שלום,
סיפור ה PBP 2011 שלי:
פעם ראשונה שאני טס לחו`ל עם האופניים ה"מגושמים".
לתיק שלי יש רק רצועת כתף, ואפילו שהוא שקל רק 22.5 ק`ג, לא היה קל להיסחב איתו ברכבת התחתית וברחובות.
בסוף הגעתי, והרכבתי את האופניים בחמישי אחה`צ.
המקום שנמצאתי בו הוא בצד הדרום-מזרחי של העיר, כשה PBP מתחיל בצד הדרום-מערבי, כ 30 ק`מ ממני.
לא הייתי בפריז מאז PBP 2007, והביקור ההוא זכור לי לטובה. (הפרנקופילים מהקוראים ייאלצו לסבול את הכתיבה שלי של השמות הצרפתיים)
יצאתי לסיבוב קצר בעיר. בחזור רכבתי את כל שדרות סן ז`רמיין. ב 2007 מנשה, שיע, ואני אכלנו שם ארוחת ערב.
לאורך כל השדרה, למשך קילומטרים רבים יש שביל אופניים או נתיב תח`צ (שמיועד גם לאופניים.) בחלק מהדרך רכב איתי רוכב פיקסי מקומי. לא הספקתי לדבר איתו על הסצנה המקומית.
בשישי בבוקר היתה הרכיבה המסורתית (כבר פעם רביעית, אם איני טועה) של אחד מהמועדונים של קליפורניה, ל Gambais וחזרה על מסלול ה PBP, כ 35 ק`מ לכל כיוון.
רכבתי להתחלה. יצא לי קצת יותר מ 30 ק`מ עם כמה קירות, והרכיבה ל Gambais לא היתה קלה, אז חזרתי ברכבת (בכל זאת, יומיים לפני ה PBP...) סה`כ יותר מ 100 ק`מ לא קלים.
אחה`צ הלכתי ל Decathlon וקניתי סוללות, וקצת ביגוד זול.
בשבת הגעתי ל Bike Check ולאסוף את הערכה עם מספר השילדה והצ`יפ.
פגשתי חבר אנגלי, ורכבנו לגני וורסאי. הקפנו את האגם.
בראשון אכלתי צהריים עם חבר אנגלי אחר, ורכבתי לאזור ההתחלה. אכלתי גם ב Pizza Pino, שמתחת למלון בו שהינו ב 2007.
בדרך ראיתי את Drew Bucks. הוא היה על אופניים משנת 1900, סינגל ספיד (לא פיקסי!) עם מעצור לחץ על הצמיג מלפנים (הוא לא משתמש בזה) ומעצור טורפדו מאחור. אופניים גדולים שהוא עולה ויורד מהם מאחור.
שאלתי אותו אם הבן שלו רוכב שוב (רכב בפעמיים הקודמות, אני חושב שהוא היה בן 19 ו 23!) והוא אמר שהפעם בן אחר שלו רוכב.
כשהגעתי לנקודת ההתחלה, מישהו קרא לי מאחור. זה היה מנואל מקוסטה ריקה ואשתו סילביה (רכבנו ביחד ב LEL) הפעם הם לא היו על טנדם והיתה איתם עוד בחורה. סה`כ 3 רוכבים.
סילביה היא הנציגה של ה ACP בקוסטה ריקה, ודיברנו על הבעיות של מסלולים לברווטים ארוכים במדינות עם שטח קטן.
מתקבצים בקבוצות, ומזקים.
הפלוטון הגדול (כמה מאות רוכבים) החזיק כ 30 ק`מ. ואז התפרק.
אני הייתי בפלוטון של כ 50-100 רוכבים.
אחרי 140 ק`מ מגיעים לנקודת אוכל (לא קונטרול), הלכתי למסעדה לאכול. עמדתי בתור כ 10-20 דקות. פגשתי את אבי כהן, ודיברנו קצת. הוא רוכב מאוד חזק.
יצאתי לפניו, אך די מהר הוא עקף אותי.
בקונטרול הראשון, ב 221 ק`מ ראיתי שאני מתקדם בקצב טוב, אז החלטתי להתפנק והלכתי לישון 40 דקות במיטה. כשיצאתי פגשתי שוב את אבי. הוא עשה מסאז`. צחקנו ואמרנו "באנו להנות, לא לסבול" :-)
כ 10 ק`מ אחרי הקונטרול פגשתי את אבי רוכב לאט מאוד. זה מאוד לא אופייני לו! הוא אמר שהוא לא מרגיש טוב, ומשהו על מלחמה בין הראש לגוף (יש לו תאוריה כזו, הוא אפילו כתב אותה בתגובה שלו ברשומה של ברווט 400 של 2011 בבלוג זה)
אמרתי לו שירכוב קצת איתי בקצב איטי יותר, ונעצור גם לקפה או משהו באחד השולחנות שבצד.
רכבנו ביחד כ 10 ק`מ, ואז פתאום באיזה עליה קטנה הוא פתח מבערים ונעלם. אני עצרתי לקפה ועוגה באחד השולחנות.
אחרי כ 10 ק`מ שוב פגשתי את אבי מדדה...
הוא אמר שהוא הרגיש שחזר לו הכח, לכן לחץ, אבל אז שוב נגמר לו הכח די מהר. הוא לא עצר באף שולחן.
אז הוא שוב נאלץ לרכוב איתי כ 10 ק`מ. ואז הגענו לעיירה שאני מכיר ויודע שיש שם בתי קפה. תפסתי אותו באוזן ועצרנו ונכנסנו לקפה.
כשיצאנו הוא ברח לי.
ב Tinteneac אכלתי במסעדה (בעצם, בכל קונטרול עד כה אכלתי במסעדה, עם כ 10-20 דקות תור, לפעמים יותר) האוכל היה ממש לא טעים. אני חושב שזה היה לשון פרה על מצע אורז.
ל Loudeac הגעתי באור יום, בגלל שינוי שעת ההתחלה. למי שלא יודע, זה היה הקונטרול הנורא ביותר.
בהלוך נפגשים שם כולם: 90, 84 מהירים, 80 מהירים בחזור.
זה היה קונטרול זוועתי, עם תורים ארוכים.
במסעדה היה תור ארוך מאוד, אז הלכתי למזנון (אוכל קר, ללא תור.) פגשתי שם את פטריק מ LEL. התעדכנו (הנכדה שלו חגגה שנתיים, כי ב LEL הוא סיפר לי שהיא עומדת להיוולד כל יום...)
ראיתי גם את Drew Bucks מתראיין ל DVD. הנהנתי לו בראשי, והוא נד לי בחזרה. כבוד! :-)
יצאתי מ Loudeac לכיוון הקונטרול הבא, במטרה לישון שם.
כשהגעתי ל Pelem (נקודת שינה חדשה בין Loudeac ל Carhaix) הלכתי למסעדה (8 דקות תור) וכשהתחיל טפטוף רצתי לאולם השינה לתפוס מיטה (באנו להנות, למה לרכוב בגשם?...)
הייתי מקום 5 בתור, אך המתנדבים לא היו מוכנים לקבל אותנו. לקח להם 25 דקות להתחיל לקבל אותנו, כשכבר התור מאוד ארוך, והרבה רוכבים עומדים בחוץ בגשם שוטף.
כשלבסוף קיבלתי מיטה, ישנתי 3 שעות. הגשם נשמע מאוד חזק על גג המבנה. גם היו ברקים ורעמים.
עד שיצאתי הגשם פסק.
את הטיפוס ל Roc Trevezel ממזרח עשיתי בחושך, ועצרתי בסיזון לקפה. עד ברסט כבר עלה הבוקר.
בכניסה לפארק, שמוביל לגשר, צעקתי משמחה.
עצרתי לצלם את האופניים בגשר. היה ערפל, ולא בטוח שיצא משהו.
בברסט החלטתי שנמאס לי לעמוד בתור כל הזמן, והחלטתי לא ללכת למסעדה בכל קונטרול, אלא למזנון הקר. אני מעריך שזה חסך לי לפחות 15 דקות בכל פעם.
ל Loudeac שוב הגעתי באור, והחלטתי להתקלח. היה טוב. כשיצאתי ראיתי את האופניים של אבי, אך לא ידעתי אם הוא במסאז` או ישן.
ב Tinteneac רציתי לישון. היה תור קצר למיטה, אך הוא לא התקדם כי לא היו מיטות פנויות (יתחילו להתפנות מיטות רק בעוד חצי שעה...)
הלכתי עם עוד שני אמריקאים לחפש מקום אחר לישון, ומצאנו חדר שכבר היו בו 3 ישנים, אחד מהם נוחר.
כיוונתי שעון ל 4 שעות. כשקמתי לא היו האמריקאים, וגם לא הנוחר.
4 שעות שינה זה הרבה פעמים מה שיש לי ביום רגיל, גם לפני רכיבות שבת, אז ידעתי שאוכל לרכוב יום שלם בלי להצטרך לעצור אפילו לשינה חטופה.
הזמנים שלי היו טובים, ונראה שאוכל לרדת מ 84 שעות. בפועל אולי אפילו לרדת מ 80 שעות, אך לעולם אי אפשר לדעת באמצע הרכיבה.
כ 200 ק`מ מהסוף פגשתי את הנציג של ה ACP בארה`ב. רוכב זה ידוע מאוד בעולם הרכיבות הארוכות באופן כללי. הוא גם רכב ב RAAM, והיה כמה פעמים שופט ב RAAM. רוב ה PBP כבר היה מאחורנו, אז יכולנו להגיד דברים אינטליגנטיים לגבי שינוי שעת ההתחלה.
מדי פעם עצרנו לפירות. זה היה חדש לי (לעומת השולחנות) איכר עומד בצד, עם סלסלה של אפרסקים או משמשים, ומחלק לרוכבים.
רכבתי בפלוטונים קטנים, והיה לנו זמן לדבר.
למשל, עם צרפתי שזה לו ה PBP השישי. הוא בן 47 ואת הראשון הוא רכב בגיל 19.
ב Gambais, כ 35 ק`מ מהסוף, ירדתי מהפלוטון. הודיתי להם, ואמרתי שאני רוצה להתענג מהסוף. אכלתי קרואסון שוקולד ורכבתי לאיטי, משתדל להנות מכל רגע.
את הדרך מכאן האופניים כבר יודעים לבד.
זה כמו צומת שילת בברווט 400 ו 600. כשהגעת לשם - אתה כבר מריח את הסוף.
ביער פגשתי רוכבים אמריקאים שהם חברים של חבר. דיברנו קצת וסיפרנו בדיחות שחורות (PBP זה כואב בתחת? לא הרבה יותר משבוע בכלא טורקי. / איך האוכף שלך? לא יודע אם בכלל יש שם אוכף. גם אם היה רק מוט האוכף זה היה מרגיש אותו דבר...)
האמת היא שלא כאב לי כלום, והרגשתי טוב מאוד, וחזק.
מסתבר שלא חישבתי את הזמנים טוב (תמיד השארתי מרווח ביטחון שלא לקחתי בחשבון) אז חשבתי שאני באזור 78 שעות.
כשהגעתי, הבנתי שירדתי מ 75 שעות.
הגעתי לסיום ב 23:00. הלכתי לישון שם על הרצפה עד 05:00, אכלתי ארוחת בוקר ורכבתי לרכבת לפריז.
לבסוף, ברצוני להודות לכל המברכים שכתבו, צלצלו, וסימסו.
תודה רבה!
טל.
כמה מילים על השינוי שיצרה שעת ההתחלה השונה:
ל Loudeac מגיעים באור יום, וזה קונטרול חביב.
זה אומר שישנים ב Pelem או Carhaix, ולכן בלילה השני ישנים ב Tinteneac או אחרי.
זה גורם לחוסר יעילות עם ה drop bag, שבאופן מסורתי היה ב Loudeac, וזה היה מספיק.
אין את חויית ה"בוקר שאחרי Loudeac השני", שחויתי ב 2007.
נפגעים:
לצערי, גם השנה היו נפגעים. אלה השניים שאני יודע עליהם:
1) Thai Pham, רוכב אמריקאי בן 58 מוירג`יניה, נהרג מפגיעת משאית.
2) רוכב אחר נפגע בראשו כ 120 ק`מ מנקודת ההתחלה. הוא נפצע קשה מאוד, ויש חשש לחייו.
- -
קישורים:
*) YotamKa ניהל את המעקב בפורום בשרשור הזה. תודה לעדו המנהל על הנעיצה.
*) תמונות של שי שפרונג.
*) הסיפור של יאן, בבלוג שלו.
סיפור ה PBP 2011 שלי:
פעם ראשונה שאני טס לחו`ל עם האופניים ה"מגושמים".
לתיק שלי יש רק רצועת כתף, ואפילו שהוא שקל רק 22.5 ק`ג, לא היה קל להיסחב איתו ברכבת התחתית וברחובות.
בסוף הגעתי, והרכבתי את האופניים בחמישי אחה`צ.
המקום שנמצאתי בו הוא בצד הדרום-מזרחי של העיר, כשה PBP מתחיל בצד הדרום-מערבי, כ 30 ק`מ ממני.
לא הייתי בפריז מאז PBP 2007, והביקור ההוא זכור לי לטובה. (הפרנקופילים מהקוראים ייאלצו לסבול את הכתיבה שלי של השמות הצרפתיים)
יצאתי לסיבוב קצר בעיר. בחזור רכבתי את כל שדרות סן ז`רמיין. ב 2007 מנשה, שיע, ואני אכלנו שם ארוחת ערב.
לאורך כל השדרה, למשך קילומטרים רבים יש שביל אופניים או נתיב תח`צ (שמיועד גם לאופניים.) בחלק מהדרך רכב איתי רוכב פיקסי מקומי. לא הספקתי לדבר איתו על הסצנה המקומית.
בשישי בבוקר היתה הרכיבה המסורתית (כבר פעם רביעית, אם איני טועה) של אחד מהמועדונים של קליפורניה, ל Gambais וחזרה על מסלול ה PBP, כ 35 ק`מ לכל כיוון.
רכבתי להתחלה. יצא לי קצת יותר מ 30 ק`מ עם כמה קירות, והרכיבה ל Gambais לא היתה קלה, אז חזרתי ברכבת (בכל זאת, יומיים לפני ה PBP...) סה`כ יותר מ 100 ק`מ לא קלים.
אחה`צ הלכתי ל Decathlon וקניתי סוללות, וקצת ביגוד זול.
בשבת הגעתי ל Bike Check ולאסוף את הערכה עם מספר השילדה והצ`יפ.
פגשתי חבר אנגלי, ורכבנו לגני וורסאי. הקפנו את האגם.
בראשון אכלתי צהריים עם חבר אנגלי אחר, ורכבתי לאזור ההתחלה. אכלתי גם ב Pizza Pino, שמתחת למלון בו שהינו ב 2007.
בדרך ראיתי את Drew Bucks. הוא היה על אופניים משנת 1900, סינגל ספיד (לא פיקסי!) עם מעצור לחץ על הצמיג מלפנים (הוא לא משתמש בזה) ומעצור טורפדו מאחור. אופניים גדולים שהוא עולה ויורד מהם מאחור.
שאלתי אותו אם הבן שלו רוכב שוב (רכב בפעמיים הקודמות, אני חושב שהוא היה בן 19 ו 23!) והוא אמר שהפעם בן אחר שלו רוכב.
כשהגעתי לנקודת ההתחלה, מישהו קרא לי מאחור. זה היה מנואל מקוסטה ריקה ואשתו סילביה (רכבנו ביחד ב LEL) הפעם הם לא היו על טנדם והיתה איתם עוד בחורה. סה`כ 3 רוכבים.
סילביה היא הנציגה של ה ACP בקוסטה ריקה, ודיברנו על הבעיות של מסלולים לברווטים ארוכים במדינות עם שטח קטן.
מתקבצים בקבוצות, ומזקים.
הפלוטון הגדול (כמה מאות רוכבים) החזיק כ 30 ק`מ. ואז התפרק.
אני הייתי בפלוטון של כ 50-100 רוכבים.
אחרי 140 ק`מ מגיעים לנקודת אוכל (לא קונטרול), הלכתי למסעדה לאכול. עמדתי בתור כ 10-20 דקות. פגשתי את אבי כהן, ודיברנו קצת. הוא רוכב מאוד חזק.
יצאתי לפניו, אך די מהר הוא עקף אותי.
בקונטרול הראשון, ב 221 ק`מ ראיתי שאני מתקדם בקצב טוב, אז החלטתי להתפנק והלכתי לישון 40 דקות במיטה. כשיצאתי פגשתי שוב את אבי. הוא עשה מסאז`. צחקנו ואמרנו "באנו להנות, לא לסבול" :-)
כ 10 ק`מ אחרי הקונטרול פגשתי את אבי רוכב לאט מאוד. זה מאוד לא אופייני לו! הוא אמר שהוא לא מרגיש טוב, ומשהו על מלחמה בין הראש לגוף (יש לו תאוריה כזו, הוא אפילו כתב אותה בתגובה שלו ברשומה של ברווט 400 של 2011 בבלוג זה)
אמרתי לו שירכוב קצת איתי בקצב איטי יותר, ונעצור גם לקפה או משהו באחד השולחנות שבצד.
רכבנו ביחד כ 10 ק`מ, ואז פתאום באיזה עליה קטנה הוא פתח מבערים ונעלם. אני עצרתי לקפה ועוגה באחד השולחנות.
אחרי כ 10 ק`מ שוב פגשתי את אבי מדדה...
הוא אמר שהוא הרגיש שחזר לו הכח, לכן לחץ, אבל אז שוב נגמר לו הכח די מהר. הוא לא עצר באף שולחן.
אז הוא שוב נאלץ לרכוב איתי כ 10 ק`מ. ואז הגענו לעיירה שאני מכיר ויודע שיש שם בתי קפה. תפסתי אותו באוזן ועצרנו ונכנסנו לקפה.
כשיצאנו הוא ברח לי.
ב Tinteneac אכלתי במסעדה (בעצם, בכל