שלום,
הסיפור של של PBP 2019.
השנה ה PBP שינה את מיקום ההתחלה והסיום (לאחר יותר מ 20 ב Saint-Quentin-en-Yvelines)
המיקום עבר לעיר שנמצאת דרום מערבית משם: Rambouillet.
ל PBP 2019 יצאו 3 ישראלים:
אסף, שוקי, ואני.
בהמלצת שוקי, הזמנו מלון באזור הגדה השמאלית (ברובע הלטיני,) שנמצא במרחק רכיבה מתחנת Montparnasse, עם קו ישיר ל Rambouillet.
אסף ושוקי הגיעו לצרפת ביום רביעי, ואני הגעתי בשישי לפנות בוקר.
הרכבתי את האופניים בשישי בבוקר, ויצאנו לסיבוב בעיר.
רכבנו קצת לאורך הנהר, ואז החלטנו לטפס ל Sacré-Cœur.
קצת התברברנו, בעיקר כי רצינו להימנע מטיפוסים ככל הניתן.
כשהגענו לשם, היו המון אנשים, ואסף ושוקי הלכו לבדוק אופציה של רכבל, בעוד אני עמדתי למטה ורציתי לטפס ברגל.
פתאום שמעתי קול קורא "טל! טל!" זה היה Björn Lenhard, שהשתתף ב 1200 הישראלי ב 2018.
הוא ישב שם במסעדה, זיהה אותי בקהל, ויצא להגיד שלום.
היתה איתו עוד אישה, שהציגה את עצמה בשם Fiona. לא הכרתי אותה.
מסתבר שהם בדיוק סיימו את TCRno7. פיונה ניצחה (כללי) את המירוץ שהסתיים בברסט, ושניהם רכבו משם לפריז.
אסף ושוקי הגיעו, וכולם אמרו שלום.
אחרי שטיפסנו ברגל, חזרנו למלון.
בשבת נסענו ל Bike Check.
מצאנו את הרכבת והתיישבנו בקרון האופניים.
כשהגיעה השעה, הרכבת לא זזה. מסתבר שרק החלק הקדמי נסע, וחצי מהרכבת נשאר בתחנה.
היו גם מקומיים שהופתעו.
לאחר שעה יצאה הרכבת, כשהיא מלאה במקומיים ורוכבי PBP עם אופניהם.
ה Bike Check הלך חלק, וחזרנו לנוח במלון.
הרגשתי מאוד חלש בשתי הרכיבות של שישי ושבת, שהיו במרחק לא גדול מ 10 ק'מ סה'כ.
בכלל, הרגשתי שכל העונה לא רכבתי מספיק, ואני לא מוכן ל PBP, וקיוויתי לסיים בזכות הנסיון שלי.
ביום ראשון יצאנו מוקדם לכיוון Rambouillet, כדי להימנע מרכבות עמוסות, וגם שיהיה זמן לבלת'מים.
שלושתנו בחרנו לזנק ל 90 שעות. אסף ושוקי רצו לזנק כמה שיותר מוקדם, ותפסו מקומות בזינוקים המוקדמים.
אני אוהב לזנק כשעתיים לאחר תחילת הזינוקים.
אסף זינק ב 17:45
שוקי זינק ב 18:15
ואני זינקתי ב 19:00
בזמן שחיכינו לזינוקים פגשתי עוד כמה מכרים, ודיברנו קצת. התחלתי להתרגש.
כשהגיע הזמן שלי לזנק, עליתי על האופניים, ורכבתי לאיטי לשער הזינוק.
הדרך צרה בתוך יער, ואז מגיעים לכביש צדדי, ובסופו, בחיבור לכביש דו מסלולי, נמצא שער הזינוק.
הזינוקים השנה היו אישיים, לפי השטיח בשער הזינוק, ולא כל הקבוצה ביחד.
הייתי עם עוד כ 20-30 רוכבים, וכשחציתי את שער הזינוק. האדרנלין וההתרגשות עלו לשיאים חדשים.
מיד כשפנינו לכביש - הרגשתי חזק, והייתי עם הראשונים בקבוצה, עוקפים רוכבים מהזינוק שלנו שיצאו כמה דקות לפנינו.
רכבתי חזק יחסית, וברצף, ללא עצירות, כשלאחר כ 30 דקות אנחנו מתחילים לעקוף רוכבים שזינקו בקבוצות לפנינו.
הרגשתי טוב, ולא היה לי קר בלילה, ונשארתי עם בגדים קצרים (טמפרטורת מינימום 12 מעלות.)
הגעתי ל Mortagne-au-Perche יחסית מהר, ללא עצירות.
כשנכנסתי לשירותים ראיתי שם את שוקי מתארגן ליציאה. אמרתי לו שיצטרף.
יצאנו ביחד, אך מהר מאוד איבדתי אותו, הוא המשיך בקצב שלו, שהיה מעט איטי משלי.
כך רכבתי מהר יחסית, עם עצירות מעטות, כי רציתי שיהיה לי מרווח זמן כשאתחיל להתעייף, וחוסר האימונים שלי העונה יבוא לידי ביטוי.
ברוב הקונטרולים בהתחלה עצרתי לפחות מ 20 דקות (שנחשב מהר יחסית בתחילת PBP באמצע הקבוצה של 90 השעות!) לרוב קניתי סנדויצ'ים בקיוסק.
רק ב Loudeac עצרתי לקצת יותר מ 30 דקות, כי אכלתי במסעדה. היתה שעת אחה'צ ועדיין שמש במרכז השמיים, אז המשכתי.
לנקודת השינה הבאה, Saint-Nicolsd-du-Pelem, ב 488 ק'מ, הגעתי קצת לפני השקיעה, פחות מ 25 שעות מהזינוק.
בדיקה קצרה בשעון הראתה שיש לי בערך 10 שעות ספייר.
החלטתי לישון, למרות שהשמש טרם שקעה, אך ידעתי שתהיה לי מיטה במהירות.
ישנתי שם 4 שעות, שזה הכי הרבה שישנתי אי פעם ב PBP ברצף!
מכאן ואילך החלטתי שיש לי מספיק זמן, ואין טעם שאחזור לפריז מוקדם מדי (היה לי מלון רק מחמישי בערב,)
אז החלטתי לאכול במסעדות, לעצור בכל השולחנות, ולישון כמה שיותר.
ב Quedillac בחזור, ב 843 ק'מ, ישנתי יותר מ 3 שעות. רציתי, והיה לי זמן ליותר שעות, אך הזמנתי את המיטה ל 3 שעות, ורוכבים אחרים היו בתור.
ב Tinteniac, שנמצאת 26 ק'מ משם, ב 869 ק'מ, ישנתי יותר משעה, בכיף, כי חיכיתי לצאת בבוקר.
אכלתי במסעדה כשקמתי, ופגשתי שם את דייב מאנגליה, ודיברנו.
לשנינו היה מלא זמן ספייר, ודיברנו גם על רכיבות עתידיות בעונת 2020.
שוב ב Mortagne-au-Perche, ב 1097 ק'מ, ישנתי 4 שעות.
נשארו לי 122 ק'מ לסיום, והייתי רענן, אך בקונטרול הבא, ב Dreux, ב 1174 ק'מ ישנתי עוד שעתיים.
שם אולם השינה היה הכי לא מסודר. לא היו מיטות ולא שמיכות, והיה לי קר (בחוץ כ 9 מעלות,) אך היה לי מלא זמן, וגם חיכיתי לבוקר.
בבוקר קמתי, ורכבתי בכיף את 45 הק'מ לסיום.
סה'כ אני מעריך שישנתי כ 15-20 שעות, והרגשתי מאוד טוב ורענן בסיום.
סיימתי בזמן של כ 86 שעות. התכנון ב Saint-Nicolsd-du-Pelem בהלוך היה לסיים ב 85 שעות, אך בגלל שהוספתי עוד שעה ב Dreux, יצא ככה.
אסף רכב מהר כל הדרך, ללא הרבה עצירות לשינה וסיים כ 20 שעות לפניי.
שוקי רכב לאט כל הדרך, ללא הרבה עצירות לשינה וסיים כשעתיים אחריי.
סה'כ 100% הצלחה לישראלים. כולם ב 90 שעות, וללא רכב ליווי.
קישורים:
הסיפור של אסף, בבלוג שלו
טל.
מדהים לקרוא שאפשר לעבור את הרכיבה הזו בכיף. מה שמראה שלניסיון יש המון משמעות וגם עצם זה שפגשת מכרים לאורך הדרך בטח עזר לך. תמיד אמרתי שהקושי האמיתי הוא העייפות ולא רק הכאב ברגליים או הישבן... בהחלט נותן השראה וחשק!! עדי.
השבמחק