74. ברווט 600 שנת 2007

שלום,

זו רשומת ברווט 600 של שנת 2007.

ב 2006 היה ברווט 600 בישראל, אך מאחר ולא הייתי בארץ - לא נטלתי בו חלק.

נכון לזמן כתיבת שורות אלו, אני אמור לרכוב בתאריך הרשמי של הברווט (23/5/2007.)

אתם מוזמנים להתעדכן בזמן אמת כאן (וכנראה גם בקומונה) על הרכיבה שלי.

מאחר ואנו בישראל, אז כרגע (פחות מ 24 שעות לפני ההתחלה!) המסלול עדיין אינו סופי...

- -

הסיפור שלי:

את הרכיבה התחלנו כולנו ביחד.

קצת אחרי צומת כ`ח, עופר ושייע פרצו קדימה.

אחרי צומת גומא דיקי עצר. לקח לנו כ 150 מטר לעצור ולצלצל אליו לשאול מה קרה. הוא אמר שפנצ`ר, ושלא נחכה לו.

אורי התפאר שהוא החליף צמיגים לחדשים, מאותו סוג שהיו לו בכל הברווטים השנה, בהם "אף פעם לא היה פנצ`ר"...

אני אמרתי לו בשקט, שחבל שהוא קרא לפיית התקרים (אני לא ניחסתי אותו! זה הוא ניחס את עצמו! אבל אני מקדים את המאוחר...)

בראש פינה מנשה ואני עצרנו למים, וחביב ואורי המשיכו. תפסנו אותם במחלף אליפלט.

מנשה ואני ירדנו מהר לכפר נחום, וחביב ואורי היו קצת מאחור. לא חיכינו להם למטה, אבל המשכנו בקצב שלי, קרי לא מהיר מדי.

בעין גב עצרנו לשלוח עדכון לבלוג, והמשכנו מיד, כי תיכננו עצירת מנוחה בצומת שאן.

יורם אמר שעופר ושייע ב"האון." כשעברנו שם לא ראינו את האופניים שלהם, והנחנו שהם עדיין לפנינו.

מיד אחרי אשדות יעקב איחוד מנשה ברח לי, כרגיל בקטע הזה. יורם אמר שעופר ושייע מאחורינו, מה שהפתיע אותי.

בצומת שאן לא היה יותר מדי מה לאכול, אכלתי בורקסים מסוגים שונים.

פתאום ראיתי נצנץ מהיר על הכביש, וצעקתי למנשה שיסתכל, אבל הוא לא הספיק. אני לא בטוח אם ראיתי את הנצנץ השני. בכל מקרה, הנחתי שאלה היו עופר ושייע.

בדרך לעפולה היו רוחות פנים ורכבנו לאט. עצרנו שם לאכול שניצל (האוכל החם היחידי בטווח של כמה עשרות מטרים.) חביב ואורי הגיעו, וחביב אמר שהוא פורש.

בכביש הסרגל מנשה פרץ קדימה, כי הוא רצה לעצור לישון לשעתיים, אז נשארנו אורי ואני.

ברמזור בחדרה עצר לידינו נהג מכונית שאמר שהנצנץ שלי מפריע לו, כי רואים אותו מרחוק, וזה משך לו את העין, ואם אני יכול להחליף לנצנץ "לא מורגש" כמו של אורי. אמרתי שאני אקח את דבריו לתשומת לבי.

בצומת השרון אורי רצה לעצום עיניים קצת, ואני לא הייתי עייף, אז אמרתי לו שאני ממשיך, והוא יתפוס אותי כשאעצור לישון.

כשהייתי בפתח תקוה הוא צלצל אלי, ואמר שהוא לא רחוק ממני, אז אמרתי לו שאחכה לו ביציאה מפתח תקוה. משם המשכנו לרכוב ביחד. במסמיה עצרנו לאוכל, וכשיצאנו ראינו את מנשה מגיע. אמרנו שאנחנו ממשיכים והוא יתפוס אותנו.

בין צומת פלוגות לצומת קמה היה חם. משום מה חשבתי שהמרחק הוא 9 ק`מ, אבל כשעברנו 12 ק`מ הסתכלתי בסיפור הדרך, וחשכו עיני...

בצומת קמה עצרנו להרבה זמן להתאושש. כשיצאנו ראינו את מנשה מגיע, וקבענו שוב, שהוא בטח יתפוס אותנו.

קצת לפני שדה תימן אורי עלה על זכוכיות לבנות. שאלתי אותו אם הוא רוצה לעצור לנקות את הצמיגים. הוא אמר שלא, וש"המקצוענים עושים ככה" (להטוט כלשהו, להניח את הכפפה על הצמיג הקדמי תוך כדי רכיבה...)

בשדה תימן היה לו פנצ`ר. באחורי...

במהלך התיקון מנשה הגיע ועזר מאוד.

בהיותי הכי צעיר, הוטלה עלי משימת איתור הגורם. זו היתה חתיכת זכוכית לבנה שנעלמה מעיניהם (וידיהם וכפפותיהם) של אורי ומנשה.

אחרי שדה תימן מנשה אמר שהוא התעקב מספיק והתחיל לרכוב יותר מהר ממה שאורי ואני רצינו, אז בבאר שבע הוא כבר נעלם לנו.

העצירה הבאה היתה ברמת חובב. דיקי צלצל לאורי ואמר שיחכה לו.

אני אמרתי שאני מעדיף להגיע למצפה רמון באור יום ושנחכה לו שם.

אורי אמר שהוא מחכה לדיקי, ואני אמרתי שאני יוצא, ושאם הם לא יתפסו אותי לפני מצפה רמון, אני אצלצל אליהם משם, כי אני מעדיף שלא להמשיך משם לבד.

בשדה בוקר לא תיכננתי לעצור להרבה זמן, כי רציתי להגיע למצפה מהר, ולנוח שם. כשעצרתי למים בשדה בוקר ראיתי את מנשה (איזו שמחה!)

יצאנו ביחד. זו אחת הפעמים הבודדות שעשיתי את הדרך הזו באור, והיא היתה יפה (כמו שאני זוכר מ"גלגולים קודמים"...)

בעליה לרמת נפחא מנשה עלה מהר ממני, והוא עצר בתחנת האוטובוס. אמרתי שאני לא עוצר, והוא בטח יתפוס אותי בעליות הקטנות עד מצפה.

הוא תפס אותי מעט אחרי צומת הרוחות, כבר היה חשוך לגמרי.

במצפה, המסעדה היתה כרגיל עם טלויזיה בווליום חזק מדי.

עופר חיכה לנו שם, כי שייע לא רצה לעצור.

התחלנו לרדת למכתש ביחד, אך עופר ירד לאט מאוד. אני חושב שהגעתי רק ל 65 קמ`ש, או משהו כזה, כי לא התכופפתי יותר מדי, לא היה טעם, כי במילא למטה עוצרים להתקלף מהשכבות.

היה חם, ואחרי כמה ק`מ גם חזרתי לכפפות הקצרות.

לפני המישר עצרנו לישון קצת.

את העליה ביציאה מנחל פארן עופר רכב הכי מהר. עד צומת ציחור עצרנו עוד כמה פעמים. בצומת שיזפון עצרנו לעוד שינה. אני נעקצתי, כמו ב 400 של 2006.

את הירידה לקטורה עופר רכב הכי מהר. בכביש הערבה הוא רכב ראשון, אני שני, ומנשה שלישי.

רכבנו בערך 35-40 קמ`ש. נפתח פער קטן ממנשה. עופר המשיך ללחוץ, ואני צמוד אליו. ב 42 קמ`ש עופר נעמד ופתח ספרינט. נצמדתי אליו ושאלתי אותו אם הוא לא רוצה לחכות למנשה (שהיה כבר 100 - 200 מטר מאחורינו.) הוא אמר שהוא "רוצה כבר לגמור עם הברווט המז*** הזה." אמרתי לו שאני מחכה למנשה. אני חייב למנשה הרבה, מהרבה רכיבות בעבר.

כשמנשה הגיע אלי, משכתי אותו ב 30-35 קמ`ש. אחרי כ 25 דקות מנשה שאל אם אני יכול להחזיק בקצב כזה עוד שעה. אמרתי שלא בטוח, ושנעצור קצת עוד מעט. עצרנו בחי בר ל 15 דקות.

המשכנו ב 25-30 קמ`ש. כשראינו את המלונות זה נתן למנשה כח, והוא עקף אותי והתחיל ללחוץ. לא רציתי לתת לו את התענוג, ועקפתי אותו בחזרה. כך עקפנו אחד את השני עד המחסום.

בסוף העליונת ליד קיבוץ אילות מנשה היה קצת לפני, וגם בתחילת הירידה.

התכופפתי, לחצתי, ועקפתי אותו. הוא לא ויתר...

בסוף הספרינט הזה (שהתחיל כמה קילומטרים לפני אילת) נשאר מוביל אחד, שניצח בפער של 20 שניות. החלטנו שלא נגלה לכם מי ניצח בסוף...

נתונים:
זמן נטו: 26:58:35
מרחק: 562.91 (החלפתי צמיגים, ויכול להיות שלא עדכנתי את הספידומטר כראוי...)
מהירות נטו: 20.8
מהירות מקס: 69.3
זמן ברוטו: 38:05:00
מהירות ברוטו: 14.8

יורם עקב אחרינו בשרשור הזה.

טל.

פוסט מקורי