177. ברווט 1200 עונת 2014 רכיבה מקדימה

שלום,

סיפור רכיבת ההקדמה של ברווט 1200 שנערך בישראל בעונת 2014.

הערה מקדימה:
הסיפור הזה נכתב באופן קצת שונה מסיפורי הרכיבה האחרים שלי, כי הוא משמש גם כ route check והמידע פה אמור לשמש את הרוכבים שירכבו את הברווט בתאריך הרשמי.
זה יעשת את הפוסט הזה ארוך מעט מהרגיל. ראו הוזהרתם! :-)

הברווט הזה התקיים שבוע בדיוק לפני התאריך הרשמי של ברווט 1200.
היו מיועדים להשתתף בו רוכבים ישראלים (שיתמכו בזמן המועד הרשמי,) ורוכבים זרים שהעדיפו את התאריך הזה.
לאור זאת, יש כמה הבדלים בין שתי הרכיבות:
ברכיבה המקדימה אין סיוע במים (בזמן הרכיבה הרשמית יהיו נקודת מים יזומות מראש,) לא יינתן אוכל בצומת שיזפון (בזמן הרכיבה הרשמית יסופק שם אוכל בזמנים בהם המסעדה תהיה סגורה,) ואין שירות של drop bags לנקודת השינה.
להערכתי, ההבדל האלו בין הרכיבות מוסיפים 2-5 שעות לזמני הרכיבה המקדימה, בעיקר בגלל סחיבת המשקל הנוסף, והצורך "לדאוג לעצמך" יותר (בדומה, נניח, ל PBP עם רכב ליווי לעומת PBP ללא רכב ליווי.)

לברווט התייצבו 6 רוכבים: אודי, שוקי, אסף, איציק, אקוש (מהונגריה.)
 


נפגשנו כולנו לארוחת ערב מקדימה.
הערכתי שסה'כ נהיה בשולחן בערך פי 2 מכמות הרוכבים, אך בפועל (היינו יותר מפי 3)
הגיעו בני משפחה של הרוכבים, ועוד כמה אנשים שקשורים לעולם הברווטים בישראל. בעיקר רוכבים שהיו פעילים בעונת 2014, אבל גם כאלה שבפעם האחרונה שרכבו ברווט בישראל היתה לפני PBP 2007, ועדיין יש להם פינה חמה בלב.

איציק אמור היה להתחיל את הרכיבה ב 05:00 למחרת, כך שהיינו 5 רוכבים על קו הזינוק.
בנקודת ההתחלה היו יותר מ 10 מצלמות. :-)

הובלתי את ההתחלה בשבילי הפארק באיטיות, בעיקר בגלל הרוכבים שלא מכירים את אופי הרכיבה בפארק הירקון, כשצריך לזגזג בין הולכי רגל, קטנועים חשמליים נהוגים בידי רוכבים שעדיין לא הגיעו לגיל המינימום לקבלת רשיון הנהיגה, וכו'...

בתאריך בו תתקיים הרכיבה הרשמית ייערך גם "מירוץ הלילה למרחק 10 ק'מ" של תל אביב.
אין חפיפה בין המסלולים, אך בפארק יכול להיות עומס של רצים שסיימו את הריצה (שמתחילה שעתיים לפני תחילת הברווט.)

אודי, כרגיל, מתחיל לאט (ומגביר אח'כ, עד שהוא מגיע, או עוקף) ולפני הפיצול הוא שאל אם נעצור בלהבות חביבה בק'מ 63.
אמרתי שאולי לפני, אבל "נראה כשנתקרב."
כשהתקרבנו ללהבות חביבה, שאלתי את שאר הרוכבים אם יש להם מים ואפשר למשוך עוד קצת, וכולם ענו שכן.
קצת לפני צומת כרכור הרגשתי רעב, וידעתי על בית המאפים בצומת חנה ב 73 ק'מ.
האפשרויות היו לעצור שם לפני הקונטרול בקיסריה, או אחרי (או בשתי הפעמים...)
שאלתי את האחרים, וחלק ענו שהם ישמחו לאכול משהו עכשיו. עצרנו. אודי עבר, צלצלתי אליו שאנחנו כאן, והוא חזר ונכנס למקום איתנו.
אקוש אמר "this is a prefect stop for the hungry rider" וצדק.

לקונטרול בקיסריה הגענו כולנו ביחד. החומה היתה מוארת, וזו היתה הפתעה נחמדה (ברכיבה מקדימה שעשיתי לשם באיזשהו לילה, החומה לא היתה מוארת.)
אבל בזמן שהיינו שם התאורה כבתה, אז כנראה שהיינו בדיוק לקראת סיום התאורה הלילית.

כמובן שעצרנו שוב בצומת חנה ב 97 ק'מ, למנה נוספת של מאפים. :-)

הקטע הבעייתי ביותר מבחינת תנועה וממנו חששתי הכי הרבה לפני הרכיבה היה הקטע שבין צומת ניצני עוז ועד לעינת.
אך בפועל, היינו שם בשעת לילה, ולא היתה כל בעיה.

לעומת זאת, למחלף קסם ב 158 ק'מ כבר הגענו באור, ומשם היתה תנועה רבה.
חשבתי שנעצור בעינת להצטיידות באלונית הגדולה שם, אך היא היתה סגורה והסתפקנו באלונית הקטנה.
אני מקווה שזה יספיק לכל הרוכבים. אולי מומלץ יהיה לעצור בכל נקודה לפני, נניח החל מכפר סבא ודרומה.

לקראת צומת מודיעים (168 ק'מ) אקוש אמר שהוא עייף ורוצה לישון, והראיתי לו מקום שלדעתי יהיה מתאים, וגם נתתי לו חלופה, אם המקום לא יתאים לו. נפרדנו לשלום.
עצרנו 4 הישראלם בצומת נחשון (190 ק'מ) למים.
עד הקונטרול בצומת האלה נפתח פער מאודי, אך נפגשנו שם כולנו.
לקראת היציאה, אקוש הגיע. נרגעתי :-)
אמתי לו שאנו עומדים לצאת, ושיעשה את זה מהר ונצא ביחד. הוא אמר שהוא רוצה "לקחת את הזמן" ושלא נחכה. אודי אמר שהוא יחכה עוד קצת, ושהם ייצאו ביחד.
נפרדנו מהם, ויצאנו שלושה לדרך: שוקי, אסף, ואני.

עצרנו בנהורה (249 ק'מ) למים.
בקונטרול בבית קמה עצרנו קצת יותר מדי, אבל לא חששתי מהזמן. כשיצאנו, אודי ואקוש טרם הגיעו.
דיברתי עם אודי, והוא אמר שהיו להם הרבה פנצ'רים.
כשהגענו לצומת גילת אודי צלצל ואמר שנשארה להם רק פנימית אחת. הטמנתי להם פנימית אחת מאלו שהיו בתיק שלי.

עצרנו באורים (315 ק'מ) למים. ראיתי שיש שם פנימיות כביש, וסיפרתי לאודי, שיקנו כשיגיעו לשם.
את גשר צאלים עברנו בזהירות, ולא עצרנו במשאבים.
את הקטע בין טללים לחלוקים רכבנו בקצב אישי, ואני מיהרתי קצת, כדי לקבל ולפתוח את החדר בבית ספר השדה.

היינו בסדר עם הזמן, וישנו שעתיים (התיכנון שלי היה לישון יותר ביום המחרת.)
אודי ואקוש ישנו, והעדיפו להמשיך לישון, מאשר לצאת איתנו.
עצרנו בדימונה (420 ק'מ) למים. קניתי "ארוחה" של סנדביץ ובקבוק של חצי ליטר, ושמרתי את הבקבוק הריק בתיק.

גם בצומת זוהר (476 ק'מ) קניתי סנדביץ ובקבוק חצי ליטר ושמרתי את הבקבוק הריק בתיק.

הגענו למצדה יותר משעה לפני הזריחה, והמקום היה מלא באוטובוסים של תלמידי בית ספר שהתכוננו לטפס ולראות את הזריחה מלמעלה.
הם עזבו תוך זמן קצר, ואמרתי שיש לנו כמה דקות לישון בחושך, לפני שיעלה האור.
קצת לפני הזריחה הערתי את שוקי ואסף, והמשכנו ברכיבה.

עד לקונטרול הבא (בשדה בוקר) נותרו לנו 120 ק'מ, ויותר מ 11 שעות, כך שלא חששתי שנפספס.
לפני שיצאנו דיברתי עם אודי, והוא אמר שאקוש סובל מהחום.
דיקי הוא רכז הדיווחים בברווט הזה, אך הוא לא נמצא בארץ כרגע, אז צלצלתי למנשה, והסברתי לו את המצב של אקוש ואודי.
החלטנו ששעת הסגירה של הקונטרולים לא תיאכף, אך יש לסיים את הרכיבה בתוך זמן הגג של 90 שעות.
זו החלטה מקובלת, שנלקחת לפעמים ברכיבות הארוכות, גם ב PBP.
(יש רכיבות ארוכות שבהן מוסיפים לזמן הסיום כמה שעות, גם קרה ב PBP.)

דיברתי עם אודי, והוא אמר שהוא עצר לישון קצת בעין בוקק, ואקוש עצר לשינה קצת לפני.

המקום הבא שבו ידעתי שנעצור למים יהיה צומת צפית במרחק של 62 ק'מ שכוללים את הטיפוס לחתרורים (בעיני, הטיפוס הקשה במסלול,) וגם טיפוס ארוך ומתון בין חתרורים לצפית.
לכן, ביציאה ממצדה, היו לי 4 ליטרים מים על האופניים.

דיברתי עם איציק, והוא אמר שהוא פורש.

בדרך לצומת זוהר ראיתי את אקוש מולי. עצרנו ודיברנו.
הוא לא ראה את אודי (כשנראה שעקף אותו כשאודי ישן,) וסיפרתי לו על ההחלטה שלא לאכוף זמני סגירה של קונטרולים.

ליד עין בוקק פגשתי את אודי עומד ליד אופניו לכיוון דרום (הוא אמור היה להיות בכיוון צפון, בדרך לקונטרול במצדה...)
הוא אמר שהיו לו יותר מדי פנצ'רים בשביל שהרכיבה תהיה כיפית, והוא פורש. הצטערתי, ונפרדנו לשלום.

שוקי התחיל את הטיפוס לחתרורים באיטיות. כשהגעתי למעלה ידעתי שייקח לו זמן, אז מצאתי מקום להניח את הראש.
עד שהוא הגיע, ועד שיצאנו שוב, עברה יותר משעה.

בצומת צפית חיכינו אסף ואני לשוקי, כדי שנוכל להראות לו את המיקום של המים שם.
חיכינו לו יותר מ 15 דקות.

את הקטע שבין צפית למכתש הגדול רכבתי מהר, וכפי שחששתי, היתה רוח פנים במכתש הגדול.
ביציאה מהמכתש הגדול, בלי לחשוב פעמיים - הלכתי. פעמיים.
מלמעלה ראיתי את אסף מתחיל את הטיפוס וצעקתי לו שאחכה לו במקום של אוכל בירוחם. את שוקי לא ראיתי.

מצאתי מסעדה שמגישה שווארמה, ועצרתי שם. היה תור, ועד שהגיע תורנו, אסף כבר הגיע.
כשהתיישבנו לאכול ראינו את שוקי מגיע, ולא היה לו תור, וכך יצאנו שלושתנו ביחד משם, בדרך לשינה בשדה בוקר.

הקטע שבין שדה בוקר למצדה וחזרה לשדה בוקר לקח הרבה יותר זמן משחשבתי, ולכן אמרתי שנישן כשעתיים (ולא 4 כפי שהיה התיכנון המוקדם.)
במקום לישון רצוף היו לי "סידורים" (בעיקר טלפונים וסמסים בקשר לרכיבה הזו, וגם זו של שבוע הבא.)
כשהשעון צלצל, אמרתי שאני נשאר לעוד שעה. אסף ושוקי שמחו על ה"החלטה" ונשארו גם הם עוד שעה.

שוקי אמר לאסף שכואב לו הגב, ואם יש לו רעיונות. אסף הציע לשוקי כמה תרגילים, ושוקי אמר שהוא מרגיש טוב יותר.

כשיצאנו אקוש ישן עדיין, וככשאלנו אותו, הוא העדיף להמשיך לישון במיטה.

רכבנו ביחד עד שיזפון (740 ק'מ) שם ישנו קצת, והמשכנו ביחד.
אסף אמר שהוא עוצר ל"קריאה של הטבע," ושוקי ואני המשכנו.

חלק מהשלטים באזור כוללים מספרים, בד'כ קצרים, אך על שלט אחד היה מספר ארוך.
שוקי צחק ואמר "תראה איזה מספר מצחיק."  שאלתי מה מצחיק במספר? הוא ענה: "הוא ארוך."
הסברתי לו מה זה "מצב כפית." :-)

בהמשך, שוקי אמר שהוא רוצה לעצור לישון קצת, ועצרנו.
אסף הגיע, וחיכינו לשוקי עוד כמה דקות, והמשכנו כולנו ביחד.

בהרי אילת התפצלנו. בירידה לאילת חשבתי קצת, שבעצם, מאז 2007 לא היה אף ברווט שהגיע לאילת.
ברווט 400 מתחיל באילת, אך אף ברווט לא מסתיים או עובר שם.
מעניין למה... ;-)

עד שהאחרים הגיעו קניתי אוכל בסופר הקרוב (פיתות, חומוס, טחינה, פסטרמה, שזיפים מיובשים.)
הפיתות היו יבשות מאוד, וגם השזיפים. ממש יבשים וקשים, ולא טובים (חשבתי לקחת כמה בכיס, אך החלטתי שלא, וזרקתי את מה שנשאר.)

כאן התחיל קטע אותו לא רכבתי אף פעם בכיוון הזה: מאילת, דרך קטורה, לשיזפון.
רכבתי אותו בכיוון ההפוך בעבר, ונסעתי ברכב בשני הכיוונים.
בכל מקרה, הקטע הזה קצר יותר, מכיל הרבה פחות מטרים טיפוס, מאשר הקטע דרך נטפים.

ביציאה מאילת היתה רוח פנים כצפוי. הרוח היתה די חזקה, ורכבנו לאט.
אסף רכב ראשון, מעט אחריו אני, ושוקי נצמד אלי.
עוד בתחומי העיר שמעתי רעש של פנצ'ר מהגלגל הקדמי שלי.
כמה מחוטי הברזל של הצמיג היו קרועים. הדבקתי אותו, והמשכנו.
לא הצלחנו לתפוס את אסף עד יוטבתה (853 ק'מ,) אך נפגשנו שם.

אסף יצא כמה דקות לפנינו, אך תפסנו אותו עד קטורה.

הטיפוס שם קצר, אך תלול. הייתי ראשון על הכביש, והלכתי.
לשיזפון (876 ק'מ) הגעתי אחרי שעת הסגירה של המסעדה בשעה 15:00. למזלי, הם נתנו לי למלא מים.

עד ששוקי הגיע לשיזפון ישנתי 5 דקות (רציתי 15, אך התעוררתי ממשהו.)
אסף יצא כמה דקות לפנינו, ושוקי נצמד אלי ברוח הפנים שהיתה שם.
עד צומת ציחור פסקה רוח הפנים, והתחילו הגבעות הקטנות בדרך למישר.

שוקי רכב שם לאט, ואני לא הספקתי לצלם מראש מעלה פארן. לא היה מספיק אור. :-(
את המישר רכבתי מהר. לא בדקתי, אבל אני חושב שזו היתה הפעם הכי מהירה שרכבתי שם.
כשהגעתי לראש מעלה שדמה עצרתי לנסות לישון קצת, עד ששוקי יגיע.
לא ישנתי מספיק, אך קמתי כששוקי הגיע, והמשכנו משם ביחד.
בתוך המכתש אמרתי לשוקי שאני עוצר לישון עוד קצת, וישנתי כ 10 דקות. הוא המשיך.
תפסתי אותי בכניסה לתחנת הדלק במצפה רמון (962 ק'מ.)

כשהגענו לשדה בוקר, אסף היה עדיין ער. ישנו קצת יותר משעתיים, ויצאנו שעתיים אחרי שעת הסגירה של הקונטרול.

היה אמצע הלילה כשיצאנו משדה בוקר, ולא עצרנו למים עד אורים (1063 ק'מ.)
עוד לפני אורים, אמרתי שיש לי רעיון למאכל חדש (בברווטים! אני לא טוען להמצאה של מאכל זה, כי אכלנו את זה עוד באלף הקודם...) עוגה טבולה בקפה. בוצע. :-)

ביציאה מאורים שוקי אמר שקשה לו להחזיק את הראש. מבט אחד הספיק לקבוע: הוא סובל מ Shermer's Neck.
למיטב ידיעתי, זו הפעם הראשונה שמישהו סבל מזה בברווטים בישראל.
אי לכך שינינו אסטרטגיה:
אסף רכב בראש, שוקי צמוד אליו לגלגל (הוא לא יכול לראות יותר מ 2-3 מטרים קדימה,) ואני מאחורי ומהצד של שוקי, תומך בו או דוחף אותו כדי שלא יתרחק מאסף.

שוקי גם לא יכל לראות את הסימונים של אסף, אז המצאנו קוד של צעקות:
"ימין" או "שמאל" משמע יש משהו מימין או משמאל (כמו הצבעה) בלי פירוט.
"הימן" או "השמל" משמע לזוז קצת ימינה או שמאלה (כמו הצבעה מאחורי הגב,) למשל אם יש מדרכה שפולשת לשוליים.
וזאת בנוסף לקריאות הרגילות של "עצור," "אור אדום," "מאט," וכו'.

כך רכבנו כ 15 ק'מ עד צומת הנשיא, שם שוקי ביקש לעצור לעשות את התרגילים שאסף נתו לו, ואסף המשיך.
נשארתי עם שוקי עד שיסיים את התרגילים שלו, והמשכנו ביחד.
הכביש באיכות טובה, ושוקי יכל להסתדר לבד, אז "נטשתי" אותו והמשכתי בקצב שלי, עד שהגעתי לאסף ורכבנו ביחד עד הקונטרול בקמה.


שוקי יצא ראשון מבית קמה, אך ראינו אותו עוצר שוב לתרגילים בתחנת אוטובוס.
קצת אח'כ, אסף עצר ל"קריאה של הטבע," ואני נשארתי לבד.
הגברתי מהירות, ורכבתי בקצב שהיה לי נוח, עד הקונטרול האחרון בצומת נחשון, שם חיכיתי עד שהאחרים יגיעו.
אסף הגיע יותר מ 30 דקות אחרי, ושוקי עוד כ 15 דקות אחריו.

יצאנו מנחשון כשנותרו לנו עוד 45 ק'מ במגמת ירידה, ללא רוח פנים, ו 4 שעות.
ביציאה מנחשון אסף אמר שהתחילה לכאוב לו הברך, והאטנו.
כך יצא שאסף ושוקי רכבו באותו קצב, ואני נשארתי איתם.
רכבנו בקצב של 14-16 קמ'ש ברוב הדרך. הם לא היו מסוגלים לרכוב יותר מהר.
לתל אביב הגענו בשעת אחה'צ, והיתה תנועה רבה ברחובות, כך שרכבנו על המדרכה החל מרחוב קפלן, ועד אמצע רחוב אבן גבירול.

בנקודת הסיום חיכו לשוקי ואסף קרובים שלהם, והם עשו קרנבל גדול. :-)
האמת - הישג מכובד.

טל.

קישורים:
שרשור בפורום אופני כביש שפתח אודי לפני הברווט.
שרשור בפורום אופני כביש שפתחתי בזמן הברווט עם עדכונים בזמן אמת.
שרשור בפורום אופני כביש עם ההודעה על הסיום המוצלח של הברווט.
שרשור ההודעה על רשומה זו בפורום אופני כביש.
תמונות בטוויטר.
כתבה במגזין אופניים שפורסמה לפני הברווט.
כתבה באתר שוונג שפורסמה לפני הברווט.
הסיפור של אסף בבלוג שלו.
הסיפור של שוקי בבלוג שלו.