199. ברווט 400 עונת 2016

שלום,

הסיפור שלי של ברווט 400 של עונת 2016.

המסלול זהה למסלול שנרכב החל מעונת 2014, כך שזו הפעם השלישית במסלול,
למרות שאפשר גם להגיד שזו הפעם השמינית בה אנחנו רוכבים ברווט 400 מאילת לתל אביב!

לברווט התייצבו 8 רוכבים, לפי סדר שם פרטי:
אודי, אסף, גארי, יניב, מנשה, עמית, שוקי, ואני.

חוץ מעמית, כל הרוכבים סיימו כבר ברווטים ארוכים בעבר.

לעמית זו העונה הראשונה בה הוא ניגש לברווט 400. הוא התחיל לרכוב בברווטים בעונת 2015.

לאילת הגענו כבר ביום חמישי בערב במגוון דרכים: רכיבה, אוטובוס, מכונית, וטיסה.

נפגשנו לארוחת ערב במסעדה ליד אכסניית הנוער, והיה לא רע.

יש מצב שמצאנו סוף סוף מקום אחד נורמלי באילת.

הנסיבות הובילו שהשנה התחלנו בשעה 08:00 (לעומת השעה הרגילה, 09:00,) כך שהמהירים הרוויחו עוד שעת אור.

די מהר יניב פרץ קדימה ואמר שהוא ינסה לרדת מ 20 שעות.

איחלנו לו בהצלחה, ודי מהר הוא נעלם במעלה ההר.

לסוף העליה הגענו כל השאר בערך ביחד, אחרי שעצרנו כמה פעמים לצילומים.

עצרנו ל regroup, אך שוקי עבר והמשיך ללא עצירה, וגם אותו לא ראינו יותר במהלך הרכיבה.

כך נותרנו 6 רוכבים.

לקונטרול הראשון בצומת סיירים הגענו ביחד.

גם לצומת שיזפון הגענו ביחד.

עוד לפני העצירה אמרנו שהשנה נשתדל לעשות את זה קצר, ומנשה לא יזמין שקשוקה. מנשה הסכים.

אחרי 10 דקות שם, מנשה הזמין את "מנת היום" אחרי שהובהר לו שהיא תהיה מוכנה "עוד כמה דקות"...

גם אסף השתכנע להזמין את אותה מנה, ולאחר מכן גם אני.

יצאתי להודיע לאודי ועמית ש"הם הזמינו מנה שייקח הרבה זמן להכין" ואין להם מה לחכות אם הם לא יזמינו ארוחה כזו.

הם שאלו "מי זה 'הם'?"

ועניתי: "מנשה, אסף, ואני." :-)

גארי סיים להתארגן, והחליט גם להזמין את אותה מנה.

אחרי יותר משעה יצאנו משם. עמית ואודי היו הרחק לפנים.

בצומת ציחור ראינו רוכב מרחוק, אך לא הצלחנו להתקרב אליו.

בראש מעלה פארן שוב עצרנו לצילום.

וה regroup הבא היה בראש מעלה שדמה.

בנחל רמון עצרנו לעבור למוד לילה.

לקראת סוף מעלה העצמאות אודי סימס לי שהוא ב"אלונית" (בד'כ אנחנו עוצרים ב"מנטה")

אמרתי לו שיודיע לשאר (הייתי עם גארי. אסף היה לפניי ומנשה מאחוריי.)

בסוף חברנו באלונית, למעט עמית שהמשיך. התברר שהרוכב מצומת ציחור היה אודי.

קבענו שזו תהיה עצירה קצרה, ואת העצירה הארוכה יותר נעשה בשדה בוקר.

אחרי יותר מ 40 דקות יצאנו לדרך, ועוד הוספנו עצירה לא קצרה בשדה בוקר, ביחד עם עמית.

בצאלים התחיל ערפל, ואפילו פיספסתי קצת את הכביש ב"גשר" צאלים, אבל הצלחתי לחצות את הנחל מבלי להוריד רגל. :-)

עד אורים רכבנו בערפל.

בצומת אורים היה ערפל כבד ובקושי ראינו את האלונית מהצד השני של הכביש.

אודי בדק את תחזית מזג האויר שאמרה ש"יש ערפל כבד במישור החוף הדרומי וצפון הנגב."

חששנו להמשיך.

היינו בקשר עם יניב שאמר שאין ערפל בכיוון בית קמה (המשך המסלול.) אך הוא עבר שם כשעתיים לפנינו.

אני אמרתי שבדרך יש כביש ראשי (כביש 25 בין צומת גילת לצומת הנשיא) ויש כמה אפשרויות:

1) להמשיך במסלול, ולהסתכן עם ערפל

2) לשנות את המסלול לכבישים פחות עמוסים

3) לפרוש ולנסות שוב בשבוע הבא

ערכנו הצבעה, כשאני נמנע מלהצביע.

שני רוכבים הצביעו בעד פרישה, וזה הכריע את הכף.

החלטנו להמשיך צפונה על כביש 232 עד נגבה, ולחכות שם לבוקר.

מכונית נכנסה לתחנה, ואודי שאל את הנהג, שאמר שאין ערפל בכיוון אופקים ובית קמה.

זה שינה את ההחלטה, והוחלט להמשיך במסלול.

בגלל הנסיבות, אמרנו ש"זמני הסגירה של הקונטרולים לא נחשבים, אך צריך לסיים את כל המסלול בזמן."

סה'כ היינו שם כשעה וחצי, ויצאנו אחרי שהקונטרול נסגר.

די מהר יצאנו מהערפל, והגענו לבית קמה ביחד, כמה דקות לפני סגירת הקונטרול.

לא היינו שם הרבה זמן, אך שוב יצאנו אחרי שהקונטרול נסגר.

בצומת איבים שוב נכנסנו לערפל, והמשכנו לרכוב עד שהגענו לקונטרול בצומת הודיה כ 40 דקות לפני הסגירה.

עצרנו באלונית בנגבה עד הזריחה.

יצאנו כ 20 דקות אחרי "רוכב הברווט הוירטואלי."

לקונטרול הבא בצומת נחשון הגענו כחצי שעה לפני סגירת הקונטרול, ויצאנו עוד לפני שהקונטרול נסגר.

עמית יצא ראשון, ואודי יצא אחרון.

קצת התפזרנו בדרך (אני עקפתי את עמית ליד מחלף רמלוד,) עד לצומת טייסים, ומשם המשכנו ביחד עד לסיום.

למרות הנסיבות, כל הרוכבים הספיקו את כל הקונטרולים בתוך זמן הגג.

נשארנו בסיום עוד דקות ארוכות, ונפרדנו לשלום.

תוצאות רשמיות:
Gal Amit, Passed

Glozman Yaniv, Passed
Katzir Tal, Passed
Mussayov Udy, Passed
Razinovsky Shuki, Passed
Shaul Menashe, Passed
Tsfati Assaf. Passed
Gary (CA), Passed

קישורים:
שרשור שפתח עודד, עם טיזר

שרשור שפתחתי עם דיווח ראשונ
שרשור ההודעה על רשומה זו, בפורום אופני כביש
הסיפור של אסף, בבלוג שלו

טל.