שלום,
סיפור רכיבת Dutch Capitals 1400 שנת 2012. (אנגלית)
זו הפעם הראשונה שרכיבה זו מתקיימת.
ב 2010 היתה רכיבת 1200 בהולנד, במסלול אחר.יום לפני הרכיבה נפגשנו ודיברנו קצת על המסלול.
העוזר של המארגן, ומי שתרגם את סיפור הדרך לאנגלית אמר שהוא לא מאמין שמישהו ירכוב בלי GPS, כי סיפור הדרך מאוד מסובך.
הכרתי את הרוכב האנגלי היחיד מפורומים משותפים, וגם כי קבענו לשהות באותו מלון. שם גם הכרנו שני רוכבים גרמנים.
לרכיבה התייצבו 32 רוכבים ורוכבת, סה`כ 33.
הרכיבה יצאה ממועדון האופניים המקומי. ישבנו בתוך המועדון.
פתאום נכנס רוכב רזה, לא מגולח, עם קבקבים (מעץ ועור), כובע רכיבה פונה לאחור, ובכלל נראה כמו דמות מהסרט "שלישיית בלוויל."
האנגלי ואני הסתכלנו אחד על השני ואמרנו שהוא נראה כמו Pro.
בהתחלה ה GPS לא עבד לי, וקצת נלחצתי. עצרתי לכבות ולהדליק אותו כמה פעמים, ובסוף זה עבד. גיביתי את המסלולים לזיכרון המכשיר.
היה לי עוד כרטיס זיכרון לגיבוי. בשיחות אחרי הרכיבה היו רוכבים שאמרו שה GPS נהיה כ`כ חשוב, שבימינו צריך עוד מכשיר לגיבוי.
עד שהסתדר לי ה GPS, רוב הרוכבים עברו אותי. נעמדתי על הפדלים והגעתי לקבוצה הקרובה. הם רכבו לאט וקפצתי לעוד קבוצה, ואז לעוד אחת.
מצאתי את עצמי חלק מקבוצה של כ 10 רוכבים שנעו בקצב טוב (כ 30 קמ`ש ויותר,) אולי אפילו קצת מהיר מדי, אבל לא רציתי לרדת מהם.
הניווט היה קצת מסובך, ומדי פעם נעצרו כולם והשוו את ה GPS שלהם.
רוכב אחד אמר שהוא מהאזור, והצביע על הכיוון, וזה קיצר את ההליכים בחלק מהמקרים.
הרכיבה נעשתה על שבילי האופניים של הולנד, ולא על הכביש עם המכוניות (כמו שבד`כ.)
השבילים צרים יחסית, ובד`כ אין מקום לרכוב בשני טורים.
השבילים מקבילים לכבישים, והם אפילו חלק מהמחלפים בכבישים המהירים ביותר.
היתה רוח פנים והשביל היה צר, ולא יכל להיווצר פלוטון. ניסיתי להתחבא מאחורי רוכב אחד גבוה. הוא נראה בעיני כמו אל נורדי.
הוא רכב עם בגדים רגילים, נעלי ספורט, מכנסיים קצרים, טי-שירט, והיה על ההילוך הגבוה ביותר, מפדל בקאדנס איטי.
בעליה לגשר ברוטרדם רכבתי לאט וכולם ברחו לי, אבל תפסתי את רובם בירידה, ובמישור אח`כ שוב היינו כ 10 שנעו באותה מהירות.
היו חילופים. אך אי אפשר היה להתחבא מהרוח יותר מדי. לעיתים רוח הפנים היתה ממש חזקה.
נשארתי עם הקבוצה עד הקונטרול הראשון ב 158 ק`מ. שם פגשנו את המובילים (רוכבי VeloMobiel.)
האל הנורדי החתים ומיד המשיך, לבד. אמרנו "שלום", ו"נתראה על הכביש!" הגיעו עוד כמה רוכבים, ועד שיצאה קבוצה יחסית גדולה היינו שוב כ 10 רוכבים.
המשכנו בקצב המהיר של כ 30 קמ`ש, ועדיין היתה רוח פנים.
לאט לאט הקבוצה הידלדלה כי רוכבים נשרו, ואני עדיין מחזיק עם הרוב, עדיין מרגיש שזה קצת מהיר לי מדי, אבל אפשרי.
עד הקונטרול השני ב 222 ק`מ נשארנו כ 5 רוכבים.
בקונטרול השני עצרנו לכמעט שעה (פגשנו את הראשונים, וגם הגיעו רוכבים שנשרו.) אני אמרתי שזה מהיר לי מדי, ואני מתכוון להאט, וגם ה 4 האחרים שרכבתי איתם אמרו שהם מתכוונים להאט.
יצאנו מהקונטרול השני כ 5 רוכבים, בקצב של 24-28 קמ`ש, תלוי מי היה הראשון.
5 הרוכבים היו:
רוכב מאזור ההתחלה (נקרא לו "המקומי", זה שהכיר את המסלול בתחילתו.) רכב על אופני פלדה קלאסיים.
ה Pro.
רוכב מאזור כרונינגן (נקרא לו "הצפוני",) שרכב על אופני טורינג מפלדה, עם שני תיקי צד אחוריים גדולים.
רוכב מאזור ארנהם, שרכב על אופני קארבון מיוחדים.
ואני.
לרכוב עם רוכב ה Pro היתה "חוויה." כשהוא הוביל זה היה כמו מנוע סרוו.
היו לו 3 מהירויות: 24, 28, 32 קמ`ש. כשהוא רכב במהירות כלשהי הוא שמר על המהירות, ולא משנה אם זה היה מול הרוח, רוח גב, עליה, ירידה, או סיבובים.
בפניות הוא פנה כמו בסדרה Automan (למשל, בשניה 18 כאן.) לא ראיתי דבר כזה מעודי. אחרי כל פניה, כולנו נעמדנו על הפדלים כדי להגיע אליו שוב.
כשהוא ישב עליך - זה היה צמוד. כ`כ צמוד עד שחששת לעשות תנועה פתאומית. הוא חפף גלגלים, ובכמה פעמים אף פגע בתיקי הצד של "הצפוני" עם הכידון שלו.
עד הקונטרול הרביעי ב 469 ק`מ רכבנו חמשתנו ביחד.
משם התחילו עליות עד לנקודה הגבוהה במסלול, קונטרול 5 ב 499 ק`מ.
אני נשרתי די בהתחלה, וה 4 המשיכו יחד.
ידעתי שהמסלול מגיע לנקודה בגובה 320 מטרים. משום מה, כשהגעתי לגובה של כ 180 מטרים המסלול התחיל לרדת.
כשהגעתי ל 498 ק`מ (כק`מ לפני הקונטרול) לא נראה היה שיש קונטרול בעוד כק`מ. עצרתי ובדקתי את ה GPS, ומסתבר שהקונטרול נמצא כ 5 ק`מ מאחורי(!!!)
הסתכלתי לאחור וראיתי 3 מחבריי רוכבים לעברי. עצרתי אותם, והם אמרו שהקונטרול אכן מאחור. הסתובבתי והתחלתי לרכוב חזרה. טיפוס יותר ארוך ממה שהייתי צריך מלכתחילה. מתישהו ראיתי את הרוכב הרביעי ("המקומי") בא לעברי, ואמרנו שניפגש בקונטרול הבא (מספר 6.) הגעתי לקונטרול 5, והסתובבתי לחזור. זו היתה ירידה.
קונטרול 7 היה כ 7 ק`מ אחרי קונטרול 6, וזו היתה נקודת אוכל ושינה. כשהגעתי לשם אמרו לי ש 4 הרוכבים האחרים ישנים, והם ביקשו להתעורר בעוד כ 3 שעות. אני ביקשתי לאכול ולהתעורר בעוד כשעתיים וחצי. התקלחתי לאחר השינה.
יצאנו מהקונטרול ביחד, שוב 5 רוכבים. הפעם פנינו צפונה, ולא היתה רוח פנים.
ב Arnhem היה גשר (לא הגשר הידוע...) סגור לשיפוצים, והיינו צריכים לאלתר דרך אחרת.
התחיל הלילה השני והיה לנו הרבה זמן. המשכנו לרכוב עד קונטרול 10 ב 842 ק`מ, שם שוב יש נקודת שינה.
רכבנו בעיר בלילה, בדרך לקונטרול. פתאום ה Pro פנה למדרכה, נתקל בה, וקפץ עם האופניים מעל אבן השפה.
כולנו היינו בטוחים שהוא ייפול, אך הוא יצא מזה!
הוא אמר שהוא נרדם.
אגב, כשדיברנו איתו, הוא אמר שהוא בכלל לא Pro, אלא רוכב בכיף להנאתו. :-)
בקונטרול 10 ביקשנו לישון 4 שעות. התקלחתי לפני השינה.
אחרי כשעתיים ראיתי את ה "Pro" מתעורר. המשכתי לישון.
כשקמנו הוא לא היה, והמתנדבים בקונטרול אמרו שהוא יצא כבר.
מכאן היינו 4 רוכבים.
בין קונטרול 11 ל 12, בערך ב 950 ק`מ, היתה שעת צהריים חמה, וההולנדים ביקשו לעצור. עצרנו ל 30 דקות. שכבנו על הדשא בצד הדרך. אני נרדמתי.
קונטרול 12 נמצא ב Assen, ודיברנו קצת על מרוצי מכוניות.
שאלתי על Jos Verstappen, והם אמרו שהוא לא היה נהג טוב במיוחד, וגם שהמסלול שם איבד את המעמד שהיה לו פעם.
המוכרת בתחנת הדלק היתה נחמדה, וה"צפוני" הסכים איתי שיש הבדל לעומת ההולנדים בדרום המדינה.
ביציאה, הרוכב מארנהם אמר שנשבר לו האוכף. הוא צלצל לאשתו, ובמקביל המוכרת נתנה לנו דפי זהב מקומי וצלצלנו לחנויות.
אחת החנויות היתה פתוחה, והיו לה כמה סוגי אוכפים (השעה היתה קרובה לשעת סגירת החנויות.)
רכבנו לשם. ביציאה, הוא אמר שהאוכף החדש יותר טוב ומרגיש יותר נוח מהישן.
בקונטרול 13 ב 989 ק`מ עצרנו לאכול במקדונלד`ס. אכלתי שתי ארוחות ביג-מק. :-)
אחרי קונטרול 14, בק`מ 1058 היה הדייק הראשון. זו היתה שעת לילה, והשמיים היו מלאים כוכבים.
אורכו של הדייק הוא 32 ק`מ באופן רשמי, אך בפועל זה הרבה יותר, כי הכביש הישר מתחיל על האדמה, וממשיך עוד קצת מעבר לים.
רכבנו בכביש ישר של הרבה ק`מ, בחושך, ללא שום הבדל ושום ראייה על ההתקדמות.
ראיתי את סימוני הק`מ מהכביש ליד (שגם עליו לא נעו הרבה מכוניות,) והקילומטרים לא זזו.
הרגשתי כאילו אני רוכב על טריינר בחדר סגור וחשוך. (מעולם לא רכבתי על טריינר. בחדר סגור או באויר הפתוח...)
כשהדייק נגמר, זה נראה כמו נצח. סיוט ממש.
הגענו לקונטרול 15 בק`מ 1168, בשעות אור.
זה היה מועדון אופניים, ממנו יצא אלוף הולנד של לפני כמה שנים.
התקלחתי לפני השינה, וביקשנו לישון כ 4 שעות.
שאר הרוכבים התעוררו אחרי כ 3 שעות והם העירו אותי אחרי שהם התלבשו, ואכלנו כולנו יחד (הם ידעו שאני מתארגן יותר מהר מהם, והם איפשרו לי לישון עוד קצת.)
כעת רכבנו על עוד דייק, בערך באותו אורך, אך הפעם בשעות האור.
ההבדל היה מורגש!
הנוף היה יפה, והרכיבה עברה בכיף.
אמרתי שאני רוצה לעצור להצטלם. "המקומי" אמר שאפשר "פה, כשאנחנו ליד המים, או עוד מעט, כשהשביל יהיה למעלה"
אמרתי שזו שאלת קיטבג, ואני רוצה להצטלם בשני המקומות. :-)
הסברתי להם את המושג והם צחקו ואהבו את הרעיון. :-)
הצטלמנו פעם אחת, למעלה.
מלמעלה גם ראינו את אמסטרדם מרחוק. החיים היו יפים. :-)
אחרי הדייק, בשעת צהריים שוב עצרנו ל 30 דקות בגלל החום, ואני שוב נרדמתי.
מ Utrecht לאמסטרדם רוכבים לאורך נהר. לאמסטרדם הגענו בשקיעה, מול השמש. היתה השתקפות אדומה יפה של השמש בנהר, ועצרתי לצלם. ואז עברה סירה קטנה עם זוג, וצילמתי גם אותם בצבעי השקיעה.
באמסטרדם, בחנות של תחנת הדלק היו זוג דוברי עברית.
היה תור של כ 8 אנשים, והבחורה עמדה ליד הקופה, ליד תחילת התור. כשהגעתי לראש התור שאלתי אותה בעברית אם היא רוצה להיכנס לפניי, כי "אני לא ממהר...", והיא ענתה שלא.
ביציאה מהעיר עצרנו לארוחת ערב במסעדה מקומית. אני ו"המקומי" אכלנו פיצה. ה"צפוני" אכל שווארמה, והרביעי אכל סלט.
זה היה הערב שבין שבת לראשון, והיו הרבה צעירים, וגם שיכורים, בחוץ.
מדי פעם חלקם רכבו על שביל האופניים בזיגזגים.
המסלול עבר דרך "טיילת הים הצפוני", שהיתה מפוצצת באנשים,
ואז בדיונות, שכללו כמה רולינג-הילס. נשארתי עם שאר הרוכבים (בעיקר כי הם היו עייפים...)
בדיונות יש הרבה ארנבות שחוצות את המסלול במהירות.
חלקן עוצרות על המסלול, וזה יכול להיות מסוכן.
בקונטרול 20, כ 12 ק`מ לפני נקודת סיום, הרוכב מארנהם ביקש לעצור קצת כי הוא לא מרגיש טוב. עצרנו שם כמה דקות טובות עד שהוא התאושש.
משם ועד לסיום הדרך ישרה, ואני מכיר אותה, כי רכבתי שם לפני תחילת הרכיבה.
הגענו ביחד לנקודת הסיום בשעה 04:15, בזמן של 90:15.
התחבקנו והחלפנו כתובות אימייל.
"המקומי" רכב לביתו. אשתו של הרוכב מארנהם היתה שם, והם נסעו לישון אצל משפחה שגרה לא רחוק משם, ו"הצפוני" ואני הלכנו לישון על הרצפה בנקודת הסיום.
מסתבר שה "Pro" הגיע קצת אחרי רוכבי ה VeloMobiel.
האל הנורדי ישן גם הוא בנקודת הסיום. הוא הגיע כ 6 שעות לפנינו.
כשהתעוררתי הוא עדיין היה שם. דיברנו, והוא אמר שהאסטרטגיה שלו היתה לרכוב עד שהוא עייף, ואז power-nap, ואז להמשיך לרכוב. הוא אף פעם לא ישן ליותר מחצי שעה.
האנגלי הגיע כ 7 שעות אחרינו. הוא רכב עם שני גרמנים, ועבר את שני הדייקים באור יום.
- -
הערות כלליות לגבי המסלול ורכיבה בהולנד:
רוב תחנות הדלק סגורות בלילה. רצוי היה לבחור מסלול שיעבור בתחנת דלק פתוחה 24/7 כל כמה עשרות קילומטרים, ולא כמו קטע אחד שהיה במרחק של למעלה מ 100 ק`מ.
בקצב שבו רכבנו (וגם רוב הרוכבים האחרים), הגענו לקונטרולים עם אפשרות שינה, בשעות האור.
לטעמי, עדיף לרכוב באור יום, ולישון בזמן חשיכה.
אך זה אינדיבידואלי, כי היו רוכבים שסבלו מהחום, והעדיפו לישון ביום ולרכוב בלילה.
הניווט בתוך הערים לא היה קל. במיוחד למי שלא היה GPS.
למשל, קובץ סיפור הדרך של המסלול כלל הוראות כמו "עקוב אחרי השלטים לכיוון X, אך לא כל השלטים"...
לקטנועים קטנים מותר לרכוב בשבילי האופניים, וצריך להיזהר מהם, כי הם יכולים לבוא במהירות, ולא תמיד שומעים אותם.
בד`כ רוכבים עליהם בלי קסדה (מבוגרים וגם ילדים.)
ברוב הצמתים יש לשביל האופניים זכות קדימה על המכוניות בכביש החוצה.
אלא אם כביש המכוניות הוא ראשי מאוד.
זה מאפשר רכיבה חלקה, בלי הרבה האטות או עצירות, אבל גם כמה קטעים מפחידים בהתחלה כשהמכונית נראית כמגיעה במהירות לצומת.
בצמתים מרומזרים יש רמזור גם לרוכבי האופניים. רוב המקומיים עוצרים באדום.
אחד ההולנדים חצה כמה אדומים בלילה, כשהיתה ראות טובה לכל הכיוונים. ההולנדים האחרים אמרו שהוא "לוקח את חייו בידיו"...
גם במפגשים עם מסילות ברזל יש רמזור, פעמון, ומחסום מיוחדים לרוכבי האופניים.
שבילי האופניים צרים מכדי שאפשר יהיה לרכוב עליהם בפלוטון יעיל.
בלילה השבילים די נטושים (בעיקר מחוץ לישובים), ואז אפשר "לעבוד" ביעילות.
קישורים:
יאן עקב אחרי בפורום אופני כביש
הודעה על הסיום המוצלח בפורום אופני כביש
שרשור שהתפתח מההודעה על הרשומה בקומונת אופני כביש
שרשור שהתפתח מההודעה על הרשומה בפורום אופני כביש
טל.
סיפור רכיבת Dutch Capitals 1400 שנת 2012. (אנגלית)
זו הפעם הראשונה שרכיבה זו מתקיימת.
ב 2010 היתה רכיבת 1200 בהולנד, במסלול אחר.יום לפני הרכיבה נפגשנו ודיברנו קצת על המסלול.
העוזר של המארגן, ומי שתרגם את סיפור הדרך לאנגלית אמר שהוא לא מאמין שמישהו ירכוב בלי GPS, כי סיפור הדרך מאוד מסובך.
הכרתי את הרוכב האנגלי היחיד מפורומים משותפים, וגם כי קבענו לשהות באותו מלון. שם גם הכרנו שני רוכבים גרמנים.
לרכיבה התייצבו 32 רוכבים ורוכבת, סה`כ 33.
הרכיבה יצאה ממועדון האופניים המקומי. ישבנו בתוך המועדון.
פתאום נכנס רוכב רזה, לא מגולח, עם קבקבים (מעץ ועור), כובע רכיבה פונה לאחור, ובכלל נראה כמו דמות מהסרט "שלישיית בלוויל."
האנגלי ואני הסתכלנו אחד על השני ואמרנו שהוא נראה כמו Pro.
בהתחלה ה GPS לא עבד לי, וקצת נלחצתי. עצרתי לכבות ולהדליק אותו כמה פעמים, ובסוף זה עבד. גיביתי את המסלולים לזיכרון המכשיר.
היה לי עוד כרטיס זיכרון לגיבוי. בשיחות אחרי הרכיבה היו רוכבים שאמרו שה GPS נהיה כ`כ חשוב, שבימינו צריך עוד מכשיר לגיבוי.
עד שהסתדר לי ה GPS, רוב הרוכבים עברו אותי. נעמדתי על הפדלים והגעתי לקבוצה הקרובה. הם רכבו לאט וקפצתי לעוד קבוצה, ואז לעוד אחת.
מצאתי את עצמי חלק מקבוצה של כ 10 רוכבים שנעו בקצב טוב (כ 30 קמ`ש ויותר,) אולי אפילו קצת מהיר מדי, אבל לא רציתי לרדת מהם.
הניווט היה קצת מסובך, ומדי פעם נעצרו כולם והשוו את ה GPS שלהם.
רוכב אחד אמר שהוא מהאזור, והצביע על הכיוון, וזה קיצר את ההליכים בחלק מהמקרים.
הרכיבה נעשתה על שבילי האופניים של הולנד, ולא על הכביש עם המכוניות (כמו שבד`כ.)
השבילים צרים יחסית, ובד`כ אין מקום לרכוב בשני טורים.
השבילים מקבילים לכבישים, והם אפילו חלק מהמחלפים בכבישים המהירים ביותר.
היתה רוח פנים והשביל היה צר, ולא יכל להיווצר פלוטון. ניסיתי להתחבא מאחורי רוכב אחד גבוה. הוא נראה בעיני כמו אל נורדי.
הוא רכב עם בגדים רגילים, נעלי ספורט, מכנסיים קצרים, טי-שירט, והיה על ההילוך הגבוה ביותר, מפדל בקאדנס איטי.
בעליה לגשר ברוטרדם רכבתי לאט וכולם ברחו לי, אבל תפסתי את רובם בירידה, ובמישור אח`כ שוב היינו כ 10 שנעו באותה מהירות.
היו חילופים. אך אי אפשר היה להתחבא מהרוח יותר מדי. לעיתים רוח הפנים היתה ממש חזקה.
נשארתי עם הקבוצה עד הקונטרול הראשון ב 158 ק`מ. שם פגשנו את המובילים (רוכבי VeloMobiel.)
האל הנורדי החתים ומיד המשיך, לבד. אמרנו "שלום", ו"נתראה על הכביש!" הגיעו עוד כמה רוכבים, ועד שיצאה קבוצה יחסית גדולה היינו שוב כ 10 רוכבים.
המשכנו בקצב המהיר של כ 30 קמ`ש, ועדיין היתה רוח פנים.
לאט לאט הקבוצה הידלדלה כי רוכבים נשרו, ואני עדיין מחזיק עם הרוב, עדיין מרגיש שזה קצת מהיר לי מדי, אבל אפשרי.
עד הקונטרול השני ב 222 ק`מ נשארנו כ 5 רוכבים.
בקונטרול השני עצרנו לכמעט שעה (פגשנו את הראשונים, וגם הגיעו רוכבים שנשרו.) אני אמרתי שזה מהיר לי מדי, ואני מתכוון להאט, וגם ה 4 האחרים שרכבתי איתם אמרו שהם מתכוונים להאט.
יצאנו מהקונטרול השני כ 5 רוכבים, בקצב של 24-28 קמ`ש, תלוי מי היה הראשון.
5 הרוכבים היו:
רוכב מאזור ההתחלה (נקרא לו "המקומי", זה שהכיר את המסלול בתחילתו.) רכב על אופני פלדה קלאסיים.
ה Pro.
רוכב מאזור כרונינגן (נקרא לו "הצפוני",) שרכב על אופני טורינג מפלדה, עם שני תיקי צד אחוריים גדולים.
רוכב מאזור ארנהם, שרכב על אופני קארבון מיוחדים.
ואני.
לרכוב עם רוכב ה Pro היתה "חוויה." כשהוא הוביל זה היה כמו מנוע סרוו.
היו לו 3 מהירויות: 24, 28, 32 קמ`ש. כשהוא רכב במהירות כלשהי הוא שמר על המהירות, ולא משנה אם זה היה מול הרוח, רוח גב, עליה, ירידה, או סיבובים.
בפניות הוא פנה כמו בסדרה Automan (למשל, בשניה 18 כאן.) לא ראיתי דבר כזה מעודי. אחרי כל פניה, כולנו נעמדנו על הפדלים כדי להגיע אליו שוב.
כשהוא ישב עליך - זה היה צמוד. כ`כ צמוד עד שחששת לעשות תנועה פתאומית. הוא חפף גלגלים, ובכמה פעמים אף פגע בתיקי הצד של "הצפוני" עם הכידון שלו.
עד הקונטרול הרביעי ב 469 ק`מ רכבנו חמשתנו ביחד.
משם התחילו עליות עד לנקודה הגבוהה במסלול, קונטרול 5 ב 499 ק`מ.
אני נשרתי די בהתחלה, וה 4 המשיכו יחד.
ידעתי שהמסלול מגיע לנקודה בגובה 320 מטרים. משום מה, כשהגעתי לגובה של כ 180 מטרים המסלול התחיל לרדת.
כשהגעתי ל 498 ק`מ (כק`מ לפני הקונטרול) לא נראה היה שיש קונטרול בעוד כק`מ. עצרתי ובדקתי את ה GPS, ומסתבר שהקונטרול נמצא כ 5 ק`מ מאחורי(!!!)
הסתכלתי לאחור וראיתי 3 מחבריי רוכבים לעברי. עצרתי אותם, והם אמרו שהקונטרול אכן מאחור. הסתובבתי והתחלתי לרכוב חזרה. טיפוס יותר ארוך ממה שהייתי צריך מלכתחילה. מתישהו ראיתי את הרוכב הרביעי ("המקומי") בא לעברי, ואמרנו שניפגש בקונטרול הבא (מספר 6.) הגעתי לקונטרול 5, והסתובבתי לחזור. זו היתה ירידה.
קונטרול 7 היה כ 7 ק`מ אחרי קונטרול 6, וזו היתה נקודת אוכל ושינה. כשהגעתי לשם אמרו לי ש 4 הרוכבים האחרים ישנים, והם ביקשו להתעורר בעוד כ 3 שעות. אני ביקשתי לאכול ולהתעורר בעוד כשעתיים וחצי. התקלחתי לאחר השינה.
יצאנו מהקונטרול ביחד, שוב 5 רוכבים. הפעם פנינו צפונה, ולא היתה רוח פנים.
ב Arnhem היה גשר (לא הגשר הידוע...) סגור לשיפוצים, והיינו צריכים לאלתר דרך אחרת.
התחיל הלילה השני והיה לנו הרבה זמן. המשכנו לרכוב עד קונטרול 10 ב 842 ק`מ, שם שוב יש נקודת שינה.
רכבנו בעיר בלילה, בדרך לקונטרול. פתאום ה Pro פנה למדרכה, נתקל בה, וקפץ עם האופניים מעל אבן השפה.
כולנו היינו בטוחים שהוא ייפול, אך הוא יצא מזה!
הוא אמר שהוא נרדם.
אגב, כשדיברנו איתו, הוא אמר שהוא בכלל לא Pro, אלא רוכב בכיף להנאתו. :-)
בקונטרול 10 ביקשנו לישון 4 שעות. התקלחתי לפני השינה.
אחרי כשעתיים ראיתי את ה "Pro" מתעורר. המשכתי לישון.
כשקמנו הוא לא היה, והמתנדבים בקונטרול אמרו שהוא יצא כבר.
מכאן היינו 4 רוכבים.
בין קונטרול 11 ל 12, בערך ב 950 ק`מ, היתה שעת צהריים חמה, וההולנדים ביקשו לעצור. עצרנו ל 30 דקות. שכבנו על הדשא בצד הדרך. אני נרדמתי.
קונטרול 12 נמצא ב Assen, ודיברנו קצת על מרוצי מכוניות.
שאלתי על Jos Verstappen, והם אמרו שהוא לא היה נהג טוב במיוחד, וגם שהמסלול שם איבד את המעמד שהיה לו פעם.
המוכרת בתחנת הדלק היתה נחמדה, וה"צפוני" הסכים איתי שיש הבדל לעומת ההולנדים בדרום המדינה.
ביציאה, הרוכב מארנהם אמר שנשבר לו האוכף. הוא צלצל לאשתו, ובמקביל המוכרת נתנה לנו דפי זהב מקומי וצלצלנו לחנויות.
אחת החנויות היתה פתוחה, והיו לה כמה סוגי אוכפים (השעה היתה קרובה לשעת סגירת החנויות.)
רכבנו לשם. ביציאה, הוא אמר שהאוכף החדש יותר טוב ומרגיש יותר נוח מהישן.
בקונטרול 13 ב 989 ק`מ עצרנו לאכול במקדונלד`ס. אכלתי שתי ארוחות ביג-מק. :-)
אחרי קונטרול 14, בק`מ 1058 היה הדייק הראשון. זו היתה שעת לילה, והשמיים היו מלאים כוכבים.
אורכו של הדייק הוא 32 ק`מ באופן רשמי, אך בפועל זה הרבה יותר, כי הכביש הישר מתחיל על האדמה, וממשיך עוד קצת מעבר לים.
רכבנו בכביש ישר של הרבה ק`מ, בחושך, ללא שום הבדל ושום ראייה על ההתקדמות.
ראיתי את סימוני הק`מ מהכביש ליד (שגם עליו לא נעו הרבה מכוניות,) והקילומטרים לא זזו.
הרגשתי כאילו אני רוכב על טריינר בחדר סגור וחשוך. (מעולם לא רכבתי על טריינר. בחדר סגור או באויר הפתוח...)
כשהדייק נגמר, זה נראה כמו נצח. סיוט ממש.
הגענו לקונטרול 15 בק`מ 1168, בשעות אור.
זה היה מועדון אופניים, ממנו יצא אלוף הולנד של לפני כמה שנים.
התקלחתי לפני השינה, וביקשנו לישון כ 4 שעות.
שאר הרוכבים התעוררו אחרי כ 3 שעות והם העירו אותי אחרי שהם התלבשו, ואכלנו כולנו יחד (הם ידעו שאני מתארגן יותר מהר מהם, והם איפשרו לי לישון עוד קצת.)
כעת רכבנו על עוד דייק, בערך באותו אורך, אך הפעם בשעות האור.
ההבדל היה מורגש!
הנוף היה יפה, והרכיבה עברה בכיף.
אמרתי שאני רוצה לעצור להצטלם. "המקומי" אמר שאפשר "פה, כשאנחנו ליד המים, או עוד מעט, כשהשביל יהיה למעלה"
אמרתי שזו שאלת קיטבג, ואני רוצה להצטלם בשני המקומות. :-)
הסברתי להם את המושג והם צחקו ואהבו את הרעיון. :-)
הצטלמנו פעם אחת, למעלה.
מלמעלה גם ראינו את אמסטרדם מרחוק. החיים היו יפים. :-)
אחרי הדייק, בשעת צהריים שוב עצרנו ל 30 דקות בגלל החום, ואני שוב נרדמתי.
מ Utrecht לאמסטרדם רוכבים לאורך נהר. לאמסטרדם הגענו בשקיעה, מול השמש. היתה השתקפות אדומה יפה של השמש בנהר, ועצרתי לצלם. ואז עברה סירה קטנה עם זוג, וצילמתי גם אותם בצבעי השקיעה.
באמסטרדם, בחנות של תחנת הדלק היו זוג דוברי עברית.
היה תור של כ 8 אנשים, והבחורה עמדה ליד הקופה, ליד תחילת התור. כשהגעתי לראש התור שאלתי אותה בעברית אם היא רוצה להיכנס לפניי, כי "אני לא ממהר...", והיא ענתה שלא.
ביציאה מהעיר עצרנו לארוחת ערב במסעדה מקומית. אני ו"המקומי" אכלנו פיצה. ה"צפוני" אכל שווארמה, והרביעי אכל סלט.
זה היה הערב שבין שבת לראשון, והיו הרבה צעירים, וגם שיכורים, בחוץ.
מדי פעם חלקם רכבו על שביל האופניים בזיגזגים.
המסלול עבר דרך "טיילת הים הצפוני", שהיתה מפוצצת באנשים,
ואז בדיונות, שכללו כמה רולינג-הילס. נשארתי עם שאר הרוכבים (בעיקר כי הם היו עייפים...)
בדיונות יש הרבה ארנבות שחוצות את המסלול במהירות.
חלקן עוצרות על המסלול, וזה יכול להיות מסוכן.
בקונטרול 20, כ 12 ק`מ לפני נקודת סיום, הרוכב מארנהם ביקש לעצור קצת כי הוא לא מרגיש טוב. עצרנו שם כמה דקות טובות עד שהוא התאושש.
משם ועד לסיום הדרך ישרה, ואני מכיר אותה, כי רכבתי שם לפני תחילת הרכיבה.
הגענו ביחד לנקודת הסיום בשעה 04:15, בזמן של 90:15.
התחבקנו והחלפנו כתובות אימייל.
"המקומי" רכב לביתו. אשתו של הרוכב מארנהם היתה שם, והם נסעו לישון אצל משפחה שגרה לא רחוק משם, ו"הצפוני" ואני הלכנו לישון על הרצפה בנקודת הסיום.
מסתבר שה "Pro" הגיע קצת אחרי רוכבי ה VeloMobiel.
האל הנורדי ישן גם הוא בנקודת הסיום. הוא הגיע כ 6 שעות לפנינו.
כשהתעוררתי הוא עדיין היה שם. דיברנו, והוא אמר שהאסטרטגיה שלו היתה לרכוב עד שהוא עייף, ואז power-nap, ואז להמשיך לרכוב. הוא אף פעם לא ישן ליותר מחצי שעה.
האנגלי הגיע כ 7 שעות אחרינו. הוא רכב עם שני גרמנים, ועבר את שני הדייקים באור יום.
- -
הערות כלליות לגבי המסלול ורכיבה בהולנד:
רוב תחנות הדלק סגורות בלילה. רצוי היה לבחור מסלול שיעבור בתחנת דלק פתוחה 24/7 כל כמה עשרות קילומטרים, ולא כמו קטע אחד שהיה במרחק של למעלה מ 100 ק`מ.
בקצב שבו רכבנו (וגם רוב הרוכבים האחרים), הגענו לקונטרולים עם אפשרות שינה, בשעות האור.
לטעמי, עדיף לרכוב באור יום, ולישון בזמן חשיכה.
אך זה אינדיבידואלי, כי היו רוכבים שסבלו מהחום, והעדיפו לישון ביום ולרכוב בלילה.
הניווט בתוך הערים לא היה קל. במיוחד למי שלא היה GPS.
למשל, קובץ סיפור הדרך של המסלול כלל הוראות כמו "עקוב אחרי השלטים לכיוון X, אך לא כל השלטים"...
לקטנועים קטנים מותר לרכוב בשבילי האופניים, וצריך להיזהר מהם, כי הם יכולים לבוא במהירות, ולא תמיד שומעים אותם.
בד`כ רוכבים עליהם בלי קסדה (מבוגרים וגם ילדים.)
ברוב הצמתים יש לשביל האופניים זכות קדימה על המכוניות בכביש החוצה.
אלא אם כביש המכוניות הוא ראשי מאוד.
זה מאפשר רכיבה חלקה, בלי הרבה האטות או עצירות, אבל גם כמה קטעים מפחידים בהתחלה כשהמכונית נראית כמגיעה במהירות לצומת.
בצמתים מרומזרים יש רמזור גם לרוכבי האופניים. רוב המקומיים עוצרים באדום.
אחד ההולנדים חצה כמה אדומים בלילה, כשהיתה ראות טובה לכל הכיוונים. ההולנדים האחרים אמרו שהוא "לוקח את חייו בידיו"...
גם במפגשים עם מסילות ברזל יש רמזור, פעמון, ומחסום מיוחדים לרוכבי האופניים.
שבילי האופניים צרים מכדי שאפשר יהיה לרכוב עליהם בפלוטון יעיל.
בלילה השבילים די נטושים (בעיקר מחוץ לישובים), ואז אפשר "לעבוד" ביעילות.
קישורים:
יאן עקב אחרי בפורום אופני כביש
הודעה על הסיום המוצלח בפורום אופני כביש
שרשור שהתפתח מההודעה על הרשומה בקומונת אופני כביש
שרשור שהתפתח מההודעה על הרשומה בפורום אופני כביש
טל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה