214. סיפור Giro Central Greece 1400 2017

שלום,

סיפור רכיבת Giro Central Greece לשנת 2017.

הגעתי לאתונה ביום חמישי בערב, כ 3 ימים לפני הזינוק, שתוכנן ליום ראשון בערב.

ביום שישי סיימתי להרכיב את האופניים, ויצאתי לרכיבה קצרה בטיפוס ל Hymettus (1, 2, 3)

בשבת בבוקר רכיבה שטוחה במרתון, ואחה'צ Bike Check, שם היו רוב הרוכבים.

התחילו כ 46 רוכבים, מתוכם כ 10 מחוץ ליוון.

ימים ראשון-שני:

גשם ירד לאורך כל יום ראשון, עד ממש לפני הזינוק בשעה 19:00.

כשנעמדנו באזור הזינוק הגשם פסק, אך היו שלוליות גדולות.

תוך כמה דקות הייתי רטוב כולי. לא היה קר, באזור 18-19 מעלות.

המסלול בהתחלה כלל גבעות לא גבוהות או תלולות מדי, אז הצלחתי להישאר בקבוצה של 8-10 רוכבים.

בקבוצה הקטנה הזו זיהיתי רוכב מרומניה (צעיר ממני,) ועוד אחד מאיטליה (מבוגר ממני.)

הקצב לא היה איטי, ומדי פעם איבדתי את הקבוצה.

אחרי כ 100 ק'מ היוונים הציעו לעצור בקיוסק ב Thiva, שנראה שכל הרוכבים הכירו את הקיוסק הזה, כי היו שם כ 20-30 רוכבים.

העצירה היתה ארוכה מדי בשבילי, אך חיכיתי לקבוצה שלי, ויצאתי איתם.

בקונטרול הראשון היוונים אמרו שהם רוצים לעצור לפחות ל 30 דקות, ונראה שהם יעצרו אך ליותר מכך.

הרומני ואני יצאנו ביחד, אחרי יותר מ 20 דקות, לבד. האיטלקי רצה להמשיך, אך החליט להישאר עם חבר שלו מיוון.

באזור Lamia, אחרי כ 260 ק'מ הגיע הטיפוס הראשון, לגובה של יותר מ 700 מטרים, ומיד אחריו הקונטרול השלישי.

טיפסתי לאט, והרומני חיכה לי בקונטרול. זה היה בוקר, ואכלתי ספגטי בולונז במהירות, ושוב יצאנו ביחד.

מכאן ועד לנקודת השינה המסלול היה די שטוח.
בחלק מהדרך רכבנו עם קבוצה של יוונים ועצרנו ב Platamon לקפה ועוגה. אחד היוונים הזמין אותנו.

סה'כ רכבנו כ 530 ק'מ עם מעל 4000 מטרים טיפוס, בקצת פחות מ 27:30 שעות.

הגענו ביחד למלון קצת אחרי 22:00, וקיבלנו חדר ביחד.
עם כל ההתארגנויות הלכנו לישון אחרי 23:00.
קבענו לקום ב 05:00 ולצאת ב 05:30.
בפועל, הרומני בקושי התעורר, ויצאנו אחרי 06:00.
סה'כ הייתי שם כמעט 8 שעות.

יום שלישי:

בהתחלה הדרך היתה שטוחה, ורכבנו בין שדות.
לאט לאט התקרבנו לשרשרת הרים, אבל לא ראינו את הכביש שעולה וחוצה אותם.
ואז הכביש טיפס בבת אחת, וחצינו את Edessa. היו כמה קירות שם, והרומני חיכה לי.
אחרי שחצינו את ההרים הגענו לעמק יפה בין הרים, הקפנו אגם, והגענו לקונטרול ב Ag. Panteleimon
לא היה שם אוכל, רק עוגיות, ועצרנו לארוחת צהריים (בעצם, בורקס וקולה) בעיירה הקרובה Aminteo.
מזל שעצרנו, כי לא היו עוד עיירות עם אוכל למשך עוד הרבה זמן.

בשרשרת ההרים הבאה הרומני ברח לי.
הגיעה אלי קבוצה של יוונים, ועצרנו ביחד ב Lechovo להצטיידות.
קניתי להם מיץ, ושתינו ביחד. הטיפוס המשיך...

אחרי ההרים ירדנו לקונטרול הבא ב Kastoria, שהיה מלון על שפת אגם.
האוכל כלל בחירה מבין 3 מנות. לא הבנתי בדיוק מה המנות, והזמנתי את זו עם העוף.
הגיע עוף מכובס. הרומני קיבל קבב בקר, שנראה יותר טוב.

מכאן ועד לנקודת השינה הבאה היה ההר שנכתב עליו הרבה בתאור הברווט, וגם בדף המסלול, וגם בהתכנסות לפני הרכיבה בזמן ה Bike Check, וזה היה הדבר היחיד שדיברו עליו בקונטרול.
הפיסגה בגובה 1500 מטרים, ויש טיפוס לא קל עד למעלה.
(גילוי נאות: לא עשיתי עבודת הכנה לברווט הזה, וכל הזמן חשבתי שזה מסלול שטוח עם טיפוס אחד באמצע. כשסיפרו לי שהטיפוסים במסלול רק מתחילים - התחלתי להפנים...)
המתנדב בקונטרול תיאר את הטיפוס כך:
ה 80% הראשונים קשים מאוד עד בלתי אפשריים (ברוטליים,) והשאר סתם קשה.

עד לתחילת הטיפוס "האמיתי" היה טיפוס "שלא נחשב" (משהו כמו נס הרים...) הרומני ברח לי עוד קודם, ומכאן הייתי לבד.
בטיפוס היו כמה קירות קצרים והלכתי קצת.
לא עקפו אותי הרבה רוכבים, והערכתי שאני בערך באמצע "השדה."
אחד הרוכבים הציע לי מים, ולמרות שעוד היו לי - לקחתי קצת, כי הקונטרול הבא עוד היה רחוק, ולא היה לי ברור מההסבר איפה יש מים במסלול (התאור היה: יש מים בצד הכביש, לא ברז, כמה ק'מ אחרי הפיסגה.)
הגעתי למעלה, לא עצרתי, והמשכתי מיד בירידה הארוכה.
ואז הבנתי למה התכוונו לגבי המים:
היה זרזיף שזרם מההר, והיו רוכבים שמילאו מהמים האלה.
הרומני היה שם, והמשכנו ביחד, וכל שאר הרוכבים (סה'כ היינו כ 10-15 רוכבים) עד לקונטרול.
התחלתי לדבר עם יווני שידע אנגלית ברמה טובה מאוד, והוא אמר לי שמשפחתו היגרה לארה'ב, והוא חזר
לפני כמה שנים ליוון (להלן "האמריקאי".)

הגענו לנקודת השינה בערך ב 22:30, שהיתה אולם ספורט.
היתה שקית אוכל, ומזרן יוגה וישנו על הפרקט.
קבעתי עם הרומני קימה ב 05:00, ויציאה ב 05:30.
סה'כ רכבתי כ 260 ק'מ, עם כ 3000 מטרים טיפוס, בקצת פחות מ 16:30 שעות

יום רביעי:
כשקמתי, אמרו לי שהרומני הלך לישון במלון. יצאתי לבד ב 05:35.
אחרי כ 20 ק'מ, לפני הרים, עצרתי בעיירה למים. הרומני עבר שם, ודיברנו קצת.
לא היה לו נוח לישון על הפרקט, אז הוא הלך למלון.
הוא היה עם רוכב מרוסיה שפגשנו אתמול, ושניהם ברחו לי בהרים.
היו כמה טיפוסים לא קלים.
מדי פעם עצרתי בכפרים (למשל Voutsaras, שכלל פסל סביבתי נחמד של אופניים) למיץ או משהו קטן לאכול.
בכל ההרים שטיפסתי עליהם היו רועים עם עדר, וכלבים. בד'כ הכלבים היו ממושמעים. (חלק מתאור המסלול כלל פיסקה לגבי כלבים משוטטים ביוון. מסתבר שיש לא מעט...)
כך עד שהגעתי לקונטרול ב Syvota על החוף המערבי.
היו שם עוד כמה יוונים, והגיעו עוד כמה אחריי, והמתנדב בקונטרול היה חברותי איתם,
ונאלצתי להמתין בסבלנות עד שיתפנה אליי, ויעזור לי עם האוכל.
בזבזתי שם הרבה זמן יקר, אך זה המחיר שצריך לשלם כשאוכלים בקונטרולים.
כשהגיע לבסוף האוכל, אכלתי מהר, ויצאתי מהר, בלי לסיים את השתיה.
האזור היה תיירותי, והיו הרבה מקומות לאכול.
עצרתי בקיוסק וקניתי מיץ. ובעליה ביציאה מהים עצרתי בעוד קיוסק לפחית קולה.

האזור היה לא נעים מבחינת התחבורה, אבל נוף יפה מאוד של ים ומפרצים.
היו הרבה תיירים צעירים שרכבו על קטנועים בפראות, לפעמים אפילו 3 על קטנוע.
הרכיבה לאורך החוף לא היתה שטוחה, אלא הדרך טיפסה מדי פעם לעבור בכפר סמוך, ושוב ירדה לים.


לקראת סוף היום המסלול נכנס לפנים הארץ, והגיעה אלי קבוצה של יוונים, ביניהם האיטלקי והאמריקאי, ורכבנו ביחד.
סה'כ רכבתי כ 260 ק'מ, עם כ 3500 מטרים טיפוס, בקצת פחות מ 17:00 שעות.
כששאלתי, אמרו לי שהרומני הלך לישון במלון.

בנקודת השינה לא היו מגבות ושמפו. היה נייר תעשייתי להתנגב, והאמריקאי נתן לי שמפו.
גם כאן ישנו על מזרן יוגה על פרקט באולם ספורט.

יום חמישי:
יצאתי לבד.
הדרך היתה יפה, לאורך אגם, וללא טיפוסים, עד לקונטרול ב Agrinio.
זו היתה חנות אופניים, והגעתי לשם בבוקר עם כמה יוונים.
לא היה שם אוכל, ואכלתי קרואסון בקיוסק ליד.

הדרך לקןונטרול הבא גם היתה יפה, כביש חדש וללא הרבה מכוניות.
עד לקונטרול היו שני טיפוסים צמודים, וטיפסתי אותם עם האיטקלי והקבוצה של היוונים שהוא רכב איתם מהיום הראשון.

אחד היוונים סיפר לי שהוא רופא, ושהוא היה בבי'ח קפלן בתל אביב לפני 20 שנה.
אמרתי לו שאני לא מכיר בי'ח קפלן בת'א. אולי הוא התכוון לבי'ח ליולדות ("הקריה") שהיה ברחוב קפלן?
ענה ש"לא, זה בי'ח גדול."
אז אמרתי יש בי'ח גדול כ 20 ק'מ דרומית לתל אביב (רחובות...) בשם קפלן.
הוא ענה שכן. בינגו! :-)
הוא זכר את החוויה בישראל לטובה.

הקונטרול הבא היה ב Nafpaktos על הים, בדוכן קרפים.
אכלתי סנדביץ' קטן.

הדרך מכאן ועד לסיום אמורה להיות רובה ככולה בפלופונז, עם רוח גב.
אך עד שמגיעים לשם צריך לרכוב מערבה עם רוח פנים ולחצות גשר ענק.
רכבתי עם האיטלקי ו 3 חבריו היוונים.
בגבעות הקטנות בתחילת הפלופונז הם ברחו לי, ועצרתי לקנות מיץ. שתיתי ליטר מיץ וחזרתי לרכיבה תוך 3 דקות.
היום היה חם מאוד. מדדתי מקס' 42 מעלות, ורוב היום היה באזור 38-40 מעלות.
עצרתי עוד פעם למיץ כזה, ובעיירה קצת גדולה עצרתי למאפה. היו שם האיטלקי וחבריו.
יצאתי איתם, אך הם שוב ברחו לי.
היה חם, ועצרתי לעוד 3-5 מיצים.

לאחד היוונים היה פנצ'ר והם עצרו, וכשהגעתי אליהם עצרתי איתם.
הצעתי כלים, אך היווני התעקש להעלות את הצמיג ביד.
כשחזרנו לרכוב הם שוב ברחו לי.
עצרתי לעוד מיץ.
הפעם הבאה שעצרתי למיץ קניתי עוד מאפה.
התחיל לרדת הערב ושאלתי מה המרחק למעבר הקורינתוס, ונוכחתי לדעת שכנראה לא אהיה שם באור יום.
סה'כ אני חושב שעצרתי בערך 10 פעמים לליטר מיץ בכל פעם.

כשהגעתי למעבר הקורינתוס פספסתי בכלל שהייתי עליו, אז עצרתי וחזרתי לצלם.

הדרך המשיכה לאורך החוף, קצת גבעית' וחצתה מה שנראה והריח כמו בתי זיקוק, והיה לא נעים.
עצרתי למיץ פעם אחרונה, וכשיצאתי משם ראיתי את האיטלקי וחבריו בקיוסק שהיה 100 מטרים בהמשך הדרך.
נופפתי להם לשלום, ולא עצרתי.

כ 16 ק'מ לסיום הדרך חצתה עיירה, והיו שם כלבים.
השתמשתי בטקטיקה הרגילה שלי, קרי: לרכוב לאט, להוריד את הראש, ולא ליצור קשר עין.
אך הכלבים האלה לא הכירו את הפרוטוקול, והמשיכו לרוץ לידי, קרוב מאוד, קרוב אפילו מדי (אפילו עוד יותר קרוב...) ונבחו וחשפו שיניים.
לאט לאט הגברתי, אך שניים עוד המשיכו. גם כשרכבתי מעל 35 קמ'ש שני הכלבים עוד רצו לידי, נובחים וחושפים שיניים.
שוב האטתי, והם עדיין היו לידי.
מתישהו הם עזבו אותי. אלו היו 2 ק'מ מפחידים מאוד!

מכאן ועד לסיום הדרך המשיכה לאורך החוף, והאורות של אתונה ופיראוס הזכירו את חיפה. :-)

הגעתי לסיום באמצע הלילה לבד, ולא היו שם עוד רוכבים.
סה'כ רכבתי כ 350 ק'מ, עם כ 2300 מטרים טיפוס, בקצת פחות מ 20:30 שעות.

טל.