שלום,
סיפור רכיבת פלאש של שנת 2011.
עוד כמה מילים על פלאש בהודעה שלי בפורום אופני כביש.
לפלאש של שנת 2011 נרשמה רק קבוצה אחת, שכללה 3 רוכבים: יאן, עדי, ואני.
יאן רצה לכסות כמה שיותר קילומטרים, למרות שאני דגלתי בגישה של "קצת מעל המינימום", אבל הסכמתי בשביל יאן.
אז נבחר מסלול שכלל כמה שפחות עליות - מקביל לחוף, ועוד טריק: התחלנו בירושלים, כך שזכינו בעוד כמה קילומטרים מהירים וקלים.
המסלול שנבחר: ירושלים, 443, 444, צומת רעננה, צורן, גבעת עדה, רמת מנשה, כביש 70, וחזור לנחשון בכפר ראש הנקרה.
יאן גר בירושלים, ועדי ואני הגענו באוטובוס בבוקר מתל אביב.
נפגשנו בתחנה המרכזית כשעה לפני הזינוק המתוכנן, והחלטנו לאכול ארוחת בוקר.
יאן לקח אותנו למסעדה ותיקה בתוככי שוק מחנה יהודה.
זה היה מחזה קצת סוריאליסטי, להיכנס לתוץ הסימטאות של השוק, בשישי בבוקר, ערב חג הפסח.
לאחר מנת חומוס, רכבנו לקונדיטוריה לקינוח, הצטלמנו עם גשר המיתרים ברקע, ויצאנו לדרכנו.
443 ו 444 עברו מהר, אך במחלף ירקון יאן צעק לי שלעדי יש פנצ`ר.
עליתי על המדרכה בנסיון לחזור אליו, אך הרגשתי כל אבן אקרשטיין.
משמע - גם לי יש פנצ`ר. באחורי.
יאן היה עם עדי, ואני לבד, וסיימנו להחליף פנימית בערך באותו זמן. לי היתה סיכת שדכן בגודל תעשייתי, כך שחיפוש הגורם היתה משימה קלה.
החלטנו לא להכנס לתל מונד, אלא לרכוב בדרך הראשית, דרך צומת בני דרור.
הניווט במושבים היה קל בעזרת ה GPS, אך כנראה בלתי אפשרי בלעדיו.
בלהבות חביבה עצרנו לארוחת צהריים. אני הזמנתי פיתה עם שני שיפודים, והיתה שם תושבת ותיקה של הקיבוץ, שהיתה חמושה בקלנועית.
היא ניסתה להסתובב ולתמרן בין שולחנות האוכל, ואז כמעט שעשתה רוורס על האופניים של יאן ושלי שחנו מחוץ לאזור השולחנות.
קפצנו מיד, והצלנו את האופניים שלנו ברגע האחרון.
ברמות מנשה, יאן אמר שהוא קרע את הכבל של המעביר הקדמי, ואני הצעתי לנסות להיכנס לאורי (שגר באחד הקיבוצים באזור,) ויאן יוכל להחליף כבל בנחת, בזמן שעדי ואני עוזרים לאורי להיפטר מהחמץ...
אורי קיבל אותנו בשימחה, וכשבחנו את הכבל, הוא נראה תקין, רק לא מתוח מספיק.
המשכנו בדרכנו. זה הזמן להודות לאורי על הארוח.
באזור סומך לבשנו את הווסטים הזוהרים, והדלקנו פנסים.
בכפר יאסיף עצרנו למלא מים, והחלטנו לאכול שם ארוחת ערב, אחרי שנסתובב בכפר ראש הניקרה.
באזור שלומי נקרע ליאן כבל המעביר הקדמי, הפעם באמת.
אמרנו שננסה להחליף בזמן שנאכל בכפר יאסיף.
בחרנו את המסעדה היחידה שהיו בה אנשים, מה שאמר שהאוכל היה טוב, אך היה תור לקבלו.
יאן החליף כבל, אך לא ידע איך למתוח אותו. הראיתי לו טריק, שנראה עובד.
ביציאה מהמסעדה, יאן אמר שהשרשרת לא עולה על הפלטה הגדולה, וקבענו למתוח שוב בעוד כ 200 מטרים כשנעצור בתחנת דלק לקינוח.
יאן מתח בעזרת הרגולאז`, והכל הסתדר.
ביוקנעם, בדרך לטיפוס למחלף אלייקים, עמדה לידנו ברמזור מכונית עם מוזיקה בפול ווליום, ונהג ונוסעים צעירים.
החלטנו לא לקחת סיכון, וירדנו מהכביש הראשי, לטפס לרמות מנשה דרך יוקנעם עילית.
עדי ויאן אמרו שהם היו שמחים לישון קצת, ומצאנו מקום מתאים קצת אחרי עין שמר. ישנו כ 30 דקות.
במחלף רעננה צפון זרחה השמש, ועצרנו לעבור למוד של רכיבת יום.
למגשימים, שנמצאת כ 28 ק`מ מצומת נחשון הגענו באזור 07:10.
נשארנו עד 08:00, הצטלמנו ויצאנו לדרך.
יאן ואני הספקנו לישון עוד כמה דקות.
לנחשון רכבנו מהר יחסית, והגענו בערך ב 09:10. הצטלמנו ונשארנו עוד קצת.
סה`כ רכבנו כ 410 ק`מ (או 407, בלי לכלול את הכניסה ויציאה מאורי) ב 23:10 שעות.
עדי נשאר, ואני יצאתי לדרכי הביתה.
הרגשתי טוב וחזק, ואני חושב ששברתי את השיא שלי ברכיבה מנחשון הביתה! :-)
כמה מילים אישיות:
פלאש זה לא ברווט, וזה גם לא הרגיש לי כברווט.
לי זה הרגיש כמו "טיול לכבוד האביב."
כמעט בכל מקום פתוח היתה פריחה. באזור גבעת עדה היה מרבד צהוב גדול עם "אי" אדום בתוכו.
היו ריחות משכרים של קציר, וגם של גידולי אביב, כמו שסק, תות שדה, הדרים, ועוד.
קישורים:
יורם עקב אחרינו בקומונת אופני כביש
הסיפור של יאן בבלוג שלו
שרשור בפורום אופני כביש על הארועים בפלאש
טל.
סיפור רכיבת פלאש של שנת 2011.
עוד כמה מילים על פלאש בהודעה שלי בפורום אופני כביש.
לפלאש של שנת 2011 נרשמה רק קבוצה אחת, שכללה 3 רוכבים: יאן, עדי, ואני.
יאן רצה לכסות כמה שיותר קילומטרים, למרות שאני דגלתי בגישה של "קצת מעל המינימום", אבל הסכמתי בשביל יאן.
אז נבחר מסלול שכלל כמה שפחות עליות - מקביל לחוף, ועוד טריק: התחלנו בירושלים, כך שזכינו בעוד כמה קילומטרים מהירים וקלים.
המסלול שנבחר: ירושלים, 443, 444, צומת רעננה, צורן, גבעת עדה, רמת מנשה, כביש 70, וחזור לנחשון בכפר ראש הנקרה.
יאן גר בירושלים, ועדי ואני הגענו באוטובוס בבוקר מתל אביב.
נפגשנו בתחנה המרכזית כשעה לפני הזינוק המתוכנן, והחלטנו לאכול ארוחת בוקר.
יאן לקח אותנו למסעדה ותיקה בתוככי שוק מחנה יהודה.
זה היה מחזה קצת סוריאליסטי, להיכנס לתוץ הסימטאות של השוק, בשישי בבוקר, ערב חג הפסח.
לאחר מנת חומוס, רכבנו לקונדיטוריה לקינוח, הצטלמנו עם גשר המיתרים ברקע, ויצאנו לדרכנו.
443 ו 444 עברו מהר, אך במחלף ירקון יאן צעק לי שלעדי יש פנצ`ר.
עליתי על המדרכה בנסיון לחזור אליו, אך הרגשתי כל אבן אקרשטיין.
משמע - גם לי יש פנצ`ר. באחורי.
יאן היה עם עדי, ואני לבד, וסיימנו להחליף פנימית בערך באותו זמן. לי היתה סיכת שדכן בגודל תעשייתי, כך שחיפוש הגורם היתה משימה קלה.
החלטנו לא להכנס לתל מונד, אלא לרכוב בדרך הראשית, דרך צומת בני דרור.
הניווט במושבים היה קל בעזרת ה GPS, אך כנראה בלתי אפשרי בלעדיו.
בלהבות חביבה עצרנו לארוחת צהריים. אני הזמנתי פיתה עם שני שיפודים, והיתה שם תושבת ותיקה של הקיבוץ, שהיתה חמושה בקלנועית.
היא ניסתה להסתובב ולתמרן בין שולחנות האוכל, ואז כמעט שעשתה רוורס על האופניים של יאן ושלי שחנו מחוץ לאזור השולחנות.
קפצנו מיד, והצלנו את האופניים שלנו ברגע האחרון.
ברמות מנשה, יאן אמר שהוא קרע את הכבל של המעביר הקדמי, ואני הצעתי לנסות להיכנס לאורי (שגר באחד הקיבוצים באזור,) ויאן יוכל להחליף כבל בנחת, בזמן שעדי ואני עוזרים לאורי להיפטר מהחמץ...
אורי קיבל אותנו בשימחה, וכשבחנו את הכבל, הוא נראה תקין, רק לא מתוח מספיק.
המשכנו בדרכנו. זה הזמן להודות לאורי על הארוח.
באזור סומך לבשנו את הווסטים הזוהרים, והדלקנו פנסים.
בכפר יאסיף עצרנו למלא מים, והחלטנו לאכול שם ארוחת ערב, אחרי שנסתובב בכפר ראש הניקרה.
באזור שלומי נקרע ליאן כבל המעביר הקדמי, הפעם באמת.
אמרנו שננסה להחליף בזמן שנאכל בכפר יאסיף.
בחרנו את המסעדה היחידה שהיו בה אנשים, מה שאמר שהאוכל היה טוב, אך היה תור לקבלו.
יאן החליף כבל, אך לא ידע איך למתוח אותו. הראיתי לו טריק, שנראה עובד.
ביציאה מהמסעדה, יאן אמר שהשרשרת לא עולה על הפלטה הגדולה, וקבענו למתוח שוב בעוד כ 200 מטרים כשנעצור בתחנת דלק לקינוח.
יאן מתח בעזרת הרגולאז`, והכל הסתדר.
ביוקנעם, בדרך לטיפוס למחלף אלייקים, עמדה לידנו ברמזור מכונית עם מוזיקה בפול ווליום, ונהג ונוסעים צעירים.
החלטנו לא לקחת סיכון, וירדנו מהכביש הראשי, לטפס לרמות מנשה דרך יוקנעם עילית.
עדי ויאן אמרו שהם היו שמחים לישון קצת, ומצאנו מקום מתאים קצת אחרי עין שמר. ישנו כ 30 דקות.
במחלף רעננה צפון זרחה השמש, ועצרנו לעבור למוד של רכיבת יום.
למגשימים, שנמצאת כ 28 ק`מ מצומת נחשון הגענו באזור 07:10.
נשארנו עד 08:00, הצטלמנו ויצאנו לדרך.
יאן ואני הספקנו לישון עוד כמה דקות.
לנחשון רכבנו מהר יחסית, והגענו בערך ב 09:10. הצטלמנו ונשארנו עוד קצת.
סה`כ רכבנו כ 410 ק`מ (או 407, בלי לכלול את הכניסה ויציאה מאורי) ב 23:10 שעות.
עדי נשאר, ואני יצאתי לדרכי הביתה.
הרגשתי טוב וחזק, ואני חושב ששברתי את השיא שלי ברכיבה מנחשון הביתה! :-)
כמה מילים אישיות:
פלאש זה לא ברווט, וזה גם לא הרגיש לי כברווט.
לי זה הרגיש כמו "טיול לכבוד האביב."
כמעט בכל מקום פתוח היתה פריחה. באזור גבעת עדה היה מרבד צהוב גדול עם "אי" אדום בתוכו.
היו ריחות משכרים של קציר, וגם של גידולי אביב, כמו שסק, תות שדה, הדרים, ועוד.
קישורים:
יורם עקב אחרינו בקומונת אופני כביש
הסיפור של יאן בבלוג שלו
שרשור בפורום אופני כביש על הארועים בפלאש
טל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה