91. גלויה מהולנד

שלום לקוראים,

אז (כל מי שעוקב אחרי הפורום יודע ש)הייתי כשבוע (ראשון עד ראשון) בהולנד.

סוג של הסדר-חוב-בגלל-איטליה.
רוב הזמן היינו בעיר Arnhem.

התמונה של הגשר שפירסמתי היא לא של גשר John Frost הידוע, אלא של גשר נלסון מנדלה, החדש יותר.

למרות שהגענו להולנד בטיסה, השתדלנו לשמור על חתימת-פחמן (ככה מתרגמים Carbon Footprint?) נמוכה.
אז נסענו ברכבות, ושכרנו אופניים. פירסמתי כמה תמונות בפורום.

נראה כאילו הרוב המכריע של התושבים משתמשים באופניים ככלי הרכב העיקרי שלהם.

כל האופניים הן אופני עיר.

לרוב האופניים הילוכים בתוך הנאבה.

היו גם אופני סינגל ספיד, שעוצרים כשמפדלים אחורה,

ואפילו ראיתי פיקסי אחד.

גם הברקסים היו בנאבה, ולא על החישוק.

רואים גם הרבה אופניים עם נאבה דינאמו, אבל לא של SON.

לרוב המכריע של האופניים היו תיקי צד אחוריים.
למיעוט גם היה תיק גב.

מאחר והאופניים הם כלי רכב במרבית המשפחות שם, ניתן לראות כל מיני מנשאים לילדים.

פעם אחת גם ראינו תינוק בן יומו בסל קל מחובר למנשא אופניים ייעודי.

לא רואים הרבה חובשי קסדות, אפשר היה לספור אותן על כף יד אחת.

גם ילדים לא חבשו קסדה.

המנעול שיש על הרוב המכריע של האופניים מתלבש על ה Seat Stay באיזור הבלם האחורי. זו מין פרסה שמחוברת לשילדה, עם מפתח.

את המפתח אי אפשר להוציא, אלא כאשר נועלים את המנעול (כך אפשר לעבור מרכיבה להליכה במהירות ובקלות, בלי לחפש את המפתח.)

כשרוצים לנעול, מסובבים את המפתח קצת, ומורידים ידית, שסוגרת את הפרסה למעגל, כך שהמנעול נועל את הגלגל האחורי, ואז גם אפשר להוציא את המפתח.

האופניים אינן מקובעות לעמוד או משהו, וכביכול אפשר פשוט להרים אותן ולסחוב ל"שטח טיפולים נסתר," אך לנו זה לא קרה.

כשחוזרים לאופניים, מכניסים את המפתח לחור המנעול, מסובבים קצת, ואז קפיץ דואג לשחרר את הנעילה. המפתח נשאר במנעול.

להפתעתי, ראיתי גם יחסית הרבה אופניים עם אוכף של ברוקס. גם בחנויות ניתן היה למצוא אוכפים של ברוקס, וגם אביזרים שלהם.

רק דגם אחד היה ללא קפיצים - B17. השאר היו אוכפים עם קפיצים.

- -

עוד קצת מקורותי בהולנד (יש להיעזר בתמונות בפורום):

כבר ברכבת משדה התעופה אפשר היה להבין שזו ארץ שבה יש התחשבות רבה באופניים.

בקרון הרכבת (הבין עירונית) היה שלט שנותן עדיפות לאופניים באיזור מסוים בקרון.

בתחנת הרכבת המקומית שכרנו אופניים. זה שירות שחברת הרכבות ההולנדית מספקת.

צריך להשאיר פיקדון של 50 יורו (ביטוח נגד גניבה, שמוחזר תמורת האופניים בסוף השכירות.)

בלשכת התיירות המקומית מוקדש אותו שטח מדף לאופניים כמו להליכה.

קנינו חוברת עם מסלולי רכיבה באיזור.

המסלולים היו באורך כ 20-50 ק`מ, והחוברת עלתה כ 6.5 יורו.

החוברת בהולנדית, אבל כל אחד עם ידע בסיסי בהוראות רכיבה יכול היה לנווט לפיה (ידע בהולנדית יכול לעזור...)

כבכל עיר אירופית גדולה, מרכז העיר הוא מדרחוב אחד גדול בשעות הפעילות.

אסור לרכוב על אופניים שם!

כשרצינו להיכנס למדרחוב, לפעמים השארנו את האופניים במתקן בכניסה למדרחוב, או הפקדנו אותן בחניון מקורה.

רשת שבילי האופניים מכסה את כל שטח העיר. לא בכל רחוב יש שביל אופניים, אבל כן יש שביל בכמעט כל רחוב ראשי, וגם ברחובות צדדיים (פה קוראים לזה "רחוב הולנדי".)

בצמתים ראשיים יש רמזורים לאופניים, בעלי מופע שונה מזה של המכוניות, ואף מזה של הולכי הרגל!

ברוב הכבישים הראשיים יש מסלול מסומן לאופניים.

לפעמים זה חלק מהכביש, מסומן באדום עם קו הפרדה מקווקו,

לפעמים זה מוגבה מהכביש, אך עדיין נמוך מהמדרכה,

ובכבישים מחוץ לעיר זה מופרד בבירור מהכביש, לרוב עם הפרדה פיזית כמו מעקה בטיחות או שורת עצים.

מצפון ל Arnhem יש שני פארקים לאומיים: Hoge Veluwe, ו Veluwezoom

הכניסה ל Hoge Veluwe עולה 7 יורו, ומיד לאחריה יש עשרות רבות של אופניים ("האופניים הלבנים הידועים") חופשיים לכל מבקר.

הכניסה ל Veluwezoom היא חופשית.

בכל אחד מהפארקים יש רשת שבילי אופניים ייעודיים ובלעדיים (יש עוד רשת שבילים להליכה, ועוד רשת לרכיבת סוסים.)

בכל צומת שבילים יש שלטים עם חיצים.

בפארקים רואים הרבה רוכבי כביש. רובם דוקא רכבו עם קסדה.

טל.

פוסט מקורי