ושוב שלום,
עבר קצת זמן, ואני חושב שממרחק הזמן אני יכול לסכם קצת באופן יותר אובייקטיבי, ופחות אמוציונלי.
- -
ה PBP של 2007 היה הצלחה וכישלון.
זה היה הצלחה אישית שלי, כי הצלחתי.
אבל (בעיני לפחות,) זה היה כישלון ישראלי בכמה רמות. למשל:
*) מבין 7 ישראלים, רק 2 סיימו בהצלחה. זהו האחוז הנמוך ביותר מבין המדינות-ששלחו-יותר-משלושה-רוכבים.
יש כמה סיבות לכישלון הישראלים, וזה לא המקום לפרטן.
חלק מהרוכבים יודע למה הם נכשלו, וחלק לא יודה בסיבות האמיתיות לעולם, גם לא לבד מול הראי.
*) עוד כישלון שאני מייחס לישראל (והישראלים) ב PBP גם קשור לנפשות שבוחשות בקלחת.
מצער שהמצב ממשיך גם ב 2008, בה לא התקיימו ברווטים, למרות שנקבעו תאריכים שקיבלו את כל הכבוד הראוי מארגון הגג הצרפתי.
יש כמה סיבות לאי קיום הברווטים, ובראשן צרות עין, חוסר חזון, וגם סתם טיפשות אנושית.
- -
אני
באופן אישי חזרתי לרכוב כחודש אחרי ה PBP. סבלתי בהתחלה מ Guyon`s Canal
Syndrome ביד שמאל, שעבר באופן סופי עד חג המולד (כצפוי.)
כחלק
מהנסיון שנלמד בצרפת, ניסיתי לקיים המשכיות של המועדון, ולנסות לקרב עוד
רוכבים לנושא רכיבות Randonnee, אבל ההיענות דלה מדי לטעמי.
בנובמבר עברתי תאונה, הקשה ביותר שלי עד כה, מה שהשבית אותי לכמה חודשים.
לאחרונה התחלתי לחזור קצת לכושר, ואני מרגיש בסדר עם איפה שאני נמצא.
יכל להיות יותר טוב, אבל זה נכון תמיד...
- -
ועוד ידיעה חדשותית: יש סיכוי "יותר מסביר" שאחזור לכתוב בבלוג בזמן הקרוב.
חדי העין בודאי שמו לב שגם עדכנתי את תיאור הבלוג.
ומי שרוצה לדעת מה המטרה הבאה ייאלץ לחכות לרשומה הבאה...
טל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה