שלום,
סיפור ברווט 400 לשנת 2010.
לתאריך הראשון של ברווט 400 התייצבו 4: ארנון, מנשה, דיקי, ואנוכי.
כמו בשנה שעברה, התחלנו 20 דקות לפני הזמן.
דיקי ואני התחלנו את הטיפוס משדרות ארגמן, וארנון ומנשה התחילו מדרך יותם, שיוצא קצת יותר ארוך.
בהתחלה לא ידעתי שהם רכבו משם, אז עצרתי באמצע הטיפוס וצלצלתי אליהם, וחברנו בכיכר הגדולה למעלה.
התחזית להיום היתה "רוח צפונית וקור," אז אמרתי לדיקי שאם התנאים יהיו קשים, שלא יתייחס לזמני הקונטרולים, אך חשוב שירכוב את כל המסלול, ויסיים בזמן.
כך היה ב PBP 2007. ב LEL 2009 הוסיפו שעתיים. אני מסכים יותר עם הכלל של PBP 2007.
בהתחלה טיפסנו ארנון מנשה ואני ביחד, ודיקי מאחור.
הרוח לא היתה רצינית, אך זה לא אומר שום דבר.
מתישהו ארנון התחיל לפתוח פער, ומנשה ואני נשארנו ביחד.
ואז בירידה הראשונה (ליד "המצודה"?) פתחת פער על מנשה.
במשך כל המשך הטיפוס עד המחסום שמרתי על פער קבוע מארנון מלפנים ומנשה מאחור, כ 200-300 מטרים מכל אחד.
כשהגעתי למחסום נטפים ארנון כבר לא היה. הוא מילא מים והמשיך מיד.
אני חיכיתי למנשה כ 5 דקות, הוא מילא מים ויצאנו ביחד, בלי לחכות לדיקי.
כ 60 מטרים אחרי המחסום הכביש מתעקל ימינה, ושם חטפנו מכת רוח פנים.
לא יכולנו לשמור על קצב רכיבה סביר ורכבנו לנו לאיטנו עד צומת סיירים, שם עצרנו לצילום.
בזמן שעמדנו שם, הגיעו 3 רוכבי כביש מצפון לכיוון דרום.
כשהם התקרבו זיהיתי את chooky מהפורום (רכבנו כמה רכיבות 200 בעבר) וקפצתי משמחה.
דיברנו קצת והם סיפרו שהם 4 רוכבים שרוכבים לאילת כשכל פעם מישהו אחר ברכב ליווי. זה נראה לי רעיון טוב לטיולים בחו`ל למשל (למי שצריך רכב ליווי...)
הם אמרו שהם ראו איזה רוכב לפנינו, אך יכול להיות שהוא היה מרוכז מדי ולא הבחין בהם.
בניגוד לשנה שעברה היתה לנו רוח פנים עד שיזפון, וקיוינו שאולי כשנפנה שמאלה בצומת, הרוח תהיה בגב (בשנה שעברה היתה רוח גב עד שיזפון ורוח פנים משם.)
במסעדה פגשנו את ארנון שיצא קצת אחרי שהגענו. אכלנו, וכשהתארגנו לצאת דיקי הגיע, ואמר שהוא לא יתעכב שם הרבה.
יצאנו מבלי לחכות לו.
בפניה שמאלה המשיכה רוח הפנים. היא היתה חזקה, אך לא העיפה פודרה.
בצומת ציחור עצרנו קצת לנוח, והתחלנו לחשב את הזמנים לקונטרול הבא ליד קיבוץ מגן, וקיוינו שאולי במישר נוכל לפצות על הזמן שאבד לרוח.
לפי הירידה של מעלה פאראן, הנה טיפ איך מזהים אוכף (לא של אופניים, אלא מבחינה טופוגרפית, בהרים):
בעליה הכביש נהיה רחב, עם תוספת של עוד נתיב (או שוליים רחבים יותר,) כדי שאפשר יהיה לעקוף בקלות רכבים איטיים.
לקראת סוף העליה הכביש שוב נהיה צר, ובאוכף עצמו יש שלט "הישאר בהילוך נמוך" (מנשה קורא לזה "האמא של כל השלטים" :-) )
רוח הפנים היתה כ`כ חזקה, שהירידה היתה איטית, למרות שיפוע של כ 10%!
במישר המשכנו לזחול, ובירידה למכתש, על ההילוך הכי קל, כשאנחנו מפדלים במלוא המרץ היינו על 12 קמ`ש!
כמו שנה שעברה, השמש שקעה בכניסה למכתש, כשאת מעלה העצמאות עשינו בחושך.
מנשה עצר לטלפון, ואני המשכתי לבד, וקבענו להפגש במסעדה "הקצה."
לפני המסעדה עצרתי במנטה לקנות סנדביצ`ים להמשך. שאלו אותי אם קוראים לי ארנון, ואמרתי ש"לא, אבל ארנון כבר עבר פה מזמן." ואז הם הראו לי פתק שהשאירו לו החברים שלו. אז ארנון, אם אתה קורא את זה - דע שיש מי שחשב שתעבור שם!
כשהגעתי למסעדה מנשה כבר היה שם, אכלנו, וכל הזמן חשבנו על זמני הסגירה של הקונטרול.
התלבשנו בכל מה שהיה לנו ויצאנו לקור הגדול.
היה קפוא, אך רוח הפנים שכחה במקצת. סה`כ רכבנו קרוב ל 150 ק`מ של רוח פנים חזקה מאוד.
בשדה בוקר עצרנו לקפה להתחמם, ואמרנו שאם שוב לא תהיה רוח פנים - נוכל להספיק את הקונטרול בזמן המקורי שלו. ארנון הודיע שהוא בקונטרול הבא (פז "אשכול" ליד קיבוץ מגן.)
דיקי הגיע והוא אמר שהוא כמעט ולא עצר עד עכשיו. הוא מילא מים, ויצא, ואנחנו עוד נשארנו שם. ארנון הודיע שהוא בקונטרול הבא (צומת הודיה.)
תפסנו את דיקי קצת אחרי רביבים, ורכבנו ביחד עד אחרי צאלים, שם פתחנו פער, ונפגשנו שוב בקונטרול, כשכולנו הספקנו לזמן הסגירה המקורי עם שעה ספייר!
קבענו לנסות לישון שם קצת, ואז יצאנו ביחד. הקטע הבא היה קר מאוד.
רכבנו קצת ביחד, ואז שוב פתחנו פער. עצרנו בצומת סעד לריקון נוזלים ודיקי עבר אותנו, תפסנו אותו בצומת שער הנגב, ושוב רכבנו יחד, שוב פתחנו פער, וחוזר חלילה.
כשיצאנו מצומת הודיה אחרי צילום דיקי עדיין לא הגיע ושיערנו שנפתח פער גדול.
בקרית מלאכי עצרנו לקפה, עם עין אחת על הכביש אך לא ראינו את דיקי עובר.
כשיצאנו רכבנו בקצב שלנו, וליד רבדים ראינו את דיקי, שכנראה עבר כשהיינו בקפה בלי ששמנו לב.
רכבנו יחד, והוא אמר שהוא עוצר בטל שחר לקפה, ואנחנו המשכנו.
ארנון הודיע שהוא סיים (שפך הירקון בתל אביב.)
בצומת שילת הצטלמנו ויצאנו, כך גם בצומת 444/4613, ומשם המשכנו עד הסוף בלי לעצור.
קצת אחרי צומת טייסים מנשה אמר שאלמלא הרוח של אתמול היינו יכולים לעשות זמן יותר טוב, ואני אמרתי לו ש"לא מעניין לדבר על יום אתמול" :-)
סיימנו ב 25:09 שעות, מרחק של כ 407 ק`מ.
דיקי סיים כ 45 דקות אחרינו.
על פי תקנון הרישום ל PBP 2011, השגנו יתרון ברישום על פני רוכבים מהעולם שלא ירכבו ברווט ארוך מ 300 בשנת 2010! :-)
נ.ב. כמה מילים אישיות.
בד`כ אני לא נוטה לערב בין הבלוג הזה (של חיי הרכיבה שלי) לבין חיי הפרטיים והאישיים, אך בכל זאת אני רוצה לשתף.
לאחרונה עברתי למצב של "בין עבודות", ואשמח להצעות של מזדה 3 תמורת יחסי עובד-מעביד.
במשפט אחד: יש לי יותר נסיון בפיתוח תוכנה בכלל ו Java בפרט יותר מאשר באופניים.
וכמובן - עוד פרטים במסרים :-)
בפעם הקודמת שהייתי בסטטוס הזה קניתי את אופני הברומפטון וכך התודעתי לעולם הזה, כך שבכל זאת יש קשר לבלוג.
טל.
סיפור ברווט 400 לשנת 2010.
לתאריך הראשון של ברווט 400 התייצבו 4: ארנון, מנשה, דיקי, ואנוכי.
כמו בשנה שעברה, התחלנו 20 דקות לפני הזמן.
דיקי ואני התחלנו את הטיפוס משדרות ארגמן, וארנון ומנשה התחילו מדרך יותם, שיוצא קצת יותר ארוך.
בהתחלה לא ידעתי שהם רכבו משם, אז עצרתי באמצע הטיפוס וצלצלתי אליהם, וחברנו בכיכר הגדולה למעלה.
התחזית להיום היתה "רוח צפונית וקור," אז אמרתי לדיקי שאם התנאים יהיו קשים, שלא יתייחס לזמני הקונטרולים, אך חשוב שירכוב את כל המסלול, ויסיים בזמן.
כך היה ב PBP 2007. ב LEL 2009 הוסיפו שעתיים. אני מסכים יותר עם הכלל של PBP 2007.
בהתחלה טיפסנו ארנון מנשה ואני ביחד, ודיקי מאחור.
הרוח לא היתה רצינית, אך זה לא אומר שום דבר.
מתישהו ארנון התחיל לפתוח פער, ומנשה ואני נשארנו ביחד.
ואז בירידה הראשונה (ליד "המצודה"?) פתחת פער על מנשה.
במשך כל המשך הטיפוס עד המחסום שמרתי על פער קבוע מארנון מלפנים ומנשה מאחור, כ 200-300 מטרים מכל אחד.
כשהגעתי למחסום נטפים ארנון כבר לא היה. הוא מילא מים והמשיך מיד.
אני חיכיתי למנשה כ 5 דקות, הוא מילא מים ויצאנו ביחד, בלי לחכות לדיקי.
כ 60 מטרים אחרי המחסום הכביש מתעקל ימינה, ושם חטפנו מכת רוח פנים.
לא יכולנו לשמור על קצב רכיבה סביר ורכבנו לנו לאיטנו עד צומת סיירים, שם עצרנו לצילום.
בזמן שעמדנו שם, הגיעו 3 רוכבי כביש מצפון לכיוון דרום.
כשהם התקרבו זיהיתי את chooky מהפורום (רכבנו כמה רכיבות 200 בעבר) וקפצתי משמחה.
דיברנו קצת והם סיפרו שהם 4 רוכבים שרוכבים לאילת כשכל פעם מישהו אחר ברכב ליווי. זה נראה לי רעיון טוב לטיולים בחו`ל למשל (למי שצריך רכב ליווי...)
הם אמרו שהם ראו איזה רוכב לפנינו, אך יכול להיות שהוא היה מרוכז מדי ולא הבחין בהם.
בניגוד לשנה שעברה היתה לנו רוח פנים עד שיזפון, וקיוינו שאולי כשנפנה שמאלה בצומת, הרוח תהיה בגב (בשנה שעברה היתה רוח גב עד שיזפון ורוח פנים משם.)
במסעדה פגשנו את ארנון שיצא קצת אחרי שהגענו. אכלנו, וכשהתארגנו לצאת דיקי הגיע, ואמר שהוא לא יתעכב שם הרבה.
יצאנו מבלי לחכות לו.
בפניה שמאלה המשיכה רוח הפנים. היא היתה חזקה, אך לא העיפה פודרה.
בצומת ציחור עצרנו קצת לנוח, והתחלנו לחשב את הזמנים לקונטרול הבא ליד קיבוץ מגן, וקיוינו שאולי במישר נוכל לפצות על הזמן שאבד לרוח.
לפי הירידה של מעלה פאראן, הנה טיפ איך מזהים אוכף (לא של אופניים, אלא מבחינה טופוגרפית, בהרים):
בעליה הכביש נהיה רחב, עם תוספת של עוד נתיב (או שוליים רחבים יותר,) כדי שאפשר יהיה לעקוף בקלות רכבים איטיים.
לקראת סוף העליה הכביש שוב נהיה צר, ובאוכף עצמו יש שלט "הישאר בהילוך נמוך" (מנשה קורא לזה "האמא של כל השלטים" :-) )
רוח הפנים היתה כ`כ חזקה, שהירידה היתה איטית, למרות שיפוע של כ 10%!
במישר המשכנו לזחול, ובירידה למכתש, על ההילוך הכי קל, כשאנחנו מפדלים במלוא המרץ היינו על 12 קמ`ש!
כמו שנה שעברה, השמש שקעה בכניסה למכתש, כשאת מעלה העצמאות עשינו בחושך.
מנשה עצר לטלפון, ואני המשכתי לבד, וקבענו להפגש במסעדה "הקצה."
לפני המסעדה עצרתי במנטה לקנות סנדביצ`ים להמשך. שאלו אותי אם קוראים לי ארנון, ואמרתי ש"לא, אבל ארנון כבר עבר פה מזמן." ואז הם הראו לי פתק שהשאירו לו החברים שלו. אז ארנון, אם אתה קורא את זה - דע שיש מי שחשב שתעבור שם!
כשהגעתי למסעדה מנשה כבר היה שם, אכלנו, וכל הזמן חשבנו על זמני הסגירה של הקונטרול.
התלבשנו בכל מה שהיה לנו ויצאנו לקור הגדול.
היה קפוא, אך רוח הפנים שכחה במקצת. סה`כ רכבנו קרוב ל 150 ק`מ של רוח פנים חזקה מאוד.
בשדה בוקר עצרנו לקפה להתחמם, ואמרנו שאם שוב לא תהיה רוח פנים - נוכל להספיק את הקונטרול בזמן המקורי שלו. ארנון הודיע שהוא בקונטרול הבא (פז "אשכול" ליד קיבוץ מגן.)
דיקי הגיע והוא אמר שהוא כמעט ולא עצר עד עכשיו. הוא מילא מים, ויצא, ואנחנו עוד נשארנו שם. ארנון הודיע שהוא בקונטרול הבא (צומת הודיה.)
תפסנו את דיקי קצת אחרי רביבים, ורכבנו ביחד עד אחרי צאלים, שם פתחנו פער, ונפגשנו שוב בקונטרול, כשכולנו הספקנו לזמן הסגירה המקורי עם שעה ספייר!
קבענו לנסות לישון שם קצת, ואז יצאנו ביחד. הקטע הבא היה קר מאוד.
רכבנו קצת ביחד, ואז שוב פתחנו פער. עצרנו בצומת סעד לריקון נוזלים ודיקי עבר אותנו, תפסנו אותו בצומת שער הנגב, ושוב רכבנו יחד, שוב פתחנו פער, וחוזר חלילה.
כשיצאנו מצומת הודיה אחרי צילום דיקי עדיין לא הגיע ושיערנו שנפתח פער גדול.
בקרית מלאכי עצרנו לקפה, עם עין אחת על הכביש אך לא ראינו את דיקי עובר.
כשיצאנו רכבנו בקצב שלנו, וליד רבדים ראינו את דיקי, שכנראה עבר כשהיינו בקפה בלי ששמנו לב.
רכבנו יחד, והוא אמר שהוא עוצר בטל שחר לקפה, ואנחנו המשכנו.
ארנון הודיע שהוא סיים (שפך הירקון בתל אביב.)
בצומת שילת הצטלמנו ויצאנו, כך גם בצומת 444/4613, ומשם המשכנו עד הסוף בלי לעצור.
קצת אחרי צומת טייסים מנשה אמר שאלמלא הרוח של אתמול היינו יכולים לעשות זמן יותר טוב, ואני אמרתי לו ש"לא מעניין לדבר על יום אתמול" :-)
סיימנו ב 25:09 שעות, מרחק של כ 407 ק`מ.
דיקי סיים כ 45 דקות אחרינו.
על פי תקנון הרישום ל PBP 2011, השגנו יתרון ברישום על פני רוכבים מהעולם שלא ירכבו ברווט ארוך מ 300 בשנת 2010! :-)
נ.ב. כמה מילים אישיות.
בד`כ אני לא נוטה לערב בין הבלוג הזה (של חיי הרכיבה שלי) לבין חיי הפרטיים והאישיים, אך בכל זאת אני רוצה לשתף.
לאחרונה עברתי למצב של "בין עבודות", ואשמח להצעות של מזדה 3 תמורת יחסי עובד-מעביד.
במשפט אחד: יש לי יותר נסיון בפיתוח תוכנה בכלל ו Java בפרט יותר מאשר באופניים.
וכמובן - עוד פרטים במסרים :-)
בפעם הקודמת שהייתי בסטטוס הזה קניתי את אופני הברומפטון וכך התודעתי לעולם הזה, כך שבכל זאת יש קשר לבלוג.
טל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה