שלום,
פוסט אישי, לזכר דן "קטן" ברגשטיין.
דניאל שלח לי סמס בשעה 00:25: "שמעת על דן/קטן?"
לסמס בשעה כזו, עם כזה תוכן יש רק משמעות אחת.
תוך דקה החזרתי סמס "לא, מה קרה לו?" בתקווה שהמחשבות שרצו לי בראש לא יהיו אמיתיות.
לא היתה תשובה.
שתי דקות לאחר מכן, שלחתי עוד סמס: "??? מה קרה לו?"
שלוש דקות לאחר מכן - צלצלתי.
- "נו, מה קרה לו?"
- "כתוב בפייסבוק שדן 'קטן' נפטר"
- אוי ואבוי! איזו אבידה!
דיברנו פחות מדקה.
אין לי גישה לדף של דן בפייסבוק, וגם לא לחלק מהקבוצות בפייסבוק שאני יודע שהוא בד'כ נמצא בהן, אז נשארתי ככה, ללא פרטים נוספים. מינימום מידע, מקסימום תחושת אובדן.
הכרתי אותו מתישהו בשנת 2008. אני הייתי רוכב "צעיר" יחסית. דן כבר היה עם נסיון של שנים רבות.
הוא השתתף בטריאתלונים, ומירוצים שונים, וארועי שטח, ומה לא?
נפגשנו ברכיבות פיקסי ליליות שהתקיימו בתל אביב בתדירות שבועית.
רובינו היינו עם אופני פלדה ישנים. גם דן. אבל לדן גם היה ארגז תנובה ירוק מאחור.
הפעם הבאה היתה כשהוא השתתף ברכיבה החודשית באוקטובר 2011.
גם דניאל השתתף באותה רכיבה.
וגם מנשה, וגם רונן ילין.
לא חושב שכתבתי את הסיפור הזה, או שסיפרתי אותו למישהו:
דן הגיע עם אופני האדי מרקס שלו. חבוטים משנים וקילומטרים רבים מספור. עם קסדה מצחיקה, שאני מעריך שחבש "כי צריך." הוא נראה כאילו הוא בא לרכיבה כיפית איטית בשדרות עירוניות.
העניין התחיל מצומת צמח.
היינו 4 ביחד: דן, רונן, מנשה, ואני.
מנשה נשר קצת אחרי מנחמיה.
אני עוד הצלחתי להחזיק קצת עם דן ורונן. היתה רוח פנים, והתחלפנו בהובלה בתדירות גבוהה.
באזור ירדנה / בית יוסף התחלתי לחשוש. הטיפוס לגלבוע מכיוון שדי תרומות חיכה לנו בהמשך.
בהחלטה משותפת - אני הובלתי בעליות הקטנות, ודן ורונן במישור והירידות.
וכך עד בית שאן.
בעליה ליד בית הקברות נשברתי. רונן צעק לי "זה לא הגיוני!" אבל לא רציתי להישרף ממש.
שניהם המשיכו בקצב שלהם, ואני בקצב שלי.
נפגשנו ארבעתנו בתחנת הדלק לפני הטיפוס.
עד לצומת בתחילת העליה רכבנו ביחד, וגם בהתחלה המתונה.
ואז כבר לא החזקתי עם רונן ודן.
דן היה כמה מטרים לפני רונן, רוכב בנונשלנטיות, כאילו הוא באחת השדרות התל אביביות, או על הטיילת ליד הים, ולא נראה שרונן הצליח לצמצם את הפער.
כשהם היו רחוקים - המרחק ביניהם נראה גדול מאוד.
רונן אמר לי אח'כ שהוא לא הצליח להחזיק איתו.
אחרי הרכיבה ביקרנו את דיקי, שהחלים בביתו מהפציעה.
דן גם השתתף גם ברכיבה החודשית באוקטובר 2012.
לא יכול להיות הבדל יותר גדול בין הרכיבה הזו לרכיבה של אוקטובר 2011.
ב 2011 זו היתה רכיבה קשה, מרובה בטיפוסים. ב 2012 זו היתה רכיבה מישורית בעיקרה.
הרכיבה ב 2012 היתה מינורית, ולא זוהרת.
השתתפו: דן, דוד "צ'וקי", יאן, ואני.
דוד הגיע כי היה לו "חוב" לרכיבה חודשית.
דן הגיע כי ... בעצם אני לא יודע למה. סתם רכיבה ש"על הניר" היא לא מעניינת, אבל בכל זאת - הוא הגיע.
הוא רכב איתנו, בקצב שלנו, ונראה שאין לו שום בעיה עם זה.
תמיד עם חיוך על הפנים ומורל גבוה.
בין הרכיבות האלו עוד נפגשנו מדי פעם פה ושם.
לא תמיד היינו עם אותם אופניים. לא תמיד עם אופני כביש.
אין לי גישה לדף של דן בפייסבוק, וגם לא לחלק מהקבוצות בפייסבוק שאני יודע שהוא בד'כ נמצא בהן, אז נשארתי ככה, ללא פרטים נוספים. מינימום מידע, מקסימום תחושת אובדן.
הכרתי אותו מתישהו בשנת 2008. אני הייתי רוכב "צעיר" יחסית. דן כבר היה עם נסיון של שנים רבות.
הוא השתתף בטריאתלונים, ומירוצים שונים, וארועי שטח, ומה לא?
נפגשנו ברכיבות פיקסי ליליות שהתקיימו בתל אביב בתדירות שבועית.
רובינו היינו עם אופני פלדה ישנים. גם דן. אבל לדן גם היה ארגז תנובה ירוק מאחור.
הפעם הבאה היתה כשהוא השתתף ברכיבה החודשית באוקטובר 2011.
גם דניאל השתתף באותה רכיבה.
וגם מנשה, וגם רונן ילין.
לא חושב שכתבתי את הסיפור הזה, או שסיפרתי אותו למישהו:
דן הגיע עם אופני האדי מרקס שלו. חבוטים משנים וקילומטרים רבים מספור. עם קסדה מצחיקה, שאני מעריך שחבש "כי צריך." הוא נראה כאילו הוא בא לרכיבה כיפית איטית בשדרות עירוניות.
העניין התחיל מצומת צמח.
היינו 4 ביחד: דן, רונן, מנשה, ואני.
מנשה נשר קצת אחרי מנחמיה.
אני עוד הצלחתי להחזיק קצת עם דן ורונן. היתה רוח פנים, והתחלפנו בהובלה בתדירות גבוהה.
באזור ירדנה / בית יוסף התחלתי לחשוש. הטיפוס לגלבוע מכיוון שדי תרומות חיכה לנו בהמשך.
בהחלטה משותפת - אני הובלתי בעליות הקטנות, ודן ורונן במישור והירידות.
וכך עד בית שאן.
בעליה ליד בית הקברות נשברתי. רונן צעק לי "זה לא הגיוני!" אבל לא רציתי להישרף ממש.
שניהם המשיכו בקצב שלהם, ואני בקצב שלי.
נפגשנו ארבעתנו בתחנת הדלק לפני הטיפוס.
עד לצומת בתחילת העליה רכבנו ביחד, וגם בהתחלה המתונה.
ואז כבר לא החזקתי עם רונן ודן.
דן היה כמה מטרים לפני רונן, רוכב בנונשלנטיות, כאילו הוא באחת השדרות התל אביביות, או על הטיילת ליד הים, ולא נראה שרונן הצליח לצמצם את הפער.
כשהם היו רחוקים - המרחק ביניהם נראה גדול מאוד.
רונן אמר לי אח'כ שהוא לא הצליח להחזיק איתו.
אחרי הרכיבה ביקרנו את דיקי, שהחלים בביתו מהפציעה.
דן גם השתתף גם ברכיבה החודשית באוקטובר 2012.
לא יכול להיות הבדל יותר גדול בין הרכיבה הזו לרכיבה של אוקטובר 2011.
ב 2011 זו היתה רכיבה קשה, מרובה בטיפוסים. ב 2012 זו היתה רכיבה מישורית בעיקרה.
הרכיבה ב 2012 היתה מינורית, ולא זוהרת.
השתתפו: דן, דוד "צ'וקי", יאן, ואני.
דוד הגיע כי היה לו "חוב" לרכיבה חודשית.
דן הגיע כי ... בעצם אני לא יודע למה. סתם רכיבה ש"על הניר" היא לא מעניינת, אבל בכל זאת - הוא הגיע.
הוא רכב איתנו, בקצב שלנו, ונראה שאין לו שום בעיה עם זה.
תמיד עם חיוך על הפנים ומורל גבוה.
בין הרכיבות האלו עוד נפגשנו מדי פעם פה ושם.
לא תמיד היינו עם אותם אופניים. לא תמיד עם אופני כביש.
והיום:
יצאתי מהעבודה מוקדם. עברתי בבית, ועליתי על האוטובוס לכיוון הכפר הירוק.
חציתי ברגל את כל בית הקברות הצבאי, וגם האזרחי, עד שהגעתי לשער הכניסה מהצד השני.
הלווייה היתה מרגשת, ואני שמח שהצלחתי לחלוק לו כבוד אחרון.
כדרכי, נשארתי ליד הקבר, בין האחרונים.
בדרך חזרה לאוטובוס, שוב חוצה ברגל את בתי הקברות, נשמע צפירת התרגיל של 19:05.
דן,
נוח על משכבך בשלום, ויהי זיכרך ברוך!
קישורים:
שירשור בפורום אופני כביש.
פוסט ב BikePanel.
פוסט של מנחם זיבצנר באתר שלו.
פוסט בשוונג.
טל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה