שלום,
סיפור ברווט 600 לשנת 2010.
לתאריך הראשון של ברווט 600 התייצבו 3: מנשה, יאן, ואני.
בפעם הראשונה בישראל, כל הרוכבים הגיעו ברכיבה מהבית. יאן מירושלים, מנשה מפתח תקוה ואני מתל אביב.
בהרבה מקומות בעולם, רוכבים מנוסים מגיעים לברווט ברכיבה, ואף חוזרים הביתה ברכיבה. ל PBP עושים את זה עשרות (אם לא מאות) רוכבים, מכל רחבי היבשת.
יצאתי מהבית שעתיים לפני הזמן, והתכוונתי לרכוב באיזי, ויצא שלקח לי כשעה. יאן הגיע כמה דקות לפניי, וישבנו לקפה-ומאפה. מנשה הגיע בערך ב 19:30, ויצאנו ב 19:50, 10 דקות לפני הזמן הרשמי.
המסלול הינו חדש, והוא:
עינת, צ מודיעים, צ שילת, צ נחשון, טיפוס נס הרים, ירידה צור הדסה, צ קוממיות, צ גבולות,
צ משאבים, צ רותם, ירוחם דרך המכתש הגדול, מצפה רמון,
צ גבולות, צ קוממיות, צ האלה, צ נחשון, צ שילת, צ מודיעים, עינת.
עד צומת מודיעים אני הובלתי בקצב יחסית מהיר. הכביש ברובו חדש, בעל שוליים רחבים. היו מלא מכוניות שעשו יותר מדי רעש. היה ממש לא נעים עם כל הרעש של המכוניות.
את העליה עד צומת שילת גם רכבנו ביחד, בקצב של מנשה ושלי (יאן רוכב יותר חזק מאיתנו, במיוחד בעליות.)
מצומת לטרון הכביש כבר היה יחסית ריק. עצרנו בנחשון לריקון ומילוי נוזלים.
לפני העליה להראל שמתי לב שתיק הכידון שלי השתחרר. עצרתי לחיזוק כדקה, ואמרתי להם שימשיכו. עד שמשון רכבתי לאיטי בכיף, ובכל זאת הצלחתי לשמור על קשר עין איתם.
את נס הרים יאן טיפס איתנו. מדדתי את הזמן, וזה יצא סביר, אולי אפילו יותר מהיר ממה שהערכתי שייקח לי.
את צור הדסה ירדתי ראשון, די מהר. בקצב דומה ליום, למעט עיקול ה S (תמיד מזכיר לי את עיקול 8 "The Corckscrew" ב Laguna Seca)
בצומת האלה עצרנו לאוכל, וראינו שטיחונים שסיימו רכיבה בעדולם.
העצירה הבאה היתה למים ביד נתן, ועד קיבוץ מגן לא היו ארועים מיוחדים.
שם עצרנו לשנת לילה. כשדיברנו לפני, מנשה אמר להביא שק`ש, אז הבאתי bivvy bag, שלצורך העניין זה אותו דבר. לרוב לא חייבים שק`ש, כי אפשר לישון בקונטרולים, אבל בתחנה שם יש MTV בפול ווליום, וזה לא הכי כיף.
ישנו קצת יותר משעה, בחוץ, על רצפה קשה, אך זה לא הפריע לנו להירדם מהר.
כשקמנו כבר היה אור, והתחילו לרדת כמה טיפות, וכשהיינו בתוך התחנה לארוחת בוקר כבר ירד גשם. כשיצאנו הגשם דעך לטפטוף, אך הכביש היה רטוב. אחרי כחצי שעה, גם הטיפטוף הפסיק.
מילאנו מים בפארק גולדה.
את הקטע שבין צומת הנגב לצומת גבעת ירוחם יאן עשה בקצב שלו (קרי: ברח לנו) ומנשה ואני רכבנו בקצב שלנו.
בדימונה אכלנו צהריים. הגולש היה קר ולא משהו, אבל המעורב-ירושלמי היה סביר. לפני הכניסה למכתש התחלתי להרגיש את הגולש...
בתוך המכתש היתה רוח פנים (מערבית) זה לא הפריע לי, כי גם ככה הקצב היה איטי, אבל חששתי מהקטע שבין שדה בוקר לגבולות בחזור.
את העליה טיפסתי לאיטי. יאן ניסה את כוחו וטס למעלה, ומנשה היה כ 30 מטרים מאחורי.
לקראת הסוף, בסרפנטינה ליד אבן דרך מס` 7 (למי שלא מכיר, יש שם שיפוע בריא...) אמרתי למנשה שנשארו עוד 4 סרפנטינות, אך כל סרפנטינה מלמיליאן (כמחווה לירושלמי שבחבורה...)
יאן חיכה לנו למעלה, וגלשנו בכיף עד לצומת ירוחם.
בקטע משם ועד לשדה בוקר רכבתי עם יאן, ומנשה רכב לאט מאוד מאחורינו.
כשמנשה הגיע לשדה בוקר הוא אמר שקצת קשה לו, וכשעמדנו לצאת הוא אמר שהוא יישאר לנוח קצת. אמרנו שנקבע את המשך הדרך בתלות המקום שבו ניפגש כשאנחנו בחזור והוא בהלוך.
במצפה רמון לא התעכבנו הרבה, ויצאנו חזרה, לכיוון הבית.
את מנשה פגשנו עוד כשהיינו במצפה רמון. הוא אמר שהיה לו פנצ`ר, משמע שהוא רכב יותר מהר מאיתנו.
הזמן כבר התחיל לשחק תפקיד, ואז החלטתי "לחתוך את העניינים" ואמרתי שהעצירה הבאה תהיה למים בלבד במשאבים, ואז במגן לשינה.
ליד צומת הרוחות עברה בצד השני קבוצה מגובשת וכולם ענו ל"שלום" שלנו! זה היה יפה. תודה רבה לכולכם!
איני יודע איזו קבוצה זו היתה (ואם הם היו במחנה במצפה רמון, או רק בדרך לאילת,) ורובם היו עם אותה חולצה סגולה.
קצת לפני עבדת יאן עצר, ואמרתי שאתקדם לאט והוא יתפוס אותי.
הוא תפס אותי קצת לפני שדה בוקר ואמר שהוא פגש את מנשה, שאמר שהוא נכנס לעבדת לאוכל.
קצת לפני קיבוץ צאלים הרגשתי עייפות, וגם יאן, והחלטנו לעצור ל 15 דקות שינה בתחנת אוטובוס.
צלצלתי למנשה, ואמרתי לו שאנחנו שם, שיידע.
הוא הגיע כשהשעון צלצל, ומשם רכבנו עד מגן ביחד.
ישנו יותר משעה וחצי, כשהשעון כוון ל 15 דקות לפני שעת הסגירה של הקונטרול. אני לא שמעתי כלום, אבל למנשה ויאן היו סיפורי זועות על מה שקרה בזמן שישנו...
הקונטרול הבא (צומת קוממיות, כ 60 ק`מ משם) היה רחוק יחסית, והערכנו שנוכל להגיע אליו, כולל בלת"ם.
הבעיה היתה שיצאנו 30 דקות אחרי שעת הסגירה, וזה כבר לא השאיר הרבה מרווח ביטחון.
ממגן רכבנו ביחד. קצת לפני קיבוץ מפלסים הגיע הבלת"ם.
מנשה היה ראשון, אני באלכסון מאחוריו (רוח צד,) ויאן כמה מטרים מאחורי מנשה באותו קו, לא בקטע של דראפטינג.
פתאום קלטתי שיש צינור על הפס הצהוב לאורכו (היה ממש קשה לזהות בתנאים שהיו שם,) בדיוק מול מנשה, שרכב על הפס הצהוב. סימנתי ליאן והוא הספיק לברוח. מנשה לא ראה את הצינור וחטף פנצ`ר בקדמי.
לקונטרול בצומת קוממיות הגענו עם כמה דקות ספייר. משם לקונטרול הבא (צומת האלה) הדרך גבעית, ומנשה השתרך מאחור. יאן ואני הגענו כמה דקות לפני הסגירה ומנשה הספיק עם כמה שניות ספייר!
לא התעכבנו בהאלה, כי הדרך לקונטרול הבא (צומת שילת) גם לא היתה קלה, וגם לשילת הגענו עם דקות בודדות ספייר.
משילת יאן עשה ספרינט עד הסוף, ואני רכבתי עם מנשה.
יאן סיים ב 39:10 שעות, ומנשה ואני ב 39:30 שעות.
על פי תקנון הרישום ל PBP 2011, השגנו יתרון ברישום על פני רוכבים מהעולם שלא ירכבו ברווט ארוך מ 400 בשנת 2010! :-)
מאחר ועוד אין לי מזדה, רכבתי משם עוד כ 20 ק`מ בחזרה הביתה.
- -
הסיפור של יאן בבלוג שלו.
טל.
סיפור ברווט 600 לשנת 2010.
לתאריך הראשון של ברווט 600 התייצבו 3: מנשה, יאן, ואני.
בפעם הראשונה בישראל, כל הרוכבים הגיעו ברכיבה מהבית. יאן מירושלים, מנשה מפתח תקוה ואני מתל אביב.
בהרבה מקומות בעולם, רוכבים מנוסים מגיעים לברווט ברכיבה, ואף חוזרים הביתה ברכיבה. ל PBP עושים את זה עשרות (אם לא מאות) רוכבים, מכל רחבי היבשת.
יצאתי מהבית שעתיים לפני הזמן, והתכוונתי לרכוב באיזי, ויצא שלקח לי כשעה. יאן הגיע כמה דקות לפניי, וישבנו לקפה-ומאפה. מנשה הגיע בערך ב 19:30, ויצאנו ב 19:50, 10 דקות לפני הזמן הרשמי.
המסלול הינו חדש, והוא:
עינת, צ מודיעים, צ שילת, צ נחשון, טיפוס נס הרים, ירידה צור הדסה, צ קוממיות, צ גבולות,
צ משאבים, צ רותם, ירוחם דרך המכתש הגדול, מצפה רמון,
צ גבולות, צ קוממיות, צ האלה, צ נחשון, צ שילת, צ מודיעים, עינת.
עד צומת מודיעים אני הובלתי בקצב יחסית מהיר. הכביש ברובו חדש, בעל שוליים רחבים. היו מלא מכוניות שעשו יותר מדי רעש. היה ממש לא נעים עם כל הרעש של המכוניות.
את העליה עד צומת שילת גם רכבנו ביחד, בקצב של מנשה ושלי (יאן רוכב יותר חזק מאיתנו, במיוחד בעליות.)
מצומת לטרון הכביש כבר היה יחסית ריק. עצרנו בנחשון לריקון ומילוי נוזלים.
לפני העליה להראל שמתי לב שתיק הכידון שלי השתחרר. עצרתי לחיזוק כדקה, ואמרתי להם שימשיכו. עד שמשון רכבתי לאיטי בכיף, ובכל זאת הצלחתי לשמור על קשר עין איתם.
את נס הרים יאן טיפס איתנו. מדדתי את הזמן, וזה יצא סביר, אולי אפילו יותר מהיר ממה שהערכתי שייקח לי.
את צור הדסה ירדתי ראשון, די מהר. בקצב דומה ליום, למעט עיקול ה S (תמיד מזכיר לי את עיקול 8 "The Corckscrew" ב Laguna Seca)
בצומת האלה עצרנו לאוכל, וראינו שטיחונים שסיימו רכיבה בעדולם.
העצירה הבאה היתה למים ביד נתן, ועד קיבוץ מגן לא היו ארועים מיוחדים.
שם עצרנו לשנת לילה. כשדיברנו לפני, מנשה אמר להביא שק`ש, אז הבאתי bivvy bag, שלצורך העניין זה אותו דבר. לרוב לא חייבים שק`ש, כי אפשר לישון בקונטרולים, אבל בתחנה שם יש MTV בפול ווליום, וזה לא הכי כיף.
ישנו קצת יותר משעה, בחוץ, על רצפה קשה, אך זה לא הפריע לנו להירדם מהר.
כשקמנו כבר היה אור, והתחילו לרדת כמה טיפות, וכשהיינו בתוך התחנה לארוחת בוקר כבר ירד גשם. כשיצאנו הגשם דעך לטפטוף, אך הכביש היה רטוב. אחרי כחצי שעה, גם הטיפטוף הפסיק.
מילאנו מים בפארק גולדה.
את הקטע שבין צומת הנגב לצומת גבעת ירוחם יאן עשה בקצב שלו (קרי: ברח לנו) ומנשה ואני רכבנו בקצב שלנו.
בדימונה אכלנו צהריים. הגולש היה קר ולא משהו, אבל המעורב-ירושלמי היה סביר. לפני הכניסה למכתש התחלתי להרגיש את הגולש...
בתוך המכתש היתה רוח פנים (מערבית) זה לא הפריע לי, כי גם ככה הקצב היה איטי, אבל חששתי מהקטע שבין שדה בוקר לגבולות בחזור.
את העליה טיפסתי לאיטי. יאן ניסה את כוחו וטס למעלה, ומנשה היה כ 30 מטרים מאחורי.
לקראת הסוף, בסרפנטינה ליד אבן דרך מס` 7 (למי שלא מכיר, יש שם שיפוע בריא...) אמרתי למנשה שנשארו עוד 4 סרפנטינות, אך כל סרפנטינה מלמיליאן (כמחווה לירושלמי שבחבורה...)
יאן חיכה לנו למעלה, וגלשנו בכיף עד לצומת ירוחם.
בקטע משם ועד לשדה בוקר רכבתי עם יאן, ומנשה רכב לאט מאוד מאחורינו.
כשמנשה הגיע לשדה בוקר הוא אמר שקצת קשה לו, וכשעמדנו לצאת הוא אמר שהוא יישאר לנוח קצת. אמרנו שנקבע את המשך הדרך בתלות המקום שבו ניפגש כשאנחנו בחזור והוא בהלוך.
במצפה רמון לא התעכבנו הרבה, ויצאנו חזרה, לכיוון הבית.
את מנשה פגשנו עוד כשהיינו במצפה רמון. הוא אמר שהיה לו פנצ`ר, משמע שהוא רכב יותר מהר מאיתנו.
הזמן כבר התחיל לשחק תפקיד, ואז החלטתי "לחתוך את העניינים" ואמרתי שהעצירה הבאה תהיה למים בלבד במשאבים, ואז במגן לשינה.
ליד צומת הרוחות עברה בצד השני קבוצה מגובשת וכולם ענו ל"שלום" שלנו! זה היה יפה. תודה רבה לכולכם!
איני יודע איזו קבוצה זו היתה (ואם הם היו במחנה במצפה רמון, או רק בדרך לאילת,) ורובם היו עם אותה חולצה סגולה.
קצת לפני עבדת יאן עצר, ואמרתי שאתקדם לאט והוא יתפוס אותי.
הוא תפס אותי קצת לפני שדה בוקר ואמר שהוא פגש את מנשה, שאמר שהוא נכנס לעבדת לאוכל.
קצת לפני קיבוץ צאלים הרגשתי עייפות, וגם יאן, והחלטנו לעצור ל 15 דקות שינה בתחנת אוטובוס.
צלצלתי למנשה, ואמרתי לו שאנחנו שם, שיידע.
הוא הגיע כשהשעון צלצל, ומשם רכבנו עד מגן ביחד.
ישנו יותר משעה וחצי, כשהשעון כוון ל 15 דקות לפני שעת הסגירה של הקונטרול. אני לא שמעתי כלום, אבל למנשה ויאן היו סיפורי זועות על מה שקרה בזמן שישנו...
הקונטרול הבא (צומת קוממיות, כ 60 ק`מ משם) היה רחוק יחסית, והערכנו שנוכל להגיע אליו, כולל בלת"ם.
הבעיה היתה שיצאנו 30 דקות אחרי שעת הסגירה, וזה כבר לא השאיר הרבה מרווח ביטחון.
ממגן רכבנו ביחד. קצת לפני קיבוץ מפלסים הגיע הבלת"ם.
מנשה היה ראשון, אני באלכסון מאחוריו (רוח צד,) ויאן כמה מטרים מאחורי מנשה באותו קו, לא בקטע של דראפטינג.
פתאום קלטתי שיש צינור על הפס הצהוב לאורכו (היה ממש קשה לזהות בתנאים שהיו שם,) בדיוק מול מנשה, שרכב על הפס הצהוב. סימנתי ליאן והוא הספיק לברוח. מנשה לא ראה את הצינור וחטף פנצ`ר בקדמי.
לקונטרול בצומת קוממיות הגענו עם כמה דקות ספייר. משם לקונטרול הבא (צומת האלה) הדרך גבעית, ומנשה השתרך מאחור. יאן ואני הגענו כמה דקות לפני הסגירה ומנשה הספיק עם כמה שניות ספייר!
לא התעכבנו בהאלה, כי הדרך לקונטרול הבא (צומת שילת) גם לא היתה קלה, וגם לשילת הגענו עם דקות בודדות ספייר.
משילת יאן עשה ספרינט עד הסוף, ואני רכבתי עם מנשה.
יאן סיים ב 39:10 שעות, ומנשה ואני ב 39:30 שעות.
על פי תקנון הרישום ל PBP 2011, השגנו יתרון ברישום על פני רוכבים מהעולם שלא ירכבו ברווט ארוך מ 400 בשנת 2010! :-)
מאחר ועוד אין לי מזדה, רכבתי משם עוד כ 20 ק`מ בחזרה הביתה.
- -
הסיפור של יאן בבלוג שלו.
טל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה