה (כי אי אפשר לתאם מסלול הלוך-חזור לאילת בשל שעות הפתיחה של פונדק נאות סמדר.)
אמרתי לדייב שים המלח יהיה קשה, אך הרעיון קסם לי (ברווט שמגיע לנקודה הנמוכה בעולם,) ולא התעקשתי לפסול את הרעיון.
בעיניי, העליה מים המלח היחידה הרלוונטית היא דרך זוהר-חתרורים.
אי אפשר להגיע דרך ירושלים, כי אי אפשר להעביר ברווט בתוך עיר כה עמוסה וקשה לניווט. דימונה עמוסה מבחינת תנועה ופחות בטיחותית לרוכבים.
מאחר והעליה כה קשה, נקבע מראש שהקונטרול בצומת חתרורים לאחר העליה מים המלח יהיה ללא זמן גג.
המסלול שהתקבל התבסס על ברווט 600, עם הארכות לכיוון אנדרטת אוגדת הפלדה, ים המלח, שדמה, וניצנה.
כך שהמסלול נוגע בכל פינות הארץ המזרחיות ומערביות בדרום (למעט אילת.)
מתווה המסלול: פתח תקוה (רחוב מטולה,) שילת, נס הרים, אנדרטת אוגדת הפלדה, ניצנה, זוהר, מכתש גדול, שדמה, דימונה, ניצנה, נגב מערבי, האלה, נחשון, שילת, פתח תקוה.
במסלול הרשמי של הברווט גם סומנו נקודת שבהן חייבים למלא מים, למשל בין צומת זוהר לירוחם יש מקום אחד שבו אפשר למלא מים, ליד צומת צפית.
דייב ביקש שאדאג לסידורי שינה בשני הלילות הראשונים ("בלילה השלישי נרכוב רצוף ללא שינה.")
בלילה הראשון תיאמתי חדר בניצנה, 300 ק`מ מנקודת ההתחלה.
בלילה השני תיאמתי חדר בשדה בוקר, 646 ק`מ מנקודת ההתחלה.
כל הרוכבים הסכימו להשתתף בהוצאות הלינה.
כך יצא שהברווט חולק באופן טבעי ל 3 ימים:
יום ראשון: 300 ק`מ קל יחסית, כולל נס הרים.
יום שני: 346 ק`מ קשים ביותר, שכוללים את מירב העליות.
יום שלישי: 361 ק`מ קל יחסית.
לברווט התייצבו 5 רוכבים:
ג`ודית ודייב מאנגליה, שהשתתפו בברווט 200 השני בשנת 2011.
צ`ארלס, חבר של ג`ודית ודייב מרכיבות Audax באירופה.
ייבגני, רוכב מאוקראינה.
ואני.
ג`ודית ודייב חברים אישיים ונחשבים בספורט הזה.
ג`ודית היא אחת מהרוכבות הבכירות, אם לא הכי בכירה, מבחינת ניסיון ומרחק (קרוב ל 100,000 ק`מ בברווטים בלבד, נכון לזמן כתיבת שורות אלו!!!)
באמתחתם סיומים מוצלחים בארועים ארוכים רבים בעולם.
הם הגיעו עם אופני ה Moulton שלהם, עם גלגלי 20".
צ`ארלס הוא פנסיונר בן כ 65. הוא רוכב כבר כמה שנים.
לעולם ה randonneuring הוא נכנס בשנת 2011, כשרכב ברווטים ו PBP 2011.
במקור הוא מאירלנד, אך הוא גר בלוקסמבורג, ויש לו בית ביוון קרוב להרים, שם הוא מתאמן בטיפוסים.
הוא אוהב כשחם, וסובל מקור.
במקום להביא את האופניים שלו, הוא שכר אופני Pinarello מחנות מקומית. האופניים צוידו במערכות קמפניולו, כשהוא רגיל לשימנו. הוא אפילו לא הביא את האוכף שלו.
הוא רכב קצת על הטייילת בתל אביב לפני הברווט, אך אפשר להגיד בשקט שהוא רכב על האופניים האלו בברווט הזה בפעם הראשונה בחייו!!!
ייבגני רוכב צעיר יחסית, בן כ 26, שרכב בהצלחה 3 ארועים ארוכים, ביניהם PBP 2011 אותו סיים בזמן של כ 67 שעות.
ג`ודית וייבגני רכבו עם GPS עם מסלול שנתתי להם.
דייב רכב עם סיפור דרך מול העיניים, וצ`ארלס עם סיפור דרך בכיס.
אני רכבתי "מהזיכרון."
מנשה וייבגני באו לברך, ויצאנו בערך ב 09:05.
מזג האויר היה "חם מהרגיל."
לצ`ארלס יש מחשב אופניים של Polar שכולל נתוני טמפרטורה ואחוזי שיפוע.
הוא מתעניין בשיפועים באופן מיוחד. האימונים היחידים שלו הם טיפוסים. הוא לא "עושה" אינטרוולים, ולא שום דבר אחר.
בכל עליה הוא היה מקריא בקול רם את אחוזי השיפוע.
עד תחילת נס הרים רכבנו ביחד, ואת נס הרים רכבנו בקצב אישי.
ייבגני, שהתבלט מייד כרוכב החזק ביותר, טיפס ראשון.
צ`ארלס שני, במרחק עין ממני. ולקראת אנדרטת הצ`אלנג`ר צעקתי לו שאני אעצור שם, לחכות לג`ודית ודייב שרכבו מאחורי.
בעיקולים הראשונים עוד ראיתי את ג`ודית, עם דייב מאחוריה.
אך עד הישורת הם כבר נעלמו מעיני.
בסוף הישורת ראיתי רחוק מאחורי אחד מהם, אך לא זיהיתי. שניהם לבשו חולצות בצבע דומה.
לאחר כרבע שעה בצ`אלנג`ר הגיעה ג`ודית ואמרה שדייב הרחק מאחור והוא גם עצר מדי פעם.
אחרי כחצי שעה(!!!) הוא טרם הגיע, והצעתי שבמקום לחכות בשמש (הטמפרטורות היו כ 42 מעלות בשמש, כ 37 מעלות בצל,) הצעתי שנרכוב לבר בהר ונשתה שם לימונדה.
לאחר עוד כ 20 דקות דייב טרם הגיע, ויצאנו, כשאמרנו שנחכה לו בקונטרול בצומת צור הדסה.
בזמן שהצטלמנו שם דייב הגיע, וגם ייבגני הופיע פתאום (הוא חיכה לנו שם בצל.)
סה`כ חיכינו לדייב כשעה. הוא אמר שהיה לו מאוד חם, והוא עצר מדי פעם.
ירדנו את צור הדסה במהירות, וחברנו בצומת עציונה.
בישורת עד צומת האלה התפצלנו. ג`ודית ודייב לא עמדו במהירות שקבע ייבגני, וצ`ארלס ואני הצלחנו "להחזיק" איתו.
לקונטרול הבא, בצומת קוממיות הגענו יחד.
ג`ודית הגיעה אחרי כ 20 דקות, ללא דייב.
אחרי עוד כ 20 דקות ללא דייב החלטנו לצאת. כשיצאנו ראינו אותו מגיע, ואמרנו לו שנרכוב לאט והוא ישיג אותנו.
דייב השיג אותנו קצת אחרי צומת חלץ, ושוב היינו 5.
באחת הגבעות ייבגני רכב מהר מדי ו"ברח" לנו.
דייב התקשה גם בעליות הקטנות בדרך, ואיבדנו אותו קצת לפני כפר עזה.
בצומת סעד, בנקודה שקרובה לעלומים חיכיתי לו, והוא הגיע אחרי כ 5 דקות, כי הוא פנה ימינה לכיוון נחל עוז (במקום שמאלה) בנקודה שקרובה לסעד.
על השוליים היו גזרים (שכנראה נפלו ממשאית,) וצ`ארלס שהוביל באותו זמן עלה על כמה מהם.
פעם אחת הוא ממש שיקשק את הכידון מצד לצד במהירות. דייב היה מאחוריו, ונבהל.
האצתי ורכבתי לידם כשאני עושה קולות של "צו צו צו"
צ`ארלס אמר "my handlebar is loose", או זה מה שאנחנו חושבים, כי כולנו תפסנו מרחק של כ 50 מטרים ממנו עוד לפני שהוא סיים את המשפט.
צעקנו לו מרחוק שיעצור, ורק אחרי שהוא עמד עם שתי רגליים על הקרקע העזנו להתקרב אליו.
הסטם שלו לא היה מחובר היטב לסטירר, והכידון נע מצד לצד בחופשיות. חיזקנו את ברגי הסטם והמשכנו.
קצת אחרי, נשבר לצ`ארלס אחד ממחזיקי הבקבוק (מקארבון...) והוא חיזק אותו עם duct tape.
במשאבים כל ה 4 ביקשו שאראה להם על המפה איפה יש גמלים (הם ראו את השלטים המודיעים על גמלים בצד הדרך...)
אמרתי שכנראה בין ירוחם לדימונה.
בניצנה חיפשנו את החדר במשך כ 10 דקות.
חלקנו (ואני ביניהם) התקלחנו לפני השינה, והשאר נרדמו מיד.
ישנו כשעתיים וחצי.
ייבגני נעלם כבר בקטע שבין ניצנה למשאבים.
בדימונה עצרנו בתחנת "פז," והמשכנו ביחד.
את הקטע שבין צפית לזוהר לא רכבתי מעולם (נהגתי שם כמה פעמים בעבר, אך זה קצת שונה...)
כשהגענו לצומת זוהר ראינו את ייבגני מתחיל את הטיפוס בחזרה, כשהוא עם פלג גוף עליון חשוף.
לפי מד המעלות של צ`ארלס הטמפרטורה היתה 47 מעלות(!!!)
בצומת זוהר התעכבנו, מהפחד של העליה שעמדה לפנינו.
אמרתי לדייב שבפעם הבאה לא יהיה ים המלח, והוא אמר שהוא חשב שהמסלול יהיה "gentle" (מילה שלו...) מהכינרת לים המלח. אני אמרתי שהמסלול אולי יהיה gentle, אבל השכנים לא יהיו gentle...
דייב אמר שהוא מתכוון לעצור בכל תצפית, וגם בכל קו גובה כחול של 100 מטרים. אני אמרתי שאני ארצה לטפס את זה ללא עצירות. ג`ודית אמרה שהיא תישאר עם דייב.
קניתי משקה בבקבוק בגודל של 500 מ`ל, ולאחר ששתיתי את המשקה מילאתי גם את הבקבוק הזה במים.
צ`ארלס יצא ראשון, ואני יצאתי כ 10 דקות אחריו עם ג`ודית ודייב.
ההתחלה תלולה יחסית מההמשך.
כשהגעתי לתצפית הראשונה הסתכלתי לאחור וראיתי את ג`ודית עומדת על השוליים כ 100 מאחוריי. עצרתי וסימנתי לה לבוא לתצפית, והיא הגיעה.
היא אמרה שיש לה התקף אסטמה בגלל החום והיא צריכה לעצור לשעתיים לפני שתוכל לקחת עוד ונטולין.
אחרי כרבע שעה הלכתי לכביש וראיתי את דייב עומד בצל של הסלעים. סימנתי לו להגיע והוא בא.
קבענו שהוא יישאר עם ג`ודית, ואני אמשיך עם צ`ארלס, כי צ`ארלס צריך "מבוגר אחראי"...
בעצה אחת עם דיקי הוחלט שבשל מזג האויר, זמני הקונטרולים לא נחשבים, אך יש לסיים את הברווט בתוך זמן הגג.
כשהגעתי לחתרורים קיבלתי סמס מג`ודית שאמרה שהם התחילו לרכוב.
באמצע הדרך שלי בין חתרורים לצפית צלצל אליי צ`ארלס ושאל איפה הברז. הסברתי לו, ולבסוף הוא מצא אותו. (זה טיפ שקיבלתי מחבר יקר פעם...)
היינו שם כחצי שעה, נהנים מבריזה נעימה בצל.
במכתש הגדול היתה, כרגיל, רוח פנים, אך היא לא היתה חזקה מדי.
צ`ארלס אמר שכיף לו, ומדהים, והוא רוצה לטפס מהר.
אני הלכתי, כי רציתי לשמור כוחות למעלה העצמאות שחיכה לנו בהמשך היום.
החושך כבר ירד, והצעתי שניכנס לחדר בשדה בוקר גם בהלוך.
היינו שם כ 30 דקות סה`כ. אני התקלחתי וצ`ארלס ישן.
השארנו שם חלק מהמטען שסחבנו, כי ידענו שנחזור לשדה בוקר אחרי רכיבה לשדמה וחזרה.
סימסתי לג`ודית שיחשבו על לנצל את החדר גם בהלוך, כמונו.
במצפה רמון היתה בתחנת הדלק חבורה של נערים, שיהיו מי שיקראו להם "יהודים טובים," שהתקרבו קצת מעבר למה שהתאים לנו, וצ`ארלס התנהג באי נוחות ("הביא סיבוב" (כך במקור...), כמה עולה? מה, אתה מאבטח (לבשנו ווסט זוהר...) ועוד...) וגם שלחו ידיים לאופניים שלנו.
שאלתי את המוכר, שיהיו מי שיקראו לו "בן הפזורה" אם נוכל להכניס את האופניים לתוך ה"מנטה." הוא אמר שלא צריך, וביקש מחבר שלו שישמור לנו על האופניים, וכך היה.
כשצ`ארלס הבין את מה שקרה, סיכמנו שניתן טיפ לשומר, ונתתי לו שטר של 20 ש`ח.
המוכר אמר שהחבר שלנו היה שם לפני כשעה.
כשעמדנו לצאת, ייבגני הגיע. הוא אמר שהסיבוב לשדמה וחזרה לקח לו כ 3:30 שעות.
חשבתי שבמהלך הסיבוב שלנו נפגוש בג`ודית ודייב, אך לא ראיתי אותם גם כשהגענו בחזרה למצפה רמון, אחרי כ 4 שעות.
השעה כבר היתה 05:00, והטמפרטורה היתה 21 מעלות. בכלל לא היה קר.
כשהיינו שם שאלתי את אחד מנהגי האוטובוס אם הוא ראה שני רוכבים, אך הוא אמר שלא. קצת דאגתי לזמנים שלהם, אך חשבתי שאולי הם עצרו ב"אלונית" בקצה הצפוני של מצפה רמון.
כשהתחלנו לרכוב בחזרה הסתכלתי אולי אראה את האופניים שלהם באלונית, אך לא.
פגשנו אותם באזור צומת הרוחות. הם היו אחרי שינה בשדה בוקר, ואנחנו היינו בדרך לשינה שם.
דייב אמר שהם מתכוונים לעמוד בזמני הברווט.
כשהגענו לשדה בוקר פגשנו בייבגני שהתעורר. הוא היה אדום, בגלל שהוא טיפס מזוהר לחתרורים ללא חולצה.
כבר היה אור יום מלא, וקבענו שנישן שם שעתיים וחצי.
אני התקלחתי לפני השינה.
צ`ארלס קם לפני השעון והוא התקלח.
כשקמתי הוא אמר שהוא ראה את ייבגני יוצא, כלומר ייבגני היה שם עוד כשעתיים וחצי.
באזור אשלים, על הכביש, היו חרקים שהלכו ו/או קפצו/ריחפו. כשצ`ארלס שאל אמרתי לו שאני חושב שאלו מלכות נמלים, אבל אחרי רגע נזכרתי שמלכות נמלים יוצאות ביוני ולא במאי.
עצרתי ומסתבר שזה הדור החדש של הארבה שהגיע לארץ השנה.
היו כ`כ הרבה מהם, שלפעמים הכביש היה צהוב.
אמרנו שזה ממש biblical...
בדרך ממשאבים לניצנה חשבנו בינינו מתי נפגוש את ייבגני בחזור שלו.
אך לא ראינו אותו עד ניצנה. שאלתי את השומר שם אם הוא ראה רוכב, אך הוא אמר שלא.
צלצלתי לייבגני "שלנו", והוא אמר שייבגני "הרוכב" אמר לו שהוא פורש, כי הברכיים כואבות לו, והוא כבר בבאר שבע.
את דייב וג`ודית פגשנו בחזור שלנו, כ 13 ק`מ ממשאבים, סה`כ כ 54 ק`מ אחרינו.
דייב אמר שהם צימצמו את הפער עלינו, אך אמרתי לו שאני חושב שלא... (אנחנו הספקנו לישון מהפגישה הקודמת שלנו, והם לא...)
בקוממיות היה לצ`ארלס קר, והוא התלבש כמו בחורף.
הוא אמר שבואדי שבין בית ניר ללוזית היו 14 מעלות, שזה הכי קר שהיה לנו במסלול, והוא ממש קופא מקור.
לצומת האלה הגענו בערך בשעה 06:00, וה"ילו" היה סגור, ייפתח ב 07:00, והוא לא יכול למכור לנו קפה דרך החלון.
דילגנו לנחשון, ושם צ`ארלס ישן קצת על הרצפה.
בקטע שבין מודיעים לעינת צ`ארלס שאל הרבה פעמים "עוד כמה ק`מ?"
במגדל צדק שאלתי אותו אם הוא זוכר את המצודה הזו, והוא אמר שלא (הסברתי לו עליה פעמיים. פעם לפני הרכיבה, ופעם בתחילת הרכיבה...)
עצרתי מיד, ושאלתי אותו מתי הוא שתה בפעם האחרונה. הוא אמר שבצומת נחשון(!!!)
הכרחתי אותו לשתות כליטר, והמשכנו לאיטנו עד לסיום.
סיימנו בשעה 10:56, יותר משעה לפני זמן הגג.
בסיום הוא כבר הרגיש יותר טוב, אבל בחר לקחת מונית לתל אביב, ואני רכבתי.
בדרך קיבלתי סמס מג`ודית שהם הגיעו בשעה 11:54, 6 דקות לפני זמן הגג. בדיוק שעה אחרינו.
קישורים:
שרשור מקדים על הברווט בפורום אופני כביש.
שרשור המעקב בזמן אמת בפורום אופני כביש.
שרשור בפורום אופני כביש שהתפתח בעקבות ההודעה על רשומה זו.
טל.
הסיפור שלי של ברווט 1000 שנת 2013. (אנגלית)
הפעם הראשונה שנערך ברווט 1000 בישראל היתה בשנת 2011.
המסלול בשנת 2011 הגיע דרומה עד צומת שיזפון.
המסלול של שנת 2013 שונה בעובדה שהנקודה הדרומית ביותר שלו היא ראש מעלה שדמה, אבל הוא "מבקר" בים המלח.
זו הפעם הראשונה (כלומר, היחידה עד כה,) בה ברווט כלשהו בישראל מגיע לים המלח.
כשהתבהרה רשימת המשתתפים, שאלתי אותם אם יש להם בקשות מיוחדות מהמסלול.
דייב ביקש את ים המלח ולפחות אחד המכתשים. ייבגני ביקש את אילת.
מסיבות אובייקטיביות אילת נפסלה (כי אי אפשר לתאם מסלול הלוך-חזור לאילת בשל שעות הפתיחה של פונדק נאות סמדר.)
אמרתי לדייב שים המלח יהיה קשה, אך הרעיון קסם לי (ברווט שמגיע לנקודה הנמוכה בעולם,) ולא התעקשתי לפסול את הרעיון.
בעיניי, העליה מים המלח היחידה הרלוונטית היא דרך זוהר-חתרורים.
אי אפשר להגיע דרך ירושלים, כי אי אפשר להעביר ברווט בתוך עיר כה עמוסה וקשה לניווט. דימונה עמוסה מבחינת תנועה ופחות בטיחותית לרוכבים.
מאחר והעליה כה קשה, נקבע מראש שהקונטרול בצומת חתרורים לאחר העליה מים המלח יהיה ללא זמן גג.
המסלול שהתקבל התבסס על ברווט 600, עם הארכות לכיוון אנדרטת אוגדת הפלדה, ים המלח, שדמה, וניצנה.
כך שהמסלול נוגע בכל פינות הארץ המזרחיות ומערביות בדרום (למעט אילת.)
מתווה המסלול: פתח תקוה (רחוב מטולה,) שילת, נס הרים, אנדרטת אוגדת הפלדה, ניצנה, זוהר, מכתש גדול, שדמה, דימונה, ניצנה, נגב מערבי, האלה, נחשון, שילת, פתח תקוה.
במסלול הרשמי של הברווט גם סומנו נקודת שבהן חייבים למלא מים, למשל בין צומת זוהר לירוחם יש מקום אחד שבו אפשר למלא מים, ליד צומת צפית.
דייב ביקש שאדאג לסידורי שינה בשני הלילות הראשונים ("בלילה השלישי נרכוב רצוף ללא שינה.")
בלילה הראשון תיאמתי חדר בניצנה, 300 ק`מ מנקודת ההתחלה.
בלילה השני תיאמתי חדר בשדה בוקר, 646 ק`מ מנקודת ההתחלה.
כל הרוכבים הסכימו להשתתף בהוצאות הלינה.
כך יצא שהברווט חולק באופן טבעי ל 3 ימים:
יום ראשון: 300 ק`מ קל יחסית, כולל נס הרים.
יום שני: 346 ק`מ קשים ביותר, שכוללים את מירב העליות.
יום שלישי: 361 ק`מ קל יחסית.
לברווט התייצבו 5 רוכבים:
ג`ודית ודייב מאנגליה, שהשתתפו בברווט 200 השני בשנת 2011.
צ`ארלס, חבר של ג`ודית ודייב מרכיבות Audax באירופה.
ייבגני, רוכב מאוקראינה.
ואני.
ג`ודית ודייב חברים אישיים ונחשבים בספורט הזה.
ג`ודית היא אחת מהרוכבות הבכירות, אם לא הכי בכירה, מבחינת ניסיון ומרחק (קרוב ל 100,000 ק`מ בברווטים בלבד, נכון לזמן כתיבת שורות אלו!!!)
באמתחתם סיומים מוצלחים בארועים ארוכים רבים בעולם.
הם הגיעו עם אופני ה Moulton שלהם, עם גלגלי 20".
צ`ארלס הוא פנסיונר בן כ 65. הוא רוכב כבר כמה שנים.
לעולם ה randonneuring הוא נכנס בשנת 2011, כשרכב ברווטים ו PBP 2011.
במקור הוא מאירלנד, אך הוא גר בלוקסמבורג, ויש לו בית ביוון קרוב להרים, שם הוא מתאמן בטיפוסים.
הוא אוהב כשחם, וסובל מקור.
במקום להביא את האופניים שלו, הוא שכר אופני Pinarello מחנות מקומית. האופניים צוידו במערכות קמפניולו, כשהוא רגיל לשימנו. הוא אפילו לא הביא את האוכף שלו.
הוא רכב קצת על הטייילת בתל אביב לפני הברווט, אך אפשר להגיד בשקט שהוא רכב על האופניים האלו בברווט הזה בפעם הראשונה בחייו!!!
ייבגני רוכב צעיר יחסית, בן כ 26, שרכב בהצלחה 3 ארועים ארוכים, ביניהם PBP 2011 אותו סיים בזמן של כ 67 שעות.
ג`ודית וייבגני רכבו עם GPS עם מסלול שנתתי להם.
דייב רכב עם סיפור דרך מול העיניים, וצ`ארלס עם סיפור דרך בכיס.
אני רכבתי "מהזיכרון."
מנשה וייבגני באו לברך, ויצאנו בערך ב 09:05.
מזג האויר היה "חם מהרגיל."
לצ`ארלס יש מחשב אופניים של Polar שכולל נתוני טמפרטורה ואחוזי שיפוע.
הוא מתעניין בשיפועים באופן מיוחד. האימונים היחידים שלו הם טיפוסים. הוא לא "עושה" אינטרוולים, ולא שום דבר אחר.
בכל עליה הוא היה מקריא בקול רם את אחוזי השיפוע.
עד תחילת נס הרים רכבנו ביחד, ואת נס הרים רכבנו בקצב אישי.
ייבגני, שהתבלט מייד כרוכב החזק ביותר, טיפס ראשון.
צ`ארלס שני, במרחק עין ממני. ולקראת אנדרטת הצ`אלנג`ר צעקתי לו שאני אעצור שם, לחכות לג`ודית ודייב שרכבו מאחורי.
בעיקולים הראשונים עוד ראיתי את ג`ודית, עם דייב מאחוריה.
אך עד הישורת הם כבר נעלמו מעיני.
בסוף הישורת ראיתי רחוק מאחורי אחד מהם, אך לא זיהיתי. שניהם לבשו חולצות בצבע דומה.
לאחר כרבע שעה בצ`אלנג`ר הגיעה ג`ודית ואמרה שדייב הרחק מאחור והוא גם עצר מדי פעם.
אחרי כחצי שעה(!!!) הוא טרם הגיע, והצעתי שבמקום לחכות בשמש (הטמפרטורות היו כ 42 מעלות בשמש, כ 37 מעלות בצל,) הצעתי שנרכוב לבר בהר ונשתה שם לימונדה.
לאחר עוד כ 20 דקות דייב טרם הגיע, ויצאנו, כשאמרנו שנחכה לו בקונטרול בצומת צור הדסה.
בזמן שהצטלמנו שם דייב הגיע, וגם ייבגני הופיע פתאום (הוא חיכה לנו שם בצל.)
סה`כ חיכינו לדייב כשעה. הוא אמר שהיה לו מאוד חם, והוא עצר מדי פעם.
ירדנו את צור הדסה במהירות, וחברנו בצומת עציונה.
בישורת עד צומת האלה התפצלנו. ג`ודית ודייב לא עמדו במהירות שקבע ייבגני, וצ`ארלס ואני הצלחנו "להחזיק" איתו.
לקונטרול הבא, בצומת קוממיות הגענו יחד.
ג`ודית הגיעה אחרי כ 20 דקות, ללא דייב.
אחרי עוד כ 20 דקות ללא דייב החלטנו לצאת. כשיצאנו ראינו אותו מגיע, ואמרנו לו שנרכוב לאט והוא ישיג אותנו.
דייב השיג אותנו קצת אחרי צומת חלץ, ושוב היינו 5.
באחת הגבעות ייבגני רכב מהר מדי ו"ברח" לנו.
דייב התקשה גם בעליות הקטנות בדרך, ואיבדנו אותו קצת לפני כפר עזה.
בצומת סעד, בנקודה שקרובה לעלומים חיכיתי לו, והוא הגיע אחרי כ 5 דקות, כי הוא פנה ימינה לכיוון נחל עוז (במקום שמאלה) בנקודה שקרובה לסעד.
על השוליים היו גזרים (שכנראה נפלו ממשאית,) וצ`ארלס שהוביל באותו זמן עלה על כמה מהם.
פעם אחת הוא ממש שיקשק את הכידון מצד לצד במהירות. דייב היה מאחוריו, ונבהל.
האצתי ורכבתי לידם כשאני עושה קולות של "צו צו צו"
צ`ארלס אמר "my handlebar is loose", או זה מה שאנחנו חושבים, כי כולנו תפסנו מרחק של כ 50 מטרים ממנו עוד לפני שהוא סיים את המשפט.
צעקנו לו מרחוק שיעצור, ורק אחרי שהוא עמד עם שתי רגליים על הקרקע העזנו להתקרב אליו.
הסטם שלו לא היה מחובר היטב לסטירר, והכידון נע מצד לצד בחופשיות. חיזקנו את ברגי הסטם והמשכנו.
קצת אחרי, נשבר לצ`ארלס אחד ממחזיקי הבקבוק (מקארבון...) והוא חיזק אותו עם duct tape.
במשאבים כל ה 4 ביקשו שאראה להם על המפה איפה יש גמלים (הם ראו את השלטים המודיעים על גמלים בצד הדרך...)
אמרתי שכנראה בין ירוחם לדימונה.
בניצנה חיפשנו את החדר במשך כ 10 דקות.
חלקנו (ואני ביניהם) התקלחנו לפני השינה, והשאר נרדמו מיד.
ישנו כשעתיים וחצי.
ייבגני נעלם כבר בקטע שבין ניצנה למשאבים.
בדימונה עצרנו בתחנת "פז," והמשכנו ביחד.
את הקטע שבין צפית לזוהר לא רכבתי מעולם (נהגתי שם כמה פעמים בעבר, אך זה קצת שונה...)
כשהגענו לצומת זוהר ראינו את ייבגני מתחיל את הטיפוס בחזרה, כשהוא עם פלג גוף עליון חשוף.
לפי מד המעלות של צ`ארלס הטמפרטורה היתה 47 מעלות(!!!)
בצומת זוהר התעכבנו, מהפחד של העליה שעמדה לפנינו.
אמרתי לדייב שבפעם הבאה לא יהיה ים המלח, והוא אמר שהוא חשב שהמסלול יהיה "gentle" (מילה שלו...) מהכינרת לים המלח. אני אמרתי שהמסלול אולי יהיה gentle, אבל השכנים לא יהיו gentle...
דייב אמר שהוא מתכוון לעצור בכל תצפית, וגם בכל קו גובה כחול של 100 מטרים. אני אמרתי שאני ארצה לטפס את זה ללא עצירות. ג`ודית אמרה שהיא תישאר עם דייב.
קניתי משקה בבקבוק בגודל של 500 מ`ל, ולאחר ששתיתי את המשקה מילאתי גם את הבקבוק הזה במים.
צ`ארלס יצא ראשון, ואני יצאתי כ 10 דקות אחריו עם ג`ודית ודייב.
ההתחלה תלולה יחסית מההמשך.
כשהגעתי לתצפית הראשונה הסתכלתי לאחור וראיתי את ג`ודית עומדת על השוליים כ 100 מאחוריי. עצרתי וסימנתי לה לבוא לתצפית, והיא הגיעה.
היא אמרה שיש לה התקף אסטמה בגלל החום והיא צריכה לעצור לשעתיים לפני שתוכל לקחת עוד ונטולין.
אחרי כרבע שעה הלכתי לכביש וראיתי את דייב עומד בצל של הסלעים. סימנתי לו להגיע והוא בא.
קבענו שהוא יישאר עם ג`ודית, ואני אמשיך עם צ`ארלס, כי צ`ארלס צריך "מבוגר אחראי"...
בעצה אחת עם דיקי הוחלט שבשל מזג האויר, זמני הקונטרולים לא נחשבים, אך יש לסיים את הברווט בתוך זמן הגג.
כשהגעתי לחתרורים קיבלתי סמס מג`ודית שאמרה שהם התחילו לרכוב.
באמצע הדרך שלי בין חתרורים לצפית צלצל אליי צ`ארלס ושאל איפה הברז. הסברתי לו, ולבסוף הוא מצא אותו. (זה טיפ שקיבלתי מחבר יקר פעם...)
היינו שם כחצי שעה, נהנים מבריזה נעימה בצל.
במכתש הגדול היתה, כרגיל, רוח פנים, אך היא לא היתה חזקה מדי.
צ`ארלס אמר שכיף לו, ומדהים, והוא רוצה לטפס מהר.
אני הלכתי, כי רציתי לשמור כוחות למעלה העצמאות שחיכה לנו בהמשך היום.
החושך כבר ירד, והצעתי שניכנס לחדר בשדה בוקר גם בהלוך.
היינו שם כ 30 דקות סה`כ. אני התקלחתי וצ`ארלס ישן.
השארנו שם חלק מהמטען שסחבנו, כי ידענו שנחזור לשדה בוקר אחרי רכיבה לשדמה וחזרה.
סימסתי לג`ודית שיחשבו על לנצל את החדר גם בהלוך, כמונו.
במצפה רמון היתה בתחנת הדלק חבורה של נערים, שיהיו מי שיקראו להם "יהודים טובים," שהתקרבו קצת מעבר למה שהתאים לנו, וצ`ארלס התנהג באי נוחות ("הביא סיבוב" (כך במקור...), כמה עולה? מה, אתה מאבטח (לבשנו ווסט זוהר...) ועוד...) וגם שלחו ידיים לאופניים שלנו.
שאלתי את המוכר, שיהיו מי שיקראו לו "בן הפזורה" אם נוכל להכניס את האופניים לתוך ה"מנטה." הוא אמר שלא צריך, וביקש מחבר שלו שישמור לנו על האופניים, וכך היה.
כשצ`ארלס הבין את מה שקרה, סיכמנו שניתן טיפ לשומר, ונתתי לו שטר של 20 ש`ח.
