שלום,
סיפור ברווט 400 לשנת 2009.
ברווט 400 הסתיים בשבת האחרונה, ולפי כמות הכניסות ביום ראשון, נראה שיש מתעניינים בסיפור...
אין לי שם למסלול הזה, אבל אולי מישהו יכול לחשוב על משהו?
התחלנו בפסל דגל הדיו באילת, עברנו ליד באר שבע ועזה, וסיימנו באחת משלוש אנדרטות הצליחה של הגנרל היל.
אז צריך שם שמתאים למלחה`ע הראשונה (לפני שמישהו קופץ, אני *יודע* שדגל הדיו לא שייך לסיפור, אבל אולי אפשר לשזור את אום רשרש עם לורנס איש ערב או משהו?)
- -
כל המשתתפים (דיקי, מנשה, יאן, ואני) הגיעו לפני הזמן לנקודת ההתחלה, אז יצאנו כשהיינו מוכנים, ב 08:40, שזה 20 דקות לפני הזמן.
חשבתי שנפגוש הרבה רוכבים שיורדים בזמן שאנחנו נעלה לנטפים, אבל פגשנו רק רוכב אחד.
כמו כן פגשנו זוג צבאים שחצו את הכביש כמה מטרים לפנינו, ועמדו בצד עד שעברנו אותם.
למחסום נטפים יאן הגיע ראשון, הוא גם הרוכב הכי חזק מבינינו. אני הגעתי קצת אחריו, ומנשה מיד אחריי.
חיכינו לדיקי. אחרי 17 דקות דיקי הגיע, ואמר שהיה לו פנצ`ר בגלגל הקדמי.
בצומת סיירים היתה רוח דרום-מערבית חזקה, ונאלצנו להשעין את האופניים על מעקה הבטיחות כדי שלא ייפלו.
עד צומת שיזפון נהנינו מרוח גב, והקטע זרם במהירות.
התיישבנו בפונדק לארוחת בוקר.
הזמנתי טוסט. שאלתי אם יש קולה, ואני עדיין זוכר את המבט שהיה למלצרית... אז לקחתי מיץ אפרסק "אורגני."
ואז דיקי הזמין טוסט.
ואז מנשה הזמין שקשוקה ("מאכל המלכים" כהגדרתו,)
ואז יאן הזמין טוסט.
בקיצור, כשקמנו מהשולחן (כ 45 דקות מההגעה) כבר לא היה בוקר...
כשיצאנו משיזפון היתה רוח פנים. חזקה. אימתנית. מדי פעם, כשהיה פודרה בצד הדרך, אז גם אכלנו מזה...
למרות שהקטע הזה הוא בירידה, המהירות הממוצעת נטו היתה באיזור המהירות ברוטו שצריך בשביל לסיים ברווט 400 כהלכה...
נצמדתי ליאן שחסם לי את הרוח, ומנשה ודיקי היו מאחור.
פעם או פעמיים הצעתי שאני אוביל, ועברתי קדימה, ואחרי כקילומטר יאן עקף אותי.
הזמן שלקח לנו להגיע לצומת ציחור נראה כנצח. עצרנו בצומת קצת.
פגשנו שביליסט מכפר הרוא"ה, ודיסקסנו קצת על הישרדות מדברית.
כשיצאנו, מנשה ודיקי עדיין לא הגיעו.
היתה לי הזדמנות לבדוק את ברז המים למרגלות מעלה פארן.
מסתבר שאכן יש שם ברז נגיש, אך יש שם גם כמה שלטים של "מים לא ראויים לשתיה," או משהו בסגנון. חבל.
מעלה המישר (הטיפוס ביציאה מהמישר לכיוון צפון) הוא מהסוג שעליהם כן כותבים. (לשם השוואה, על נפחא מצפון לדרום כבר לא כותבים...)
דיקי צלצל ואמר שהוא תפס טרמפ וניפגש במצפה רמון(!!!)
כשעברנו את נחל רמון השמש כבר שקעה, ועצרנו להתארגנות ללילה.
בתחילת מעלה העצמאות ראינו פנס אופניים כמה מאות מטרים מאחורינו, וזיהיתי שזה מנשה.
את מעלה העצמאות לקחתי באיזי, ויאן המשיך בקצב שלו.
מנשה הגיע אלי בתחילת הסרפנטינות, ומשם רכבנו ביחד.
מסתבר שהוא רכב לבד מצומת שיזפון, ללא עצירות.
במסעדת "הקצה" נפגשנו כולנו לארוחת ערב.
מדי פעם יצאתי החוצה לאופניים להתארגנות, והקור היה מקפיא.
כשיצאנו לבשתי 3 שכבות (אבל לא את כל הבגדים המחממים שהיו לי בתיק...) ולא היה לי קר.
רכבנו ארבעתינו ביחד עד טללים, שם נפרדנו מדיקי שהמשיך לכיוון באר שבע.
בצומת גבולות הצטלמנו, ומיד המשכנו. זכרתי שיש פז לפני צומת גמה, ואז ראינו את פז אשכול, ונכנסנו לשם. מנשה ישן כ 15 דקות.
מאשכול רכבנו ללא עצירות עד נחשון.
לנחשון הגענו קצת לפני 07:00, ואכלנו קצת. אני ישנתי כ 15 דקות.
מנשה חישב כמה זמן נצטרך עד הסוף, כולל "זמן פציעות," ואני לא בדקתי את החישוב שלו.
למיטב זכרוני, זו הפעם הראשונה שאני רוכב בכיוון מנחשון ללטרון (רכבתי הרבה פעמים בכיוון ההפוך.) היו הרבה כבישונים, אבל אף אחד לא אמר שלום, או ענה לשלום שלנו, אבל זה לא חדש...
חוץ מרוכב אחד, שהאט קצת כשעקף אותנו, ואמר "בוקר טוב טל." מצטער, לא זיהיתי אותך, אבל שוב תודה! :-)
הסתכלתי בשעון, ונזכרתי שבעצם זמן סגירת התחנה הוא 20 דקות לפני הזמן שכתוב לנו בסיפור המודפס, ובעצם אנחנו צריכים למהר, כי עד לטרון זו מגמת עליה, וגם בתוך מודיעין יש כמה גבעות.
בירידה אחרי לטרון פתחתי פער קטן.
השתדלתי לשמור על קצב טוב בפניה שמאלה למודיעין.
הגבעה הראשונה היא ישורת ארוכה, ועקף אותי כבישון עם חולצה ירוקה. הסתכלתי בספידומטר וראיתי שאני במהירות איטית מדי.
נעמדתי, והצלחתי לשמור על קצב טוב. לקראת סוף הגבעה עקפתי אותו (הוא האט קצת, ואז עצר.)
יאן הגיע אלי בגבעה השניה או השלישית, ומשם רכבנו יחד.
נכנסנו לתחנת הדלק דקה לפני זמן הסגירה, ועד שהתארגנו עם המצלמה מנשה הגיע. זה היה קרוב.
משילת הכיוון הוא בירידה, ולנקודה הבאה הגענו עם 20 דקות ספייר.
בצומת טייסים שמתי לב שאני לבד. הסתכלתי אחורה וראיתי את יאן ומנשה עומדים בצד הדרך, כ 100 מטרים מאחור.
צלצלתי למנשה, אך הגעתי ישר לתא הקולי.
רכבתי אליהם, ומסתבר שלשניהם יש פנצ`ר.
תוך 35 דקות קצרות (נכתב באירוניה...) היינו שוב על האופניים.
כבר לא היה הרבה זמן, ורכבנו במהירות.
יאן ואני רכבנו יחד, ומנשה היה מאחור.
לנקודת הסיום הגענו 15 דקות לפני הסגירה, בזמן של 26:45.
חיכינו למנשה במתח. אחרי כ 9 דקות צלצלתי אליו, והוא ענה לי.
הוא בדיוק הגיע לשם, והוא מאחורי הפינה! :-)
מנשה הגיע בדיוק 10 דקות אחרינו.
- -
על האופניים היו לי 2 ליטרים בבקבוקים נגישים, ועוד בקבוק של ליטר בתיק (שמצריך עצירה.) הקטע היחיד בו לא הספיקו 2 הליטרים הנגישים היה בין שיזפון למצפה רמון, כשהמים בבקבוקים כמעט ונגמרו, וכחלק מהעצירה לפני מעלה העצמאות, גם העברתי מים מהבקבוק שבתיק לאחד הבקבוקים הנגישים.
בכל הרכיבה לא היה אף רגע אחד בו חששתי לכמות המים שיש לי, ולא קימצתי בכמות השתיה שלי.
מבחינת טיפוסים, זהו "מסלול סכום אפס," כי מתחילים ומסיימים בגובה פני הים.
מה שעושה את הרכיבה למעניינת, זה שרוב הטיפוסים הם בתחילת המסלול. ב 160 ק`מ הראשונים יש כ 2500 מטרים טיפוס, וב 240 ק`מ הנותרים יש "רק" כ 1400 מטרים טיפוס.
מהסיבה הזו, מיקמתי את נקודת הביקורת הראשונה בק`מ ה 255, כדי שגם מי שלא מטפס טוב יכול להצליח.
כמו שכתבתי למעלה, סה`כ במסלול יש קצת יותר מ 3900 מטרים טיפוס, מה שעושה אותו יותר קל מה PBP.
מה שהיקשה על הברווט הזה, זו רוח הפנים בין שיזפון לציחור, שגבתה מחיר יקר מבחינת זמן.
טל.
סיפור ברווט 400 לשנת 2009.
ברווט 400 הסתיים בשבת האחרונה, ולפי כמות הכניסות ביום ראשון, נראה שיש מתעניינים בסיפור...
אין לי שם למסלול הזה, אבל אולי מישהו יכול לחשוב על משהו?
התחלנו בפסל דגל הדיו באילת, עברנו ליד באר שבע ועזה, וסיימנו באחת משלוש אנדרטות הצליחה של הגנרל היל.
אז צריך שם שמתאים למלחה`ע הראשונה (לפני שמישהו קופץ, אני *יודע* שדגל הדיו לא שייך לסיפור, אבל אולי אפשר לשזור את אום רשרש עם לורנס איש ערב או משהו?)
- -
כל המשתתפים (דיקי, מנשה, יאן, ואני) הגיעו לפני הזמן לנקודת ההתחלה, אז יצאנו כשהיינו מוכנים, ב 08:40, שזה 20 דקות לפני הזמן.
חשבתי שנפגוש הרבה רוכבים שיורדים בזמן שאנחנו נעלה לנטפים, אבל פגשנו רק רוכב אחד.
כמו כן פגשנו זוג צבאים שחצו את הכביש כמה מטרים לפנינו, ועמדו בצד עד שעברנו אותם.
למחסום נטפים יאן הגיע ראשון, הוא גם הרוכב הכי חזק מבינינו. אני הגעתי קצת אחריו, ומנשה מיד אחריי.
חיכינו לדיקי. אחרי 17 דקות דיקי הגיע, ואמר שהיה לו פנצ`ר בגלגל הקדמי.
בצומת סיירים היתה רוח דרום-מערבית חזקה, ונאלצנו להשעין את האופניים על מעקה הבטיחות כדי שלא ייפלו.
עד צומת שיזפון נהנינו מרוח גב, והקטע זרם במהירות.
התיישבנו בפונדק לארוחת בוקר.
הזמנתי טוסט. שאלתי אם יש קולה, ואני עדיין זוכר את המבט שהיה למלצרית... אז לקחתי מיץ אפרסק "אורגני."
ואז דיקי הזמין טוסט.
ואז מנשה הזמין שקשוקה ("מאכל המלכים" כהגדרתו,)
ואז יאן הזמין טוסט.
בקיצור, כשקמנו מהשולחן (כ 45 דקות מההגעה) כבר לא היה בוקר...
כשיצאנו משיזפון היתה רוח פנים. חזקה. אימתנית. מדי פעם, כשהיה פודרה בצד הדרך, אז גם אכלנו מזה...
למרות שהקטע הזה הוא בירידה, המהירות הממוצעת נטו היתה באיזור המהירות ברוטו שצריך בשביל לסיים ברווט 400 כהלכה...
נצמדתי ליאן שחסם לי את הרוח, ומנשה ודיקי היו מאחור.
פעם או פעמיים הצעתי שאני אוביל, ועברתי קדימה, ואחרי כקילומטר יאן עקף אותי.
הזמן שלקח לנו להגיע לצומת ציחור נראה כנצח. עצרנו בצומת קצת.
פגשנו שביליסט מכפר הרוא"ה, ודיסקסנו קצת על הישרדות מדברית.
כשיצאנו, מנשה ודיקי עדיין לא הגיעו.
היתה לי הזדמנות לבדוק את ברז המים למרגלות מעלה פארן.
מסתבר שאכן יש שם ברז נגיש, אך יש שם גם כמה שלטים של "מים לא ראויים לשתיה," או משהו בסגנון. חבל.
מעלה המישר (הטיפוס ביציאה מהמישר לכיוון צפון) הוא מהסוג שעליהם כן כותבים. (לשם השוואה, על נפחא מצפון לדרום כבר לא כותבים...)
דיקי צלצל ואמר שהוא תפס טרמפ וניפגש במצפה רמון(!!!)
כשעברנו את נחל רמון השמש כבר שקעה, ועצרנו להתארגנות ללילה.
בתחילת מעלה העצמאות ראינו פנס אופניים כמה מאות מטרים מאחורינו, וזיהיתי שזה מנשה.
את מעלה העצמאות לקחתי באיזי, ויאן המשיך בקצב שלו.
מנשה הגיע אלי בתחילת הסרפנטינות, ומשם רכבנו ביחד.
מסתבר שהוא רכב לבד מצומת שיזפון, ללא עצירות.
במסעדת "הקצה" נפגשנו כולנו לארוחת ערב.
מדי פעם יצאתי החוצה לאופניים להתארגנות, והקור היה מקפיא.
כשיצאנו לבשתי 3 שכבות (אבל לא את כל הבגדים המחממים שהיו לי בתיק...) ולא היה לי קר.
רכבנו ארבעתינו ביחד עד טללים, שם נפרדנו מדיקי שהמשיך לכיוון באר שבע.
בצומת גבולות הצטלמנו, ומיד המשכנו. זכרתי שיש פז לפני צומת גמה, ואז ראינו את פז אשכול, ונכנסנו לשם. מנשה ישן כ 15 דקות.
מאשכול רכבנו ללא עצירות עד נחשון.
לנחשון הגענו קצת לפני 07:00, ואכלנו קצת. אני ישנתי כ 15 דקות.
מנשה חישב כמה זמן נצטרך עד הסוף, כולל "זמן פציעות," ואני לא בדקתי את החישוב שלו.
למיטב זכרוני, זו הפעם הראשונה שאני רוכב בכיוון מנחשון ללטרון (רכבתי הרבה פעמים בכיוון ההפוך.) היו הרבה כבישונים, אבל אף אחד לא אמר שלום, או ענה לשלום שלנו, אבל זה לא חדש...
חוץ מרוכב אחד, שהאט קצת כשעקף אותנו, ואמר "בוקר טוב טל." מצטער, לא זיהיתי אותך, אבל שוב תודה! :-)
הסתכלתי בשעון, ונזכרתי שבעצם זמן סגירת התחנה הוא 20 דקות לפני הזמן שכתוב לנו בסיפור המודפס, ובעצם אנחנו צריכים למהר, כי עד לטרון זו מגמת עליה, וגם בתוך מודיעין יש כמה גבעות.
בירידה אחרי לטרון פתחתי פער קטן.
השתדלתי לשמור על קצב טוב בפניה שמאלה למודיעין.
הגבעה הראשונה היא ישורת ארוכה, ועקף אותי כבישון עם חולצה ירוקה. הסתכלתי בספידומטר וראיתי שאני במהירות איטית מדי.
נעמדתי, והצלחתי לשמור על קצב טוב. לקראת סוף הגבעה עקפתי אותו (הוא האט קצת, ואז עצר.)
יאן הגיע אלי בגבעה השניה או השלישית, ומשם רכבנו יחד.
נכנסנו לתחנת הדלק דקה לפני זמן הסגירה, ועד שהתארגנו עם המצלמה מנשה הגיע. זה היה קרוב.
משילת הכיוון הוא בירידה, ולנקודה הבאה הגענו עם 20 דקות ספייר.
בצומת טייסים שמתי לב שאני לבד. הסתכלתי אחורה וראיתי את יאן ומנשה עומדים בצד הדרך, כ 100 מטרים מאחור.
צלצלתי למנשה, אך הגעתי ישר לתא הקולי.
רכבתי אליהם, ומסתבר שלשניהם יש פנצ`ר.
תוך 35 דקות קצרות (נכתב באירוניה...) היינו שוב על האופניים.
כבר לא היה הרבה זמן, ורכבנו במהירות.
יאן ואני רכבנו יחד, ומנשה היה מאחור.
לנקודת הסיום הגענו 15 דקות לפני הסגירה, בזמן של 26:45.
חיכינו למנשה במתח. אחרי כ 9 דקות צלצלתי אליו, והוא ענה לי.
הוא בדיוק הגיע לשם, והוא מאחורי הפינה! :-)
מנשה הגיע בדיוק 10 דקות אחרינו.
- -
על האופניים היו לי 2 ליטרים בבקבוקים נגישים, ועוד בקבוק של ליטר בתיק (שמצריך עצירה.) הקטע היחיד בו לא הספיקו 2 הליטרים הנגישים היה בין שיזפון למצפה רמון, כשהמים בבקבוקים כמעט ונגמרו, וכחלק מהעצירה לפני מעלה העצמאות, גם העברתי מים מהבקבוק שבתיק לאחד הבקבוקים הנגישים.
בכל הרכיבה לא היה אף רגע אחד בו חששתי לכמות המים שיש לי, ולא קימצתי בכמות השתיה שלי.
מבחינת טיפוסים, זהו "מסלול סכום אפס," כי מתחילים ומסיימים בגובה פני הים.
מה שעושה את הרכיבה למעניינת, זה שרוב הטיפוסים הם בתחילת המסלול. ב 160 ק`מ הראשונים יש כ 2500 מטרים טיפוס, וב 240 ק`מ הנותרים יש "רק" כ 1400 מטרים טיפוס.
מהסיבה הזו, מיקמתי את נקודת הביקורת הראשונה בק`מ ה 255, כדי שגם מי שלא מטפס טוב יכול להצליח.
כמו שכתבתי למעלה, סה`כ במסלול יש קצת יותר מ 3900 מטרים טיפוס, מה שעושה אותו יותר קל מה PBP.
מה שהיקשה על הברווט הזה, זו רוח הפנים בין שיזפון לציחור, שגבתה מחיר יקר מבחינת זמן.
טל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה