שלום,
הסיפור שלי של ברווט 600 שנת 2013.
המסלול זהה למסלול של ברווט 600 שנרכב החל משנת 2010, כלומר זו הפעם הרביעית במסלול הזה!
לברווט התייצבו 5 רוכבים: אודי, ואני מישראל, ועוד 3 רוכבים מרוסיה: יורי, אנדריי, וודים.
שלושתם סיימו בהצלחה את PBP 2011.
ודים סיים גם פעמיים ברווט 1200 ברוסיה (בארגונו של מיכאיל שרכב בברווט 600 בשנת 2012.)
שלושתם מאותה עיר בצפון רוסיה.
אף אחד מהם לא שולט בשפה האנגלית, וגם לא בצרפתית.
כשנפגשנו לפני הרכיבה ניסיתי ללמוד כמה מילים ברוסית (כמו ימינה, שמאלה, מהר, לאט, פנצ`ר) אבל שום דבר לא נחרט במוחי.
יורי רכב על אופני סייקלוקרוס עם כידון ישר. שני האחרים עם אופני כביש סטנדרטיים.
אני הגעתי ברכיבה מהבית. רכבתי לאיטי, נהנה מהדרך. אפילו ברחובות "המכבים" ו"שטמפפר" בפתח תקוה!...
שלושת הרוכבים הרוסים התארחו בביתו של ייבגני והגיעו איתו.
אודי הגיע ברכיבה ישירות מהעבודה (בתל אביב.)
יצאנו בערך ב 10-15 דקות איחור (טרם הורדתי את ההקלטה מה gps, אז איני יודע זמנים מדוייקים.)
עד צומת מודיעים רכבנו ביחד איכשהו. הכביש צר, ולא יכולנו ליצור פלוטון מסודר.
אני הייתי ראשון, וכולם אחריי.
קצת לפני צומת מודיעים האט לידינו רכב ואיחל "בהצלחה!" זה היה אבישי, שכבר רכב כבר כמה פעמים בברווט 200 ו 300.
בעליה לצומת שילת טיפסנו בקצב אישי, כולם בערך באותה מהירות.
מהיציאה ממודיעין לכביש 3 ועד צומת נחשון רכבנו מפוזר.
ודים מדי פעם היה יוצא לספרינט. הוא רוכב חזק, אך הודיע מראש שכואבת לו הברך, והוא לא מתכוון לרכוב מהר מדי.
בנחשון עצרנו לקפה לילי.
כשהגענו לכיכר הכניסה לנס הרים הצבעתי על השלט באנגלית ואמרתי להם "נס הרים!"
לפני הרכיבה שלחתי להם את תאור הדרך במילים (בנוסף לסיפור הדרך הרשמי.) ותיארתי את נס הרים כ"עליה חשובה בישראל, ולא קלה בתצורת ברווט" (תיק כבד, לילה, לשמור כוחות לעוד יותר מ 500 ק`מ...)
אנדריי פרץ בקירון הראשון. ודים נשאר לידי. אודי ויורי היו מאחור.
כשהכביש התמתן, ודים פנה אליי באנגלית ואמר "מרחק? טיפוס?" עניתי לו, תוך שאני משתדל לא ליפול מהאופניים מההלם (עד אז לא שמעתי מהם מילה בשפה שאינה רוסית...)
כשהתחילו עיקולי ה S ודים פרץ קדימה, וסגר על אנדריי במהירות.
בישורת עם השיפוע הקבוע הייתי כ 100-200 מטרים אחרי אנדריי וודים. כ 200-300 מטרים מאחורי היו יורי ואודי.
אנדריי וודים עצרו בסוף הישורת לפני האמבטיה. אמרתי להם "עוד לא נגמר."
ודים רכב לידי עד צומת הצ`לנג`ר, ואנדריי אחרינו.
כשהגענו לצ`לנג`ר חיכינו לאודי ויורי.
אנדריי וודים התלהבו מהאנדרטה, והצטלמו.
אודי הגיע ואמר שליורי נתפסה הרגל, והוא הולך.
כשיורי הגיע, אודי נתן לו כדור, והרגל שלו השתחררה.
כשהגענו לצומת צור הדסה פגשנו מלאכית. היא הביאה לנו קפה בתרמוס, בננות, ועוגיות אוראו מצופות שוקולד.
את צור הדסה ירדתי לאט יחסית. לא עברתי 60 קמ`ש הרבה פעמים.
לשניים מהרוסים היו פנסים חזקים.
(נראה לי שאחרי כמה שנים יש מצב לשדרג את הפנסים שלי. יש הרבה חידושים טכנולוגיים בתחום...)
אודי ירד לאט יחסית.
עצרנו בצומת נחושה ל regroup.
משם ועד צומת האלה רכבנו ביחד, אך לא בפלוטון.
בעיקול שמאלה בעגור התחילה רוח פנים. הכביש היה רטוב, ומדי פעם ירד גשם קל.
בצומת קוממיות עצרנו לארוחת לילה.
ב"מנטה מנוחה" היה שלט על מבצע לשתי מנות חמות בהנחה, אך המוכר "לא מצא את זה במחשב" גם היה לו קצת קשה לבטל את אחת המנות החמות.
אם מישהו מ"קבוצת דלק" קורא את זה - אתם נקראים לסדר!
בצומת חלץ עדיין ירד עלינו גשם מדי פעם, וליד ברור חייל היה מבול של ממש לכמה דקות.
עצרנו לשינה של כשעה.
באשכול אכלנו ארוחת בוקר. פגשנו את אלי, המוכר הרגיל בשעות היום שם.
ביציאה, כשעוד עמדנו בחניה אמרתי לרוסים "פלוטון?"
ודים אמר כמה מילים ברוסית לחבריו, והם הנהנו בראשם.
אני רכבתי ראשון עד צומת גבולות (כ 2 קילומטרים,) ואז סימנתי שיעברו אותי.
ודים אמר משהו, ויורי עבר קדימה.
אף אחד לא ישב עליו, אז אני התיישבתי עליו. אף אחד לא ישב עליי.
אודי לא רכב איתנו, אלא יותר לאט, מאחורינו.
מדי פעם ודים יצא לספרינט, ואחרי כדקה-שתיים עצר בצד וחיכה לנו.
כך רכבנו כמה קילומטרים, כשאני מחכה שיורי יסמן שיעברו אותו. אך זה לא קרה. יצא שכך רכבנו את כל 46 הק`מ של הקטע הזה...
אחרי צומת הנגב עצרנו בצד וחיכינו לאודי.
את שתי הגבעות עד ירוחם רכבנו כולנו בערך באותו קצב, כשודים ממשיך עם הספרינטים שלו מדי פעם. יש לו כושר בצורה בלתי רגילה. נדמה לי שהמהירות שלו בעליה משתווה למהירות שלי במישור, אולי אף עולה עליה...
בדימונה אכלנו ארוחת צהריים. אכלתי המון. עצרנו שם לקצת יותר מדי מאשר הייתי מעדיף, אך כולם היו עסוקים באכילה.
לצומת הכניסה למכתש הגדול הגעתי יחד עם 3 הרוסים. הצטלמנו והמשכנו מבלי לחכות לאודי.
בכניסה למכתש היתה מכת רוח, והיא לא שככה גם כשרכבנו בתוכו.
הרבה פעמים בעבר רכבתי שם ברוח פנים, ועוצמת הרוח השתוותה לעוצמות החזקות שנתקלתי בהן שם.
יורי רכב ראשון, ואני ניסיתי להסתתר מאחוריו, ללא הצלחה.
אנדריי רכב קצת מאחור.
קצת לפני הטיפוס להר אבנון יורי האט פתאום ואני עברתי אותו. קצת אחרי, ודים פרץ בספרינט כאילו יש רוח גב בירידה.
בתחילת הטיפוס ודים עצר בצד "לחמש דקות."
הייתי ראשון על הכביש, והגעתי לסרפנטינות, כשהראשונה היא קשה יחסית מהאחרות.
הובלתי במרחק ניכר על האחרים. הם היו הרחק מאחור (כשהייתי כ 300 מטרים לפניהם, יורי ואנדריי טרם הגיעו לודים שעדיין עמד בצד.)
את אודי לא ראיתי, גם לא בתוך המכתש, לפני העליה.
מאחר ולא היתה סיבה לרכוב מהר מדי, ירדתי מהאופניים והלכתי את הסרפנטינה הראשונה.
גם לקראת סוף הטיפוס יש סרפנטינה תלולה, והאחרים עדיין עמדו למטה. החלטתי ללכת שוב. רוח הפנים היתה חזקה, ואפילו בהליכה בקושי הגעתי ל 5 קמ`ש.
כשיצאתי מהמכתש צילמתי את השלט לתצפית להר אבנון, הוכחה שהייתי שם לפני זמן הגג.
ניסיתי לסמס למנשה, אבל לא היתה קליטה. טיפסתי קצת ברגל לכיוון הר אבנון, אך גם שם לא היתה קליטה.
כשירדתי הגיע ודים, ואמרתי לו באנגלית "ירוחם, עיר, 2 ק`מ, טלפון."
בירוחם ישבנו על ספסל. חיכינו לאחרים, וצלצלתי למנשה ותיארתי לו את המצב.
החלטנו שכמו ברכיבות הגדולות בחו`ל כשיש תנאים קשים - נוותר על הקפדה על זמני ההגעה לתחנות, כל עוד מסיימים בתוך זמן הגג.
כשהאחרים הגיעו אחרי דקות ארוכות הודעתי להם את זה. לאודי בעברית, וגם צלצלנו לייבגני שיתרגם לרוסית.
מסתבר שכולם הלכו בעליה.
כשעמדנו לצאת יורי שם לב שיש לו פנצ`ר באחורי. חיכינו כולנו עד שתוחלף הפנימית. זו היתה סיכה משרדית גדולה.
בפניה מירוחם לכיוון דרום רכבתי ביחד עם הרוסים, כשאודי מאחור, ונכנסנו למים וקפה בשדה בוקר.
מילאנו מים, אך התור בקופה היה ארוך מדי וויתרנו על קפה.
אמרתי להם "קפה 10 ק`מ."
כשיצאנו משדה בוקר - אודי הגיע.
מבט קצר בשעון הבהיר שאם נרכוב קצת יותר מהר מ 18 קמ`ש - נגיע בזמן לקונטרול במצפה רמון!
ודים רכב לידי ביציאה משדה בוקר, ויורי ואנדרי היו כ 200 מטרים מאחורינו.
רכבתי ב 15 קמ`ש, שהיתה מהירות איטית ממה שיכולתי לרכוב שם.
אבל כנראה שגם יורי ואנדריי רכבו ב 15 קמ`ש, כי הם לא הגיעו אלינו.
כשהגענו לשלט אחרי המדרשה שמבשר "37 ק`מ למצפה רמון" הבנתי שהם לא מתכוונים להגיע אלינו, והגברתי קצב, לקצב הרגיל שלי.
אחרי שהורדנו את עול ההגעה לקונטרול בזמן - החלטתי לנסות להגיע לשם בזמן בכל זאת.
כשהגענו לעבדת אמרתי לודים "no cafe" בשבילי, והמשכנו ביחד.
כל הזמן הסתכלתי בשעון, מעריך איך אנחנו לעומת "חבר הברווט הוירטואלי."
כמה מילים על חבר הברווט הוירטואלי:
הוא רוכב בקצב קבוע של סגירת הקונטרולים. במקרה של ברווט 600 זה 15 קמ`ש.
הוא לא עוצר בקונטרולים, אלא עובר שם להרף עין. מגיע ומיד יוצא.
הוא לא עוצר למלא מים, וגם לא לריקון נוזלים.
לא עוצר לישון, וגשם ורוח (פנים או גב) לא משפיעים עליו. לטוב או לרע (נניח, עליות לא עושות עליו רושם, והוא לא מנצל את הירידות.)
בתחילת העליה לנפחא תפסנו את חבר הברווט הוירטואלי.
ובירידה הראשונה לנחל צין שאחרי נפחא - עקפנו אותו עם מרווח ביטחון.
ודים ואני הגענו לקונטרול במצפה רמון 40 דקות לפני הסגירה!
30 דקות אחרינו הגיעו אודי, יורי, ואנדריי.
אודי אמר שהוא סגר עליהם פער של 20 דקות, ושהם גמורים.
אחרי שהם אכלו ושתו משהו, החליטו יורי ואנדריי לפרוש.
חיצונית הם נראו טוב (למעט הפנים של יורי שהיו אדומות כעגבניה בגלל השמש.)
הם צלצלו לייבגני ואירגנו חילוץ.
היה קר בחוץ. בכל פעם שמישהו יצא - הוא חזר רועד עם שיניים נוקשות.
אחרי זמן שנראה כנצח (היינו שם יותר משעה וחצי!) יצאנו.
הפסדנו זמן שינה יקר.
אודי יצא כ 5 דקות לפניי ולפני ודים.
ודים ואני יצאנו ביחד, וכשהגענו למישור הרוחות ראינו את אודי מרחוק. ודים יצא לספרינט ותפס אותו עד סוף העליה הראשונה.
אני תפסתי אותם בעליה השניה. השקעתי מאמץ, כי רציתי להנות מעוצמת הפנס של ודים בירידת נפחא.
עד משאבים ודים רכב צמוד אליי מאחור (כרגיל,) ואת אור הפנס של אודי ראינו מרחוק.
כשהגענו למשאבי שדה אמרתי לודים שאני רוצה לישון קצת.
מצאנו מקום ושכבנו ל 40 דקות.
צלצלתי לאודי ואמרתי לו היכן אנחנו ולמתי כיוונו שעון.
כשהתעוררנו הגענו לתחנת הדלק, ואודי ישב שם עם מקומיים שכיבדו אותו בקפה.
אודי יצא כ 10 דקות לפנינו.
ודים ואני שתינו קפה עם מאפה מבצק עלים (סוג של נקניק בורקסי מגולגל.)
עד צומת משאבים רכבנו בקצב סביר, אך בפניה שמאלה לכיוון צאלים וגבולות הרגשתי חזק.
הגברתי מהירות, כי רציתי לישון עוד קצת באזור מגן.
רכבתי 38 קמ`ש במשך דקות ארוכות.
את אודי תפסנו אחרי כ 6 ק`מ. האטתי, דיברנו קצת, והמשכנו במהירות.
כך הובלתי במהירות. לא בדקתי, אבל נראה לי שרכבנו את הקטע בממוצע של כ 30 קמ`ש. עבר מהר.
באשכול היינו 5 דקות, נכנסנו ויצאנו, רוצים לישון. היה לנו עודף של כ 45 דקות.
כשיצאנו ראינו את אודי מגיע מרחוק.
חיכינו שהוא יגיע, ואמרנו לו שגם הוא "יעשה את זה קצר," כדי שנוכל לישון.
אודי אמר שהוא עייף, והוא ינוח שם. יעצתי לו לצאת לפני 02:30.
לפני השינה כיוונתי שעון לכשעה, שיצא כ 15 דקות אחרי חבר הברווט הוירטואלי.
לא היתה רוח פנים חזקה מדי לכיוון צפון והערכתי שנוכל להספיק להגיע לקונטרול בזמן.
כשהשעון צלצל, ודים התקשה להתעורר, וכיוונתי לעוד 5 דקות, ושוב עוד 5 דקות.
כשהתחלנו לרכוב היינו כמעט 30 דקות אחרי הזמן, מה שלא הותיר לנו מרווח ביטחון מספיק לטעמי.
כרגיל, אני הובלתי, וודים מאחוריי.
מתישהו ודים פרץ קדימה והצלחתי להיצמד אליו.
בפעם הראשונה (והיחידה...) בברווט הזה ישבתי עליו.
בצומת חלץ אודי עמד בצד. לא עצרנו, אבל רכבנו לאט והוא הגיע אלינו.
הוא אמר שהוא יצא באשכול בדיוק ב 02:30, לפי המלצתי.
אמרנו שאין זמן (היינו כ 5-10 דקות אחרי הזמן) והמשכנו. אודי לא עמד בקצב שלנו.
לקונטרול בקוממיות הספקנו להגיע בזמן. אודי הגיע מעט אחרינו.
ביבזנו שם זמן יקר, והידרדרנו לאחרי חבר הברווט הוירטואלי.
מקוממיות ועד לקונטרול הבא בצומת האלה הדרך לא שטוחה.
בעבר, רוכבים חזקים ממני נשברו בקטע הזה ו"סחבתי אותם באוזן" עד לסיום.
אמרתי לודים "פה, אופניים, הרבה."
בגלאון ודים ברח לי.
עד בית ניר לא הייתי בטוח שנספיק לקונטרול, אך בלוזית תפסתי את חבר הברווט הוירטואלי.
"רכבתי ביחד איתו" בגבעות, והיתה לי מספיק תנופה לעלות על "עליית המים" בלי לבזבז יותר מדי זמן.
ודים חיכה לי בצומת עם כביש 38, ומשם רכבנו ביחד, מספיקים להגיע לקונטרול 10 דקות לפני זמן הגג!
לא היינו שם הרבה זמן.
כשאודי הגיע אנחנו יצאנו.
התחלנו לראות רוכבי כביש.
בטיפוס עזקה/זכריה היתה קבוצה שהתאמנה שם על העליה. הכרתי רוכב אחד ואמרנו "שלום שלום."
ודים יצא לספרינט ועקף כמה רוכבים (טריים!) הגיע לראשון, ורכב איתו עד למעלה.
הוא חיכה לי ברמזור של ישעי, וטיפסנו שם ביחד.
רוכב נופף לי לשלום מהצד השני.
טיפסתי לאיטי את יער הנשיא, וודים ברח לי, וחיכה לי בנחשון.
שם הוא נצמד לשני רוכבים, ואני רכבתי לאיטי. הוא חיכה לי בצומת חטיבה שבע.
משם ועד שילת רכבנו ביחד.
במודיעין פגשתי רוכב חבר, שרכב איתנו עד שילת.
בשילת קניתי לי שתיה וסנדביץ, ומשם רכבנו ביחד עד לסיום בעינת.
אודי סיים כחצי שעה אחרינו, כ 10 דקות לפני זמן הגג! כל הכבוד!
סה`כ רכבתי בראש (או לבד) יותר מ 500 ק`מ.
ייבגני הגיע לפגוש אותנו, יחד עם יורי ואנדריי.
בתרגומו של ייבגני, ודים אמר שרכבתי בקצב הכי מתאים לו. לא מהר מדי ולא לאט מדי.
קישורים:
שרשור המעקב בזמן אמת בפורום אופני כביש.
שרשור בפורום אופני כביש שהתפתח בעקבות ההודעה על רשומה זו.
הסיפור של אודי בבלוג שלו.
- -
כמה מילים על המסלול:
כפי שנכתב בתחילת הפוסט הזה, אנו רוכבים במסלול הזה החל מ 2010, כלומר זו הפעם הרביעית במסלול הזה.
המסלול הזה לא קל, "על הנייר" אפילו קשה.
אפשר לסיים אותו בהצלחה, כפי שהוכח כ 15 פעמים בעבר (רוב מי שניסה - סיים בהצלחה)
אבל נראה לי שהחל מ 2014 נשנה את המסלול לקל מעט לעומת המסלול הקיים.
למשל - לוותר על המכתש הגדול.
למיטב ידיעתי - זה לא מסלול ברווט 600 הכי קשה בעולם. יש קשים ממנו ("פרטים שמורים במערכת"...)
ה gps שלי מדד קצת מעל 7000 מטרים טיפוס, מה שלא עושה אותו לקשה מדי מהבחינה הזו.
ולסיכום, כמו שדוסקס הבוקר בעינת לאחר הברווט:
יהיו מסלולים "קלים" ל 200, 300, 600, אך ה 400 ישאר במתכונתו הנוכחית. כמובן בתוספת ההסתייגות ש"אין דבר כזה `ברווט קל`"...
טל.
הסיפור שלי של ברווט 600 שנת 2013.
המסלול זהה למסלול של ברווט 600 שנרכב החל משנת 2010, כלומר זו הפעם הרביעית במסלול הזה!
לברווט התייצבו 5 רוכבים: אודי, ואני מישראל, ועוד 3 רוכבים מרוסיה: יורי, אנדריי, וודים.
שלושתם סיימו בהצלחה את PBP 2011.
ודים סיים גם פעמיים ברווט 1200 ברוסיה (בארגונו של מיכאיל שרכב בברווט 600 בשנת 2012.)
שלושתם מאותה עיר בצפון רוסיה.
אף אחד מהם לא שולט בשפה האנגלית, וגם לא בצרפתית.
כשנפגשנו לפני הרכיבה ניסיתי ללמוד כמה מילים ברוסית (כמו ימינה, שמאלה, מהר, לאט, פנצ`ר) אבל שום דבר לא נחרט במוחי.
יורי רכב על אופני סייקלוקרוס עם כידון ישר. שני האחרים עם אופני כביש סטנדרטיים.
אני הגעתי ברכיבה מהבית. רכבתי לאיטי, נהנה מהדרך. אפילו ברחובות "המכבים" ו"שטמפפר" בפתח תקוה!...
שלושת הרוכבים הרוסים התארחו בביתו של ייבגני והגיעו איתו.
אודי הגיע ברכיבה ישירות מהעבודה (בתל אביב.)
יצאנו בערך ב 10-15 דקות איחור (טרם הורדתי את ההקלטה מה gps, אז איני יודע זמנים מדוייקים.)
עד צומת מודיעים רכבנו ביחד איכשהו. הכביש צר, ולא יכולנו ליצור פלוטון מסודר.
אני הייתי ראשון, וכולם אחריי.
קצת לפני צומת מודיעים האט לידינו רכב ואיחל "בהצלחה!" זה היה אבישי, שכבר רכב כבר כמה פעמים בברווט 200 ו 300.
בעליה לצומת שילת טיפסנו בקצב אישי, כולם בערך באותה מהירות.
מהיציאה ממודיעין לכביש 3 ועד צומת נחשון רכבנו מפוזר.
ודים מדי פעם היה יוצא לספרינט. הוא רוכב חזק, אך הודיע מראש שכואבת לו הברך, והוא לא מתכוון לרכוב מהר מדי.
בנחשון עצרנו לקפה לילי.
כשהגענו לכיכר הכניסה לנס הרים הצבעתי על השלט באנגלית ואמרתי להם "נס הרים!"
לפני הרכיבה שלחתי להם את תאור הדרך במילים (בנוסף לסיפור הדרך הרשמי.) ותיארתי את נס הרים כ"עליה חשובה בישראל, ולא קלה בתצורת ברווט" (תיק כבד, לילה, לשמור כוחות לעוד יותר מ 500 ק`מ...)
אנדריי פרץ בקירון הראשון. ודים נשאר לידי. אודי ויורי היו מאחור.
כשהכביש התמתן, ודים פנה אליי באנגלית ואמר "מרחק? טיפוס?" עניתי לו, תוך שאני משתדל לא ליפול מהאופניים מההלם (עד אז לא שמעתי מהם מילה בשפה שאינה רוסית...)
כשהתחילו עיקולי ה S ודים פרץ קדימה, וסגר על אנדריי במהירות.
בישורת עם השיפוע הקבוע הייתי כ 100-200 מטרים אחרי אנדריי וודים. כ 200-300 מטרים מאחורי היו יורי ואודי.
אנדריי וודים עצרו בסוף הישורת לפני האמבטיה. אמרתי להם "עוד לא נגמר."
ודים רכב לידי עד צומת הצ`לנג`ר, ואנדריי אחרינו.
כשהגענו לצ`לנג`ר חיכינו לאודי ויורי.
אנדריי וודים התלהבו מהאנדרטה, והצטלמו.
אודי הגיע ואמר שליורי נתפסה הרגל, והוא הולך.
כשיורי הגיע, אודי נתן לו כדור, והרגל שלו השתחררה.
כשהגענו לצומת צור הדסה פגשנו מלאכית. היא הביאה לנו קפה בתרמוס, בננות, ועוגיות אוראו מצופות שוקולד.
את צור הדסה ירדתי לאט יחסית. לא עברתי 60 קמ`ש הרבה פעמים.
לשניים מהרוסים היו פנסים חזקים.
(נראה לי שאחרי כמה שנים יש מצב לשדרג את הפנסים שלי. יש הרבה חידושים טכנולוגיים בתחום...)
אודי ירד לאט יחסית.
עצרנו בצומת נחושה ל regroup.
משם ועד צומת האלה רכבנו ביחד, אך לא בפלוטון.
בעיקול שמאלה בעגור התחילה רוח פנים. הכביש היה רטוב, ומדי פעם ירד גשם קל.
בצומת קוממיות עצרנו לארוחת לילה.
ב"מנטה מנוחה" היה שלט על מבצע לשתי מנות חמות בהנחה, אך המוכר "לא מצא את זה במחשב" גם היה לו קצת קשה לבטל את אחת המנות החמות.
אם מישהו מ"קבוצת דלק" קורא את זה - אתם נקראים לסדר!
בצומת חלץ עדיין ירד עלינו גשם מדי פעם, וליד ברור חייל היה מבול של ממש לכמה דקות.
עצרנו לשינה של כשעה.
באשכול אכלנו ארוחת בוקר. פגשנו את אלי, המוכר הרגיל בשעות היום שם.
ביציאה, כשעוד עמדנו בחניה אמרתי לרוסים "פלוטון?"
ודים אמר כמה מילים ברוסית לחבריו, והם הנהנו בראשם.
אני רכבתי ראשון עד צומת גבולות (כ 2 קילומטרים,) ואז סימנתי שיעברו אותי.
ודים אמר משהו, ויורי עבר קדימה.
אף אחד לא ישב עליו, אז אני התיישבתי עליו. אף אחד לא ישב עליי.
אודי לא רכב איתנו, אלא יותר לאט, מאחורינו.
מדי פעם ודים יצא לספרינט, ואחרי כדקה-שתיים עצר בצד וחיכה לנו.
כך רכבנו כמה קילומטרים, כשאני מחכה שיורי יסמן שיעברו אותו. אך זה לא קרה. יצא שכך רכבנו את כל 46 הק`מ של הקטע הזה...
אחרי צומת הנגב עצרנו בצד וחיכינו לאודי.
את שתי הגבעות עד ירוחם רכבנו כולנו בערך באותו קצב, כשודים ממשיך עם הספרינטים שלו מדי פעם. יש לו כושר בצורה בלתי רגילה. נדמה לי שהמהירות שלו בעליה משתווה למהירות שלי במישור, אולי אף עולה עליה...
בדימונה אכלנו ארוחת צהריים. אכלתי המון. עצרנו שם לקצת יותר מדי מאשר הייתי מעדיף, אך כולם היו עסוקים באכילה.
לצומת הכניסה למכתש הגדול הגעתי יחד עם 3 הרוסים. הצטלמנו והמשכנו מבלי לחכות לאודי.
בכניסה למכתש היתה מכת רוח, והיא לא שככה גם כשרכבנו בתוכו.
הרבה פעמים בעבר רכבתי שם ברוח פנים, ועוצמת הרוח השתוותה לעוצמות החזקות שנתקלתי בהן שם.
יורי רכב ראשון, ואני ניסיתי להסתתר מאחוריו, ללא הצלחה.
אנדריי רכב קצת מאחור.
קצת לפני הטיפוס להר אבנון יורי האט פתאום ואני עברתי אותו. קצת אחרי, ודים פרץ בספרינט כאילו יש רוח גב בירידה.
בתחילת הטיפוס ודים עצר בצד "לחמש דקות."
הייתי ראשון על הכביש, והגעתי לסרפנטינות, כשהראשונה היא קשה יחסית מהאחרות.
הובלתי במרחק ניכר על האחרים. הם היו הרחק מאחור (כשהייתי כ 300 מטרים לפניהם, יורי ואנדריי טרם הגיעו לודים שעדיין עמד בצד.)
את אודי לא ראיתי, גם לא בתוך המכתש, לפני העליה.
מאחר ולא היתה סיבה לרכוב מהר מדי, ירדתי מהאופניים והלכתי את הסרפנטינה הראשונה.
גם לקראת סוף הטיפוס יש סרפנטינה תלולה, והאחרים עדיין עמדו למטה. החלטתי ללכת שוב. רוח הפנים היתה חזקה, ואפילו בהליכה בקושי הגעתי ל 5 קמ`ש.
כשיצאתי מהמכתש צילמתי את השלט לתצפית להר אבנון, הוכחה שהייתי שם לפני זמן הגג.
ניסיתי לסמס למנשה, אבל לא היתה קליטה. טיפסתי קצת ברגל לכיוון הר אבנון, אך גם שם לא היתה קליטה.
כשירדתי הגיע ודים, ואמרתי לו באנגלית "ירוחם, עיר, 2 ק`מ, טלפון."
בירוחם ישבנו על ספסל. חיכינו לאחרים, וצלצלתי למנשה ותיארתי לו את המצב.
החלטנו שכמו ברכיבות הגדולות בחו`ל כשיש תנאים קשים - נוותר על הקפדה על זמני ההגעה לתחנות, כל עוד מסיימים בתוך זמן הגג.
כשהאחרים הגיעו אחרי דקות ארוכות הודעתי להם את זה. לאודי בעברית, וגם צלצלנו לייבגני שיתרגם לרוסית.
מסתבר שכולם הלכו בעליה.
כשעמדנו לצאת יורי שם לב שיש לו פנצ`ר באחורי. חיכינו כולנו עד שתוחלף הפנימית. זו היתה סיכה משרדית גדולה.
בפניה מירוחם לכיוון דרום רכבתי ביחד עם הרוסים, כשאודי מאחור, ונכנסנו למים וקפה בשדה בוקר.
מילאנו מים, אך התור בקופה היה ארוך מדי וויתרנו על קפה.
אמרתי להם "קפה 10 ק`מ."
כשיצאנו משדה בוקר - אודי הגיע.
מבט קצר בשעון הבהיר שאם נרכוב קצת יותר מהר מ 18 קמ`ש - נגיע בזמן לקונטרול במצפה רמון!
ודים רכב לידי ביציאה משדה בוקר, ויורי ואנדרי היו כ 200 מטרים מאחורינו.
רכבתי ב 15 קמ`ש, שהיתה מהירות איטית ממה שיכולתי לרכוב שם.
אבל כנראה שגם יורי ואנדריי רכבו ב 15 קמ`ש, כי הם לא הגיעו אלינו.
כשהגענו לשלט אחרי המדרשה שמבשר "37 ק`מ למצפה רמון" הבנתי שהם לא מתכוונים להגיע אלינו, והגברתי קצב, לקצב הרגיל שלי.
אחרי שהורדנו את עול ההגעה לקונטרול בזמן - החלטתי לנסות להגיע לשם בזמן בכל זאת.
כשהגענו לעבדת אמרתי לודים "no cafe" בשבילי, והמשכנו ביחד.
כל הזמן הסתכלתי בשעון, מעריך איך אנחנו לעומת "חבר הברווט הוירטואלי."
כמה מילים על חבר הברווט הוירטואלי:
הוא רוכב בקצב קבוע של סגירת הקונטרולים. במקרה של ברווט 600 זה 15 קמ`ש.
הוא לא עוצר בקונטרולים, אלא עובר שם להרף עין. מגיע ומיד יוצא.
הוא לא עוצר למלא מים, וגם לא לריקון נוזלים.
לא עוצר לישון, וגשם ורוח (פנים או גב) לא משפיעים עליו. לטוב או לרע (נניח, עליות לא עושות עליו רושם, והוא לא מנצל את הירידות.)
בתחילת העליה לנפחא תפסנו את חבר הברווט הוירטואלי.
ובירידה הראשונה לנחל צין שאחרי נפחא - עקפנו אותו עם מרווח ביטחון.
ודים ואני הגענו לקונטרול במצפה רמון 40 דקות לפני הסגירה!
30 דקות אחרינו הגיעו אודי, יורי, ואנדריי.
אודי אמר שהוא סגר עליהם פער של 20 דקות, ושהם גמורים.
אחרי שהם אכלו ושתו משהו, החליטו יורי ואנדריי לפרוש.
חיצונית הם נראו טוב (למעט הפנים של יורי שהיו אדומות כעגבניה בגלל השמש.)
הם צלצלו לייבגני ואירגנו חילוץ.
היה קר בחוץ. בכל פעם שמישהו יצא - הוא חזר רועד עם שיניים נוקשות.
אחרי זמן שנראה כנצח (היינו שם יותר משעה וחצי!) יצאנו.
הפסדנו זמן שינה יקר.
אודי יצא כ 5 דקות לפניי ולפני ודים.
ודים ואני יצאנו ביחד, וכשהגענו למישור הרוחות ראינו את אודי מרחוק. ודים יצא לספרינט ותפס אותו עד סוף העליה הראשונה.
אני תפסתי אותם בעליה השניה. השקעתי מאמץ, כי רציתי להנות מעוצמת הפנס של ודים בירידת נפחא.
עד משאבים ודים רכב צמוד אליי מאחור (כרגיל,) ואת אור הפנס של אודי ראינו מרחוק.
כשהגענו למשאבי שדה אמרתי לודים שאני רוצה לישון קצת.
מצאנו מקום ושכבנו ל 40 דקות.
צלצלתי לאודי ואמרתי לו היכן אנחנו ולמתי כיוונו שעון.
כשהתעוררנו הגענו לתחנת הדלק, ואודי ישב שם עם מקומיים שכיבדו אותו בקפה.
אודי יצא כ 10 דקות לפנינו.
ודים ואני שתינו קפה עם מאפה מבצק עלים (סוג של נקניק בורקסי מגולגל.)
עד צומת משאבים רכבנו בקצב סביר, אך בפניה שמאלה לכיוון צאלים וגבולות הרגשתי חזק.
הגברתי מהירות, כי רציתי לישון עוד קצת באזור מגן.
רכבתי 38 קמ`ש במשך דקות ארוכות.
את אודי תפסנו אחרי כ 6 ק`מ. האטתי, דיברנו קצת, והמשכנו במהירות.
כך הובלתי במהירות. לא בדקתי, אבל נראה לי שרכבנו את הקטע בממוצע של כ 30 קמ`ש. עבר מהר.
באשכול היינו 5 דקות, נכנסנו ויצאנו, רוצים לישון. היה לנו עודף של כ 45 דקות.
כשיצאנו ראינו את אודי מגיע מרחוק.
חיכינו שהוא יגיע, ואמרנו לו שגם הוא "יעשה את זה קצר," כדי שנוכל לישון.
אודי אמר שהוא עייף, והוא ינוח שם. יעצתי לו לצאת לפני 02:30.
לפני השינה כיוונתי שעון לכשעה, שיצא כ 15 דקות אחרי חבר הברווט הוירטואלי.
לא היתה רוח פנים חזקה מדי לכיוון צפון והערכתי שנוכל להספיק להגיע לקונטרול בזמן.
כשהשעון צלצל, ודים התקשה להתעורר, וכיוונתי לעוד 5 דקות, ושוב עוד 5 דקות.
כשהתחלנו לרכוב היינו כמעט 30 דקות אחרי הזמן, מה שלא הותיר לנו מרווח ביטחון מספיק לטעמי.
כרגיל, אני הובלתי, וודים מאחוריי.
מתישהו ודים פרץ קדימה והצלחתי להיצמד אליו.
בפעם הראשונה (והיחידה...) בברווט הזה ישבתי עליו.
בצומת חלץ אודי עמד בצד. לא עצרנו, אבל רכבנו לאט והוא הגיע אלינו.
הוא אמר שהוא יצא באשכול בדיוק ב 02:30, לפי המלצתי.
אמרנו שאין זמן (היינו כ 5-10 דקות אחרי הזמן) והמשכנו. אודי לא עמד בקצב שלנו.
לקונטרול בקוממיות הספקנו להגיע בזמן. אודי הגיע מעט אחרינו.
ביבזנו שם זמן יקר, והידרדרנו לאחרי חבר הברווט הוירטואלי.
מקוממיות ועד לקונטרול הבא בצומת האלה הדרך לא שטוחה.
בעבר, רוכבים חזקים ממני נשברו בקטע הזה ו"סחבתי אותם באוזן" עד לסיום.
אמרתי לודים "פה, אופניים, הרבה."
בגלאון ודים ברח לי.
עד בית ניר לא הייתי בטוח שנספיק לקונטרול, אך בלוזית תפסתי את חבר הברווט הוירטואלי.
"רכבתי ביחד איתו" בגבעות, והיתה לי מספיק תנופה לעלות על "עליית המים" בלי לבזבז יותר מדי זמן.
ודים חיכה לי בצומת עם כביש 38, ומשם רכבנו ביחד, מספיקים להגיע לקונטרול 10 דקות לפני זמן הגג!
לא היינו שם הרבה זמן.
כשאודי הגיע אנחנו יצאנו.
התחלנו לראות רוכבי כביש.
בטיפוס עזקה/זכריה היתה קבוצה שהתאמנה שם על העליה. הכרתי רוכב אחד ואמרנו "שלום שלום."
ודים יצא לספרינט ועקף כמה רוכבים (טריים!) הגיע לראשון, ורכב איתו עד למעלה.
הוא חיכה לי ברמזור של ישעי, וטיפסנו שם ביחד.
רוכב נופף לי לשלום מהצד השני.
טיפסתי לאיטי את יער הנשיא, וודים ברח לי, וחיכה לי בנחשון.
שם הוא נצמד לשני רוכבים, ואני רכבתי לאיטי. הוא חיכה לי בצומת חטיבה שבע.
משם ועד שילת רכבנו ביחד.
במודיעין פגשתי רוכב חבר, שרכב איתנו עד שילת.
בשילת קניתי לי שתיה וסנדביץ, ומשם רכבנו ביחד עד לסיום בעינת.
אודי סיים כחצי שעה אחרינו, כ 10 דקות לפני זמן הגג! כל הכבוד!
סה`כ רכבתי בראש (או לבד) יותר מ 500 ק`מ.
ייבגני הגיע לפגוש אותנו, יחד עם יורי ואנדריי.
בתרגומו של ייבגני, ודים אמר שרכבתי בקצב הכי מתאים לו. לא מהר מדי ולא לאט מדי.
קישורים:
שרשור המעקב בזמן אמת בפורום אופני כביש.
שרשור בפורום אופני כביש שהתפתח בעקבות ההודעה על רשומה זו.
הסיפור של אודי בבלוג שלו.
- -
כמה מילים על המסלול:
כפי שנכתב בתחילת הפוסט הזה, אנו רוכבים במסלול הזה החל מ 2010, כלומר זו הפעם הרביעית במסלול הזה.
המסלול הזה לא קל, "על הנייר" אפילו קשה.
אפשר לסיים אותו בהצלחה, כפי שהוכח כ 15 פעמים בעבר (רוב מי שניסה - סיים בהצלחה)
אבל נראה לי שהחל מ 2014 נשנה את המסלול לקל מעט לעומת המסלול הקיים.
למשל - לוותר על המכתש הגדול.
למיטב ידיעתי - זה לא מסלול ברווט 600 הכי קשה בעולם. יש קשים ממנו ("פרטים שמורים במערכת"...)
ה gps שלי מדד קצת מעל 7000 מטרים טיפוס, מה שלא עושה אותו לקשה מדי מהבחינה הזו.
ולסיכום, כמו שדוסקס הבוקר בעינת לאחר הברווט:
יהיו מסלולים "קלים" ל 200, 300, 600, אך ה 400 ישאר במתכונתו הנוכחית. כמובן בתוספת ההסתייגות ש"אין דבר כזה `ברווט קל`"...
טל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה