87. PBP 2007

שלום,

זהו. כבר עברה שנה מאז שהתחלתי לכתוב את הבלוג הזה.

אומרים שאחת הדרכים להצליח ב PBP היא לספר לכל מי שמכירים שאתם מתכוונים לעשות את ה PBP.

אז בבלוג הזה סיפרתי לא רק למי שאני מכיר, אלא גם לכל מי שאני לא מכיר...

ניתן יהיה לעקוב אחרי (ואחרי כל רוכב אחר) באתר הרשמי של ה PBP.

ליתר דיוק, כאן.

עוד אתר למי שירצה לעקוב הוא אתר הטלויזיה של ה PBP.

מי שינבור באתר הזה ימצא גם  Webcam של נקודת הזינוק.

הזינוק שלי נקבע ליום שני ב 21:30, אך יכול להתעכב קצת (כי מזנקים בקבוצות של 500-600 רוכבים.)

זמן הגג הוא יום שישי ב 15:30.

כל הזמנים שעון מקומי. הוספתי גם קוביית טיימר מימין שסופרת את הזמן לסיום.

אני אשתדל לשלוח SMS-ים מדי פעם, ואז יהיו כאן (בתגובות) עדכונים תוך כדי הרכיבה.

אני רוצה לאחל בהצלחה לכל הרוכבים, ולישראלים בפרט!

- -

הסיפור שלי:

רציתי ללכת לארוחה המסורתית לפני האירוע, אך היו כל כך הרבה אנשים, שהחלטנו ללכת למסעדה במקום.

רציתי לפחות לראות את הזינוק של ה 80 שעות, אז אכלתי מהר, ורכבתי להתחלה.

הגעתי בדיוק ב 20:00, לזינוק של ה 80, שהתחיל עם זיקוק בודד, וקהל נרגש ורועש.

אח`כ היה עוד זינוק של 80 שעות, ואני כבר התמקמתי לזינוק שלי.

פגשתי את עופר, והתקדמנו לזינוק שלנו ביחד.

בתוך האיצטדיון התחיל לטפטף קלות. עטיתי מעיל, שמתי ערדליים, וכיסוי לקסדה. נשארתי עם כפפות קצרות.

הזינוק שלנו נקבע ל 22:10, 40 דקות אחרי הזמן המקורי, או בגל השלישי (היה זינוק כל 20 דקות.)

מיד אחרי הזינוק התחיל גשם חזק. ראיתי אנשים עוצרים בצד להתעטף. גם אני עצרתי, כדי להחליף לכפפות ארוכות.

הקצב היה טוב בהתחלה. הייתי בערך בשליש הראשון של קבוצת הזינוק.

את 37 הק`מ הראשונים הכרתי טוב מאוד משתי הרכיבות בשישי ושבת.

לא היו ממש פלוטונים, אלא יותר קבוצה לא מאורגנת של אנשים.

מאחר ולרוב הרוכבים האחרים לא היו מגיני בוץ, לא יכולתי ממש לרכוב מאחוריהם.

אני יודע שאנשים נצמדו אלי, אפילו למשך כמה ק`מ.

מהרבה סיפורים שמעתי שאחד המחזות היפים ב PBP זה שורת אורות אדומים שנראים למרחוק.

אני דוקא התלהבתי מרכיבה במרכזי כפרים באישון לילה, היתה לי תחושה של פשיטה שעושה יחידת עילית. לרגע היינו, ומיד נעלמנו לחשיכה.

בק`מ ה 70 עצרתי בפעם הראשונה במקום PBP מסורתי - זה עם האופניים התלויות למעלה. חילקו לחם, ואכלתי שתי פרוסות.

בק`מ ה 80 היה קפה ספורט פתוח (הם הודיעו בפורומים שונים שהם יהיו פתוחים כל הלילה.) מילאתי מים.

בערך בק`מ ה 90 הצטרפתי לשני רוכבים, אחד מהם מדנמרק.

רכבתי איתם כ 30 ק`מ, עד שבק`מ ה 120 נפלה לי השרשרת באחת מההעברות ההילוכים.

כל פעם שהעברתי הילוכים מקדימה - השרשרת נפלה, ונאלצתי לעצור, ולבזבז לפחות דקה נטו (יותר ברוטו) כדי להעלות השרשרת ביד.

לנקודה הראשונה, Mortagne, ב 140 ק`מ הגעתי יחסית מהר. בכיכר העיר היה גזלן שצלה נקניקיות עם תור של מעל 50 איש.

החלטתי להמשיך לנקודה, שהיתה יחסית ריקה.

(כנראה אנשים חשבו שאם זה התור אצל הגזלן, אז בנקודה יהיו תורים יותר ארוכים...)

קניתי סנדוויץ` עם פטה בקר. היה טעים.

לנקודה השניה, Villaines, ב 222 ק`מ, הגעתי באור, בשעה 09:00. היתה חויה מדהימה!

נראה כאילו כל הכפר (קצת מעל 3,000 תושבים) היה שם.

היה מעבר צר שהורכב מגדרות של הפגנות, והאנשים עמדו מבחוץ, במרחק נגיעה.

היה קריין עם רמקול שתיאר את מה שהולך.

(כשאני קורא את התיאור שלי עכשיו, אני מצטער שאני לא ממש יכול להעביר את מה שהלך שם...)

בין הנקודות, באחת מאינספור הפעמים שעצרתי להעלות השרשרת, שמתי לב שהפלטות רוקדות כ 1 מ`מ מצד לצד.

עקף אותי רוכב גרמני, שכששמע שאני מישראל צעק לי "מזל טוב" בעברית, עם מבטא גרמני...

עצרתי ליד קבוצת ילדים שהגישה קפה ובריוש. היה טוב, והשארתי להם שני יורו.

כמה ק`מ מאוחר יותר עצרתי ליד משפחה שהגישה קפה, שלא עשה לי טוב.

כשהגעתי לנקודה השלישית, Fougeres, ב 310 ק`מ בשעה 14:11, הלכתי למכונאי, שאמר לי שהקראנק שבור. בהכירי את מבנה הקראנק שלי (אגב, מתוצרת צרפתית ידועה ומכובדת...) ניסיתי להסביר לו שאני חושב שזה ה Lockring של ה Spider שהשתחרר.

שאלתי איפה יש חנות אופניים בעיר, ונסעתי לשם, וגם שם המכונאי אמר לי שהקראנק שבור.

חזרתי לנקודה ורציתי לאכול. התור היה ארוך מדי, ואז ראיתי את עופר. אחרי חיפושים מצאנו באר ממול לנקודה, ואכלנו שם סנדוויצ`ים. לקחתי קרואסון שוקולד לדרך.

איבדתי יותר משעה בנקודה הזו על הקראנק, ועוד כ 20-30 דקות על חיפוש אוכל.

לנקודה הרביעית, Tinteniac, ב 364 ק`מ בשעב 18:20, הגעתי לפני עופר. אכלתי בקפטריה, והוא הגיע אחרי ואכל בסנדוויצ`יה.

הלכתי אליו, והוא חשב על פרישה. ניסיתי לדבר איתו. דיברנו במשך דקות ארוכות. הוא החליט להמשיך.

כ 15 ק`מ לפני Loudeac ראיתי ממול את המובילים של ה 80 שעות.

זה היה יפה מאוד. קבוצה של כ 15-20 רוכבים, עם פנסים חזקים, ושתי מכוניות מאחוריהם. אני מניח שלפחות אחת מהמכוניות היתה של שופטים, אחרי מה שקרה ב 2003...

לנקודה החמישית, Loudeac, ב 450 ק`מ, הגעתי בחושך, בשעה 00:23.

זו הנקודה בה הרבה רוכבים איטיים עוצרים לשינה.

בכלל לא חשבתי ללכת לאולם השינה, וישנתי בישיבה בקפטריה, משעין את הראש על השולחן, מול אודרי (רוכבת יהודיה מלוס אנג`לס,) שישנה מולי באותו אופן.

כשקמתי אחרי כשעה וחצי, אודרי כבר לא היתה, הלכתי ל Drop Bag שלי, והחלפתי בגדים. יצאתי לדרך בחושך, תוך שאני עטוף בכל השכבות שהיו לי, כי פחדתי מהקור בלילה. לא היה קר.

שמתי לב שבלילה אני רוכב יחסית מהר יותר משאר הרוכבים, ואני מצליח "לקפוץ" בין קבוצות רוכבים.

בבוקר שמתי לב שהקראנק לא משוחרר. נס.

בדרך לנקודה הבאה שמעתי את מארק קורא לי מאחור, אז האטתי ואיבדתי את הקבוצה איתה רכבתי, כדי לחכות למארק. מארק הגיע אלי, והמשיך בקצב שלו, משאיר אותי מאחור...

בנקודה השישית, Carhaix, ב 525 ק`מ בשעה 09:48, אכלתי ארוחת בוקר (היה תור יחסית ארוך לאוכל, אך בכל זאת חיכיתי.)

פתאום ראיתי את עופר שנראה עגום, ואז גם את מנשה, שהתלונן על הרגליים.

ביציאה, מארק ביקש שאשמור לו על הדברים כי יש לו עוד סידורים בנקודה. חיכיתי לו... כשהוא חזר, יצאתי קצת לפניו.

ביציאה מ Carhaix עמד בצד ילד, באמצע ירידה, מושיט את ידו להגיש לי משהו. הצלחתי לתפוס את זה במהירות הרבה מעל 40 קמ`ש (לא זוכר בדיוק, אבל היתה ירידה חדה, ורכבתי מהר.) זה היה קרואסון שוקולד. תודה!

פגשתי שוב את אודרי, ורכבנו קצת ביחד, מושכים אחד את השניה, עד שהיא המשיכה לה לדרכה.

מארק עקף אותי.

העיירה Sizun, ב 580 ק`מ,  אכן היתה יפה כמובטח, אך עצרתי רק כדי למלא מים.

העליה ל Roc Trevezel לא היתה נוראה כל כך, והנוף הפנורמי מלמעלה היה יפה מאוד.

בגשר הידוע של Brest עצרתי לצילום המסורתי, והטיפוס לנקודה לא היה קל.

Brest הזכירה לי את חיפה. עיר נמל על הר...

העליה לנקודה בתוך העיר היה תלולה, בקו ישר כמעט, ורוב הרוכבים נראו מתאמצים.

פתאום, הגיחה מהצד ילדה בת 14 לכל היותר, על אופני עיר פשוטות. דימיתי שהיא נוסעת לחוג, או חברה, או משהו.

היא עקפה אותנו כאילו עמדנו! זה היה מדהים. היא בכלל לא ניסתה לעקוף אותנו, אני בכלל לא בטוח שהיא ידעה שיש PBP. היא נסעה לה להנאתה...

הנקודה השביעית, Brest, ב 615 ק`מ בשעה 16:00, היתה די עמוסה. פגשתי שם את מארק שהיה שם כבר כחצי שעה, הוא אמר שמכאן הוא רוצה לרכוב ביחד (כן, בטח...) והוא ביקש שאחכה לו בזמן שהוא מכין איזוטוני, אמרתי לו שהגיעו מים עד XXX, ואם הוא רוצה, הוא יכול לעשות את זה בזמן שאני אוכל לי באיזה באר.

נכנסתי לבאר ואכלתי פסטה. מארק אמר שהוא ימשיך, ויעשן, ויחכה לי בצומת קרוב.

כשהגעתי אליו, הוא אמר שנרכוב ביחד, אך בגבעה הראשונה הוא נעלם...

הטיפוס ל Roc Trevezel בחזור נראה לי קל יותר. היתה שקיעה מאחורי, והנוף של בריטני היה יפה.

בירידה עקפתי קבוצה שהובלה בידי דני.

כשהם עקפו אותי בעליה שאחרי, הוא סימן לי עם הבוהן למעלה, וצעק לי I`m Impressed.

הפעם עצרתי ב Sizun לקפה. פגשתי את אודרי והיא חלקה עמי גלידה.

אני בקושי זוכר את הנקודה השמינית, Carhaix, ב 699 ק`מ. הגעתי לשם ב 22:30.

באחד הצמתים עמד ואן, שמתוכו חילקו שתיה חמה וקרה. דיברתי איתם מעט. זו היתה משפחה שגרה לא רחוק מהמסלול, ואמש (שלישי) הם ראו את הרוכבים ונזכרו שיש PBP, אז הערב (רביעי) הם הכינו דברים, ובאו לחלק לרוכבים.

בעיני זה היה מימוש אחד הסמלים של ה PBP: בכל מקום שבו מקומיים ראו אותנו עוברים הם מחאו לנו כפיים. מהצעירים ביותר, ועד למבוגרים ביותר. חלקם קראו לנו Bon Courage, וכו`.

מאחר וה PBP נערך זה למעלה ממאה שנים, אותם זקנים של היום היו פעם צעירים, והוריהם עמדו איתם בצד הדרך ומחאו כפיים, ו/או חילקו שתיה ואוכל. אפילו ההורים של אותם זקנים היו צעירים כשכבר היה PBP...

הדרך ל Loudeac היתה חשוכה ולא סימפטית. היו מעט מדי חיצים לטעמי. רכבתי קצת עם קבוצה איטלקית, אך עזבתי אותם, כי זכרתי סיפור על איטלקים שהתברברו 20 ק`מ ב 2003. בסוף הגעתי.

ב Loudeac, ב 775 ק`מ בשעה 04:26 עצרתי לשינה. הקונטרול נראה כמו איזור מוכה אסון. אנשים היו בכל מיני מצבי צבירה. ישנתי באולם השינה כשעתיים, החלפתי בגדים ויצאתי. עדיין היה חושך כשיצאתי מ Loudeac. היה קשה מאוד לצאת משם.

הקראנק שוב התחיל לעשות בעיות, והוא היה משוחרר.

אחרי Loudeac שמתי לב לתופעה מעניינת. פתאום הרוכבים התחילו להגיד שלום (מיוזמתם, ולא כתשובה ל"שלום".)

כנראה שחילחלה ההבנה שאם אתה נמצא על הכביש אחרי Loudeac, בשעה זו, אז יש סיכוי גדול שתסיים בהצלחה, ונוצרה אחווה.

ב Tinteniac, ב 860 ק`מ בשעה 12:15, שוב עצרתי לארוחה. אמיר התקשר להתעניין על הקראנק.

העליה לקונטרול ב Fougeres, ב 916 ק`מ בשעה 16:30, היתה קשה. בקפטריה ישבתי עם שלושה אמריקאים שנראו קשה מאוד. לאחד מהם היתה חולצה של חוף-לחוף-של-Pac-Tours. הם בקושי יכלו לדבר.

יצאתי לדרך, עדיין באור יום.

ל Villaines, ב 1002 ק`מ הגעתי בחושך בשעה 22:28. כמו ביום הראשון, נראה כאילו כל הכפר שם, והקריין מלהיב את האנשים עם נתונים וראיונות. הגעתי בגשם סוחף.

כבר לא נשאר הרבה אוכל בקפטריה, ושתיתי קפה עם ביסקוטים קטנים.

פגשתי את Donn, שהוא ה RBA של אחד המועדונים של צפון קליפורניה (התאכסנו באותו מלון ודיברנו כמה פעמים קודם.)

אמרתי שאני רוצה לצאת בקרוב, כדי שאוכל לישון בנקודה הבאה, וגם Donn אמר שהם רוצים לצאת.

יצאנו ביחד, ואני חושב שזו הפעם הראשונה שלא רכבתי בגשם...

(היו אולי כמה שעות בודדות יבשות קודם, אבל זה לא היה זה...)

הייתי מאוד עייף. במקום אחד היה קפה פתוח, ועצרתי לשתות קולה. הם הציעו אולם שינה, אך ויתרתי, כי רציתי להגיע לנקודה.

עדיין הייתי עייף, ועצרתי בתחנת אוטובוס בצד הדרך. ישנתי בישיבה כ 10 דקות. זה נתן לי כח להגיע לנקודה הבאה.

הגעתי ל Mortagne, ב 1084 ק`מ, ב 05:25 לפנות בוקר. פגשתי שם את אודרי, ושנינו הזמנו השכמה ל 06:30.

כשהעירו אותי ב 06:30 אמרתי "Merci", וכשפקחתי עיניים ראיתי שאור בחוץ. הסתכלתי בשעון והשעה היתה 07:48! פשוט מיצמצתי עוד שעה ועשרים!

יצאתי בריצה לאופניים, והתחלתי לדהור.

הקראנק נראה בסדר, ונראה שהאופניים הבינו את גודל האחריות המוטל עליהם.

עבר לי בראש הציטוט מ"האחים בלוז":

Elwood: It`s 106 miles to Chicago, we got a full tank of gas, half a pack of cigarettes, it`s dark, and we`re wearing sunglasses.
Jake: Hit it.

בדרך עשיתי חישובים שיש עוד 140 ק`מ, והשעה 08:00, ויש לי זמן עד 16:30 ועוד 40 דקות (כי התחלתי ב 22:10 ולא ב 21:30,) אז אני יכול להספיק.

רכבתי יחסית מהר ממה שחשבתי שארכוב (וגם לא עצרתי בכלל, כך שהמהירות ברוטו היתה זהה למהירות נטו,) אז כמה קילומטרים לפני Dreux נכנסתי לפטיסרי (פעם יחידה ב PBP, חבל שלא יותר.) אכלתי שני טארטלטים. אחד מתוק (תפוחים) ואחד עם דומדמניות חמוצות (אני לא מאמין שאכלתי (טרפתי) את זה, אני אוכל רק מתוק!) ולקחתי עוד קרואסון שוקולד לדרך.

קצת לפני הנקודה ב Dreux, שמתי לב שאחד מאופנועי הליווי צילם אותי.

ל Dreux, ב 1158 ק`מ הגעתי ה 12:00 בדיוק. בזמן שהגשתי את הכרטיס להחתמה, שמתי לב ששעת הגג המקורית היא 15:30 (ולא 16:30!) נלחצתי, אבל הייתי חייב לאכול. בתור לאוכל ראיתי את האופנוען שצילם אותי, ואמרתי לו שאני עם ה Petit Velo, והוא אמר כל הכבוד.

יצאתי מ Dreux ב 12:10, אחרי אוכל!

הקטע הזה היה מישורי, עם שדות משני הצדדים. הזכיר לי את הקטע בין רעים לאורים מהברווטים בארץ.

ואז הגעתי ל Gambais, שנמצאת כ 37 ק`מ מהסיום. זה כבר "מסלול הבית" שלי, ואני מכיר כבר כל פניה וכל עליה.

לרוכבים סביבי אמרתי מתי יש עליה, ומתי צריך להיזהר מפניה חדה ימינה בסוף ירידה עיוורת.

רכבתי עם איטלקים. אחד מהם עשה לי מחווה כאילו הוא מוריד את הכובע בשבילי.

מרוב שמיהרתי, זה היה הקטע היחיד בו לא עקף אותי אף אחד, ואני עקפתי כמעט את כל מי שראיתי.

ב 13 ק`מ לפני הסוף נפלה לי השרשרת. זו הפעם היחידה שהיא נפלה באותו יום....

לידינו רכבו שני אופנוענים, שלא הפסיקו לצלם אותי.

בכניסה לעיר, האופנוענים עצרו את התנועה החוצה, ועשיתי ספרינט בין הרמזורים.

כשהגעתי לכיכר ההתחלה/סיום, היו המון אנשים. היו לי פחות מ 10 דקות. רכבתי עם האופניים לתוך האיצטדיון, שם ירדתי והתחלתי לרוץ, תוך שאני מחזיק את האופניים ביד.

רצתי במעלה המדרגות לתוך הקונטרול, והחתמתי את הכרטיס ב 16:07, 3 דקות לפני זמן הגג, בזמן של 89:57 שעות.

- -

תובנות / הערות:

*) אני חושב שבשביל להצליח ב PBP צריך שיהיה את התמהיל הבא:

40% יכולת פיסית

40% יכולת מנטלית

20% ציוד: אמינות, טיב, והתאמה

*) ההכנות שלי היו מספיקות בקושי. הצלחתי, אבל יכולתי להצליח יותר.

"הצלחה" אינה זמן יותר מהיר (הגעתי בפחות מ 90 שעות, ואני "הצלחתי" כמו כל אחד אחר שהצליח) אלא לעצור בעוד מקומות בדרך, לפגוש עוד אנשים, אולי לישון קצת יותר, ולאכול אוכל מקומי (בקונטרולים האוכל כמעט זהה.)

*) ב PBP הראשון לא צריך להיות גיבורים. עצם ההגעה לסיום בתוך זמן הגג משמעה ניצחון.

*) משתלם להיות חברותי לפני ובמהלך ה PBP. זה נחמד לראות פנים מוכרות מחייכות ברגעים קשים. רוכבים אחרים גם מוכנים יותר לעזור.

*) Loudeac זו הנקודה!

כל אחד יכול להגיע בזמן ל Loudeac בהלוך, אבל קשה יותר להגיע בזמן לנקודה שאחריה.

ואז - כל אחד יכול להגיע בזמן ל Loudeac בחזור, אך קשה הרבה יותר להגיע בזמן לנקודה שאחריה.

- -

נתונים:

זמן ברוטו: 89:57:00
מהירות ממוצעת ברוטו: 13.88

זמן נטו: 64:33:35

מהירות ממוצעת נטו: 19.34
מרחק: 1249.19
מהירות מקס: 61.0 (בירידה מ Roc Trevezel, בחזור)

עד Loudeac בהלוך, כל קטע היה במהירות נטו מעל 20 קמ`ש.

משם, כל קטע היה במהירות נטו מתחת ל 20 קמ`ש.

הקטע הכי מהיר היה הקטע הראשון, 140 קמ` במהירות נטו 23.9 קמ`ש.

הקטע הכי איטי היה הקטע בין Villaines, ל Mortagne, בלילה השלישי, 82 ק`מ במהירות נטו 17.0 קמ`ש.

טל.

פוסט מקורי