המוכר אמר שהחבר שלנו היה שם לפני כשעה.
כשעמדנו לצאת, ייבגני הגיע. הוא אמר שהסיבוב לשדמה וחזרה לקח לו כ 3:30 שעות.
חשבתי שבמהלך הסיבוב שלנו נפגוש בג`ודית ודייב, אך לא ראיתי אותם גם כשהגענו בחזרה למצפה רמון, אחרי כ 4 שעות.
השעה כבר היתה 05:00, והטמפרטורה היתה 21 מעלות. בכלל לא היה קר.
כשהיינו שם שאלתי את אחד מנהגי האוטובוס אם הוא ראה שני רוכבים, אך הוא אמר שלא. קצת דאגתי לזמנים שלהם, אך חשבתי שאולי הם עצרו ב"אלונית" בקצה הצפוני של מצפה רמון.
כשהתחלנו לרכוב בחזרה הסתכלתי אולי אראה את האופניים שלהם באלונית, אך לא.
פגשנו אותם באזור צומת הרוחות. הם היו אחרי שינה בשדה בוקר, ואנחנו היינו בדרך לשינה שם.
דייב אמר שהם מתכוונים לעמוד בזמני הברווט.
כשהגענו לשדה בוקר פגשנו בייבגני שהתעורר. הוא היה אדום, בגלל שהוא טיפס מזוהר לחתרורים ללא חולצה.
כבר היה אור יום מלא, וקבענו שנישן שם שעתיים וחצי.
אני התקלחתי לפני השינה.
צ`ארלס קם לפני השעון והוא התקלח.
כשקמתי הוא אמר שהוא ראה את ייבגני יוצא, כלומר ייבגני היה שם עוד כשעתיים וחצי.
באזור אשלים, על הכביש, היו חרקים שהלכו ו/או קפצו/ריחפו. כשצ`ארלס שאל אמרתי לו שאני חושב שאלו מלכות נמלים, אבל אחרי רגע נזכרתי שמלכות נמלים יוצאות ביוני ולא במאי.
עצרתי ומסתבר שזה הדור החדש של הארבה שהגיע לארץ השנה.
היו כ`כ הרבה מהם, שלפעמים הכביש היה צהוב.
אמרנו שזה ממש biblical...
בדרך ממשאבים לניצנה חשבנו בינינו מתי נפגוש את ייבגני בחזור שלו.
אך לא ראינו אותו עד ניצנה. שאלתי את השומר שם אם הוא ראה רוכב, אך הוא אמר שלא.
צלצלתי לייבגני "שלנו", והוא אמר שייבגני "הרוכב" אמר לו שהוא פורש, כי הברכיים כואבות לו, והוא כבר בבאר שבע.
את דייב וג`ודית פגשנו בחזור שלנו, כ 13 ק`מ ממשאבים, סה`כ כ 54 ק`מ אחרינו.
דייב אמר שהם צימצמו את הפער עלינו, אך אמרתי לו שאני חושב שלא... (אנחנו הספקנו לישון מהפגישה הקודמת שלנו, והם לא...)
בקוממיות היה לצ`ארלס קר, והוא התלבש כמו בחורף.
הוא אמר שבואדי שבין בית ניר ללוזית היו 14 מעלות, שזה הכי קר שהיה לנו במסלול, והוא ממש קופא מקור.
לצומת האלה הגענו בערך בשעה 06:00, וה"ילו" היה סגור, ייפתח ב 07:00, והוא לא יכול למכור לנו קפה דרך החלון.
דילגנו לנחשון, ושם צ`ארלס ישן קצת על הרצפה.
בקטע שבין מודיעים לעינת צ`ארלס שאל הרבה פעמים "עוד כמה ק`מ?"
במגדל צדק שאלתי אותו אם הוא זוכר את המצודה הזו, והוא אמר שלא (הסברתי לו עליה פעמיים. פעם לפני הרכיבה, ופעם בתחילת הרכיבה...)
עצרתי מיד, ושאלתי אותו מתי הוא שתה בפעם האחרונה. הוא אמר שבצומת נחשון(!!!)
הכרחתי אותו לשתות כליטר, והמשכנו לאיטנו עד לסיום.
סיימנו בשעה 10:56, יותר משעה לפני זמן הגג.
בסיום הוא כבר הרגיש יותר טוב, אבל בחר לקחת מונית לתל אביב, ואני רכבתי.
בדרך קיבלתי סמס מג`ודית שהם הגיעו בשעה 11:54, 6 דקות לפני זמן הגג. בדיוק שעה אחרינו.
קישורים:
שרשור מקדים על הברווט בפורום אופני כביש.
שרשור המעקב בזמן אמת בפורום אופני כביש.
שרשור בפורום אופני כביש שהתפתח בעקבות ההודעה על רשומה זו.
טל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה