שלום,
הסיפור שלי של ברווט 600 של עונת 2014.
המסלול הינו מסלול חדש, מבוסס על המסלול הקודם בשינוים מעטים: בהלוך עוברים דרך בית קמה (במקום בדרך הקצרה לאשכול,) ועוברים ברמלוד (במקום מודיעין.)
לברווט התייצבו 7 רוכבים, לפי סדר שם פרטי:
אודי, אלי, אסף, ניצן, רונן, שוקי, ואני
שוקי ואני גרים בסמיכות יחסית, בתל אביב, והגענו ברכיבה לנקודת ההתחלה בקיבוץ עינת.
רכבנו לאיטנו, ולקח לנו כשעה.
עד שעת הזינוק כבר הגיעו שאר הרוכבים, והזמנו שתיה ומשהו קטן לאכול.
התנועה בכביש 444 היתה מועטה יחסית לשנים עברו. עדיין היתה תנועה רבה מיד לטעמי, אך זה מה שיש. בכל זאת, יום חמישי בערב...
אודי, כהרגלו, רכב קצת מאחור, ושאר 6 הרוכבים רכבו ביחד.
ליד צומת נחשון שאלתי אם הרוכבים רוצים לעצור כאן, או "למשוך" עד צומת האלה.
הוחלט לא לעצור בנחשון.
המשכנו 6 רוכבים ביחד עד צומת האלה.
אודי לא הגיע לצומת האלה, והחלטנו לצאת בלעדיו.
ביציאה היה קר מאוד.
יצאתי עם רונן ואלי. שוקי, אסף, וניצן יצאו אחרינו.
עד הפניה ללי-און / שריגים היה לי קר מאוד, אך כבר בגבעה הראשונה כבר לא היה לי קר. רונן אמר שהוא מודד 8.5 מעלות, שהרגיש לי מתאים.
היו לי בעיות במעביר הקדמי, ועצרתי לבחון את העניין, והסתבר שהכבל לא מתוח (הכבלים הוחלפו לאחרונה.) החלטתי לסדר את העניין בקונטרול ליד צומת קוממיות.
עד שעליתי בחזרה לאופניים, אלי ורונן היו הרחק לפנים, וחבורת שוקי/אסף/ניצן הגיעה אליי, והמשכתי איתם.
אחרי בית ניר שוקי היה בהובלה, ואני מיד אחריו. פתאום נשמע "בום" קטן, ופנצ'ר באחורי של שוקי, והנצנץ שלו עף.
הוא אמר שהוא עלה על בור.
הבאנו את הנצנץ, וכולנו חיכינו לו בזמן שהוא החליף את הפנימית. אני טיפלתי במעביר הקדמי שלי.
מיד כשחזרנו לרכוב שוקי צעק "פנצ'ר גם בקדמי!" מסתבר שנהיו לו שני snake bite ביחד. בדיוק כמו לדימה בברווט 400 האחרון.
אמרתי שאין לנו זמן, ואני החלפתי לו את הפנימית.
עד שהגענו לקונטרול, רונן ואלי כבר לא היו שם.
עדיין לא היה זכר לאודי.
כשהגענו לבית קמה ראיתי את אלי ורונן מתכוננים ליציאה, והראיתי לו את המעביר הקדמי שלי.
הוא נגע בו קצת, ומעתה והלאה היו לי פחות בעיות איתו (השרשרת עדיין היתה נופלת לי מדי פעם, אך בתדירות פחותה הרבה יותר.)
פגשנו את אודי, שאמר שהוא עצר בנחשון במקום בהאלה, ולכן הוא בעצם היה לפנינו, עם רונן ואלי.
עד הקונטרול ב"אשכול" רכבנו 5 ביחד. הקצב היה מהיר, וכולם הרגישו בנוח.
כשהגענו לקונטרול פגשנו את אלי ורונן מתכוננים ליציאה.
רונן שאל "מתי ניפגש שוב?" ועניתי לו "כשאתם תהיו בחזור ממצפה רמון, ואנחנו נהיה בהלוך."
דיברנו על המשך הרכיבה, והיו רוכבים שחישבו שבקצב הנוכחי נסיים ב 30 שעות.
אודי אמר "אי אפשר לתכנן בברווטים..." ולא פירש... :-)
ביציאה, המציאות טפחה על פנינו בדמות רוח פנים.
בצומת משאבים היינו כולנו (5 רוכבים) יחד. אודי וניצן אמרו (בנפרד) שנצא בלעדיהם.
רכבתי עם שוקי ואסף עד הקונטרול בדימונה.
רונן סימס לי שהם בקניון, ואני עניתי לו שאנחנו נהיה במתחם תחנת הדלק.
ב"דיינר 24" היה דיל של כריך ג'בטה וכוס מיץ, ושלושתנו הזמנו. היה טוב.
אודי הגיע, ושאל אם שמעתי מניצן, ועניתי שלא. אודי אמר שהוא עצר לשינה חטופה בצומת הנגב, וניצן לא עקף אותו.
כשהגענו לקונטרול בכניסה למכתש הגדול ניצן צלצל אליי ואמר שהוא הגיע לדימונה.
משמע - הוא הפסיד כשעה וחצי בין משאבי שדה לדימונה.
לא שאלתי לפרטים.
במכתש הגדול היתה רוח גב ולא סבלנו.
אודי אמר שהוא חושב ללכת במעלה אבנון, ואני אמרתי שגם לי לא אכפת ללכת.
שוקי פרץ קדימה בערך באמצע המכתש, אך נחלש בפתאומיות במעלה אבנון, ואודי ואני עקפנו אותו.
אודי התחיל ללכת. אני, שהייתי ראשון על הכביש בקבוצתנו - גם עצרתי. אסף עקף אותי.
בירוחם נפגשנו כולנו. לשוקי לא היו מספיק מים עד שדה בוקר (שהיה העצירה המתוכננת הבאה,) והוא מילא מים.
לשדה בוקר הגעתי ביחד עם שוקי ואסף, ואודי טרם הגיע.
אחת המחשבות היתה שהוא "יעשה לנו צומת האלה" וימשיך ברציפות ללא עצירה בשדה בוקר.
כשהתארגנו ליציאה אודי הופיע, ואמר שהיה לו פנצ'ר.
יצאנו שלושה משם, ואודי אמר שהוא יעשה עצירה קצרה וניפגש במצפה רמון.
את רונן ואלי פגשתי ליד אבן דרך 109 בשעה 16:00. זכרתי את זה, כדי להשוות לזמן שלנו.
ממצפה יצאתי עם שוקי ואסף. אודי יצא כמה דקות אחרינו.
אנחנו הגענו לאבן דרך 109 בחזור בשעה 17:30.
לפי שעת הסגירה של הקונטרול אמרתי לעצמי שאם ניצן יהיה לפני כלא נפחה - הוא יהיה בבעייה רצינית.
היתה לנו רוח פנים, ולא הרווחנו הרבה זמן לשינה (התחיל זמן תיכנון שעות השינה...)
את ניצן פגשתי באמצע הטיפוס לנפחא. הוא היה גבולי מבחינת זמן הסגירה של הקונטרול במצפה רמון.
קבענו לעבור ל"מוד לילה" בצומת חלוקים, כדי שלא נצטרך לעצור באמצע הדרך לצומת טללים.
קצת לפני שדה בוקר שמעתי והרגשתי משהו מוזר מכיוון המעביר האחורי.
עצרנו, וניצלנו את ההזדמנות לעטות מעיל וווסט זוהר. אודי הגיע.
במעביר האחורי - השרשרת ירדה מהפולי התחתון. החזרתי אותה למקום, והמשכנו ברכיבה.
בצומת משאבים ראינו שיש לנו מספיק מים עד אשכול, ולא עצרנו שם.
מדי פעם השרשרת שוב היתה נופלת מהפולי התחתון, ועצרתי להחזיר אותה למקום.
קצת אחרי רביבים התחושה והרעש מהמעביר האחורי היו שונים ממה שחוויתי עד כה.
בבחינה - נשברה הפלטה הפנימית שמסביב לפולי התחתון. זה לא חלק שאמור לעמוד בעומס, ובכל פעם שהשרשרת נפלה שם - נוצר עומס, עד נקודת הכשל.
בתזמון מדהים רונן צלצל ואמר שהוא באשכול. הגיע לשם לבד, אחרי שאלי התחיל לרכוב לאט מאוד.
ניסיתי לצלצל לאלי, אך הוא לא ענה.
התחלתי לחשוב על חילוץ. בינתיים החברים הרגיעו אותי ואמרו שננסה להגיע לאשכול (במקום, למשל, לחזור למשאבים ומשם לבאר שבע.)
החזרתי השרשרת לפולי, וניסיתי לרכוב ללא לחץ, אך כל 2-3 ק'מ השרשרת שוב נפלה ועצרתי להחזירה למקום.
בינתיים אלי צלצל ואמר שהוא הגיע לאשכול.
תיארתי לו את המצב, והוא אמר שאפשר להעביר את השרשרת דרך הפולי העליון בלבד, ושאל אם יש לי מפתח שרשרת. עניתי: "כן, באופניים שנגנבו..."
הוא שאל מה המרחק שלי מאשכול ועניתי: "30 ק'מ, כשעה וחצי." הוא אמר שהוא יחכה לי. וואו!
רונן יצא מאשכול, ואלי חיכה לי.
בנפילת השרשרת הבאה אסף הציע לשמור על chainline. זה היה הפתרון הנכון, והודיתי לו על הרעיון (בתור רוכב פיקסי הייתי אמור לחשוב על כך בעצמי...)
אמרתי שאנסה את הפלטה הגדולה, כי התוואי מישורי יחסית (עלייה קלה, אבל לא משהו משמעותי.)
משמעות ההילוך שיצא, 50/15, היתה שמינימום המהירות שלי (בקאדנס נוח של כ 70) היתה 28 קמ'ש. בפועל רכבתי יותר מהר.
היה מאמץ לא קל, אך הגעתי למגן ללא נפילת שרשרת אחת!
אלי הסתכל, ופסיקתו היתה:" תמשיך ככה."
הודיתי לו על שחיכה לי.
העברתי את השרשרת לפלטה הקטנה, וה chainline החדש גרם לגלג'ש גדול יותר.
הסיפור שלי של ברווט 600 של עונת 2014.
המסלול הינו מסלול חדש, מבוסס על המסלול הקודם בשינוים מעטים: בהלוך עוברים דרך בית קמה (במקום בדרך הקצרה לאשכול,) ועוברים ברמלוד (במקום מודיעין.)
לברווט התייצבו 7 רוכבים, לפי סדר שם פרטי:
אודי, אלי, אסף, ניצן, רונן, שוקי, ואני
שוקי ואני גרים בסמיכות יחסית, בתל אביב, והגענו ברכיבה לנקודת ההתחלה בקיבוץ עינת.
רכבנו לאיטנו, ולקח לנו כשעה.
עד שעת הזינוק כבר הגיעו שאר הרוכבים, והזמנו שתיה ומשהו קטן לאכול.
התנועה בכביש 444 היתה מועטה יחסית לשנים עברו. עדיין היתה תנועה רבה מיד לטעמי, אך זה מה שיש. בכל זאת, יום חמישי בערב...
אודי, כהרגלו, רכב קצת מאחור, ושאר 6 הרוכבים רכבו ביחד.
ליד צומת נחשון שאלתי אם הרוכבים רוצים לעצור כאן, או "למשוך" עד צומת האלה.
הוחלט לא לעצור בנחשון.
המשכנו 6 רוכבים ביחד עד צומת האלה.
אודי לא הגיע לצומת האלה, והחלטנו לצאת בלעדיו.
ביציאה היה קר מאוד.
יצאתי עם רונן ואלי. שוקי, אסף, וניצן יצאו אחרינו.
עד הפניה ללי-און / שריגים היה לי קר מאוד, אך כבר בגבעה הראשונה כבר לא היה לי קר. רונן אמר שהוא מודד 8.5 מעלות, שהרגיש לי מתאים.
היו לי בעיות במעביר הקדמי, ועצרתי לבחון את העניין, והסתבר שהכבל לא מתוח (הכבלים הוחלפו לאחרונה.) החלטתי לסדר את העניין בקונטרול ליד צומת קוממיות.
עד שעליתי בחזרה לאופניים, אלי ורונן היו הרחק לפנים, וחבורת שוקי/אסף/ניצן הגיעה אליי, והמשכתי איתם.
אחרי בית ניר שוקי היה בהובלה, ואני מיד אחריו. פתאום נשמע "בום" קטן, ופנצ'ר באחורי של שוקי, והנצנץ שלו עף.
הוא אמר שהוא עלה על בור.
הבאנו את הנצנץ, וכולנו חיכינו לו בזמן שהוא החליף את הפנימית. אני טיפלתי במעביר הקדמי שלי.
מיד כשחזרנו לרכוב שוקי צעק "פנצ'ר גם בקדמי!" מסתבר שנהיו לו שני snake bite ביחד. בדיוק כמו לדימה בברווט 400 האחרון.
אמרתי שאין לנו זמן, ואני החלפתי לו את הפנימית.
עד שהגענו לקונטרול, רונן ואלי כבר לא היו שם.
עדיין לא היה זכר לאודי.
כשהגענו לבית קמה ראיתי את אלי ורונן מתכוננים ליציאה, והראיתי לו את המעביר הקדמי שלי.
הוא נגע בו קצת, ומעתה והלאה היו לי פחות בעיות איתו (השרשרת עדיין היתה נופלת לי מדי פעם, אך בתדירות פחותה הרבה יותר.)
פגשנו את אודי, שאמר שהוא עצר בנחשון במקום בהאלה, ולכן הוא בעצם היה לפנינו, עם רונן ואלי.
עד הקונטרול ב"אשכול" רכבנו 5 ביחד. הקצב היה מהיר, וכולם הרגישו בנוח.
כשהגענו לקונטרול פגשנו את אלי ורונן מתכוננים ליציאה.
רונן שאל "מתי ניפגש שוב?" ועניתי לו "כשאתם תהיו בחזור ממצפה רמון, ואנחנו נהיה בהלוך."
דיברנו על המשך הרכיבה, והיו רוכבים שחישבו שבקצב הנוכחי נסיים ב 30 שעות.
אודי אמר "אי אפשר לתכנן בברווטים..." ולא פירש... :-)
ביציאה, המציאות טפחה על פנינו בדמות רוח פנים.
בצומת משאבים היינו כולנו (5 רוכבים) יחד. אודי וניצן אמרו (בנפרד) שנצא בלעדיהם.
רכבתי עם שוקי ואסף עד הקונטרול בדימונה.
רונן סימס לי שהם בקניון, ואני עניתי לו שאנחנו נהיה במתחם תחנת הדלק.
ב"דיינר 24" היה דיל של כריך ג'בטה וכוס מיץ, ושלושתנו הזמנו. היה טוב.
אודי הגיע, ושאל אם שמעתי מניצן, ועניתי שלא. אודי אמר שהוא עצר לשינה חטופה בצומת הנגב, וניצן לא עקף אותו.
כשהגענו לקונטרול בכניסה למכתש הגדול ניצן צלצל אליי ואמר שהוא הגיע לדימונה.
משמע - הוא הפסיד כשעה וחצי בין משאבי שדה לדימונה.
לא שאלתי לפרטים.
במכתש הגדול היתה רוח גב ולא סבלנו.
אודי אמר שהוא חושב ללכת במעלה אבנון, ואני אמרתי שגם לי לא אכפת ללכת.
שוקי פרץ קדימה בערך באמצע המכתש, אך נחלש בפתאומיות במעלה אבנון, ואודי ואני עקפנו אותו.
אודי התחיל ללכת. אני, שהייתי ראשון על הכביש בקבוצתנו - גם עצרתי. אסף עקף אותי.
בירוחם נפגשנו כולנו. לשוקי לא היו מספיק מים עד שדה בוקר (שהיה העצירה המתוכננת הבאה,) והוא מילא מים.
לשדה בוקר הגעתי ביחד עם שוקי ואסף, ואודי טרם הגיע.
אחת המחשבות היתה שהוא "יעשה לנו צומת האלה" וימשיך ברציפות ללא עצירה בשדה בוקר.
כשהתארגנו ליציאה אודי הופיע, ואמר שהיה לו פנצ'ר.
יצאנו שלושה משם, ואודי אמר שהוא יעשה עצירה קצרה וניפגש במצפה רמון.
את רונן ואלי פגשתי ליד אבן דרך 109 בשעה 16:00. זכרתי את זה, כדי להשוות לזמן שלנו.
ממצפה יצאתי עם שוקי ואסף. אודי יצא כמה דקות אחרינו.
אנחנו הגענו לאבן דרך 109 בחזור בשעה 17:30.
לפי שעת הסגירה של הקונטרול אמרתי לעצמי שאם ניצן יהיה לפני כלא נפחה - הוא יהיה בבעייה רצינית.
היתה לנו רוח פנים, ולא הרווחנו הרבה זמן לשינה (התחיל זמן תיכנון שעות השינה...)
את ניצן פגשתי באמצע הטיפוס לנפחא. הוא היה גבולי מבחינת זמן הסגירה של הקונטרול במצפה רמון.
קבענו לעבור ל"מוד לילה" בצומת חלוקים, כדי שלא נצטרך לעצור באמצע הדרך לצומת טללים.
קצת לפני שדה בוקר שמעתי והרגשתי משהו מוזר מכיוון המעביר האחורי.
עצרנו, וניצלנו את ההזדמנות לעטות מעיל וווסט זוהר. אודי הגיע.
במעביר האחורי - השרשרת ירדה מהפולי התחתון. החזרתי אותה למקום, והמשכנו ברכיבה.
בצומת משאבים ראינו שיש לנו מספיק מים עד אשכול, ולא עצרנו שם.
מדי פעם השרשרת שוב היתה נופלת מהפולי התחתון, ועצרתי להחזיר אותה למקום.
קצת אחרי רביבים התחושה והרעש מהמעביר האחורי היו שונים ממה שחוויתי עד כה.
בבחינה - נשברה הפלטה הפנימית שמסביב לפולי התחתון. זה לא חלק שאמור לעמוד בעומס, ובכל פעם שהשרשרת נפלה שם - נוצר עומס, עד נקודת הכשל.
בתזמון מדהים רונן צלצל ואמר שהוא באשכול. הגיע לשם לבד, אחרי שאלי התחיל לרכוב לאט מאוד.
ניסיתי לצלצל לאלי, אך הוא לא ענה.
התחלתי לחשוב על חילוץ. בינתיים החברים הרגיעו אותי ואמרו שננסה להגיע לאשכול (במקום, למשל, לחזור למשאבים ומשם לבאר שבע.)
החזרתי השרשרת לפולי, וניסיתי לרכוב ללא לחץ, אך כל 2-3 ק'מ השרשרת שוב נפלה ועצרתי להחזירה למקום.
בינתיים אלי צלצל ואמר שהוא הגיע לאשכול.
תיארתי לו את המצב, והוא אמר שאפשר להעביר את השרשרת דרך הפולי העליון בלבד, ושאל אם יש לי מפתח שרשרת. עניתי: "כן, באופניים שנגנבו..."
הוא שאל מה המרחק שלי מאשכול ועניתי: "30 ק'מ, כשעה וחצי." הוא אמר שהוא יחכה לי. וואו!
רונן יצא מאשכול, ואלי חיכה לי.
בנפילת השרשרת הבאה אסף הציע לשמור על chainline. זה היה הפתרון הנכון, והודיתי לו על הרעיון (בתור רוכב פיקסי הייתי אמור לחשוב על כך בעצמי...)
אמרתי שאנסה את הפלטה הגדולה, כי התוואי מישורי יחסית (עלייה קלה, אבל לא משהו משמעותי.)
משמעות ההילוך שיצא, 50/15, היתה שמינימום המהירות שלי (בקאדנס נוח של כ 70) היתה 28 קמ'ש. בפועל רכבתי יותר מהר.
היה מאמץ לא קל, אך הגעתי למגן ללא נפילת שרשרת אחת!
אלי הסתכל, ופסיקתו היתה:" תמשיך ככה."
הודיתי לו על שחיכה לי.
העברתי את השרשרת לפלטה הקטנה, וה chainline החדש גרם לגלג'ש גדול יותר.
אלי אמר שהוא ישן כשעה וחצי, והוא ייצא.
אנחנו אמרנו שאנחנו מתכוונים לישון קצת פחות משעתיים (אודי פחד מהגבעות שאחרי קוממיות, והשארנו שעה ספייר.)
שוקי אמר שהוא רוצה לנסות לרכוב 600 ללא שינה, ויצא עם אלי.
לפני שנרדמנו (אודי, אסף, ואני) קבענו את שעת הקימה.
כשהשעון המעורר צלצל אודי אמר "עוד קצת," וקבענו לישון עוד 20 דקות.
ביציאה היה קצת קר, אך לא יותר מדי.
רכבתי עם אסף, ואודי מעט מאחורינו.
משמעות ההילוך החדש היתה שהמהירות המקסימלית בקאדנס נוח של כ 100 היתה 22 קמ'ש.
נפגשנו שלושתנו שוב בקוממיות, ואסף ואני יצאנו לפני אודי.
בגבעות ישבתי וסבלתי, או נעמדתי ו"ברחתי" לאסף.
בגבעה השניה אחרי עגור הלכתי, אך אסף לא הספיק להגיע אליי עד שחזרתי לרכוב בראש הגבעה.
את העליה האחרונה לפני לי-און/שריגים הצלחתי לטפס ללא הליכה.
אך בעליה לתחנת הדלק בצומת האלה הלכתי.
אסף הגיע, הצטלמנו (החנות עוד היתה סגורה) והמשכנו. אודי טרם הגיע.
בזכריה הלכתי את החצי השני, ואסף עקף אותי.
עד ישעי לא פידלתי כלל.
את ישעי התחלתי לטפס עם תנופה. אסף היה באמצע העליה כשאני התחלתי אותה.
באמצע העליה ירדתי והלכתי, ואסף בדיוק סיים את הטיפוס.
נפגשנו שוב בצומת שמשון.
עמדתי על הפדלים בעליה ליער הנשיא, ולא פידלתי עד העליה להראל.
אסף לא תפס אותי ונפגשנו בצומת נחשון.
כשסיימנו לאכול שם ראינו את אודי עובר.
צעקנו אליו, והוא נכנס לתחנה, ותוך כ 3 דקות יצאנו שלושתנו ביחד.
הצטלמנו ביחד בקונטרול ברמלוד. אודי יצא מעט אחרינו.
אסף עצר ל"קריאה של הטבע," ואני המשכתי לבד.
אודי תפס אותי בירידה לצומת נבלט.
את "הקיר של שוהם" טיפסתי בעמידה כך ש"ברחתי" לאודי.
בנחשונים עשיתי כמה ניסויים. הגעתי למהירות של 32 קמ'ש, שמשמעו קאדנס של כ 140-150.
הגעתי לבד לעינת, אך אודי ואסף הגיעו מיד אחריי.
סה'כ מרחק רכיבה בסינגל ספיד: כ 170 ק'מ. מתוכם כ 140 ק'מ בהילוך 34/19.
אני עדיין מעדיף פיקסי. :-)
קישורים:
שרשור בפורום אופני כביש שפתח עודד, עם טיזר לקראת הברווט.
שרשור בפורום אופני כביש שנפתח בזמן הרכיבה.
שרשור בפורום אופני כביש שהתפתח בעקבות ההודעה על רשומה זו, כולל סיפורי רוכבים נוספים.
הסיפור של אסף בבלוג שלו.
הסיפור של אודי בבלוג שלו.
הסיפור של ניצן באתר מגזין אופניים.
תוצאות לא רשמיות:
Kalman Eli, Passed
Katzir Tal, Passed
Mussayov Udy, Passed
Razinovski Shuki, Passed
Tsfati Assaf, Passed
Yallin Ronen, Passed
Weizman Nitzan, DNF
טל.
אדיר !
השבמחקכל הכבוד, כשראיתי אותך לקראת הסוף נראית רענן כאילו שעכשיו התחלת לרכוב
טל לרכב 170 קמ על פיקסי מעיד על יכול רכיבה גבוהה.הנחישות שלך למרות הכשל הטכני ורכיבה במשך שעות על הרבה מאד גבעות לא נגמרות מעיד על דבקות במטרה ויכולת מנטלית מדהימה.
השבמחקגם לענות לכל הטלפונים תוך כדי רכיבה ולהסביר איך להגיע לקונטרול מעיד על סבלנות רבה ועוד צד חיובי בך.
היכולת שלך תוך כדי תנועה לנתח מצבים ולהחליט מה כדאי יותר שמתברר כהחלטות נכונות מעיד על נסיו רב ,
העצות שקיבלתי ממך תוך כדי עזרו לסיים את הברווט בזמן
סביר ובמצב פיסי טוב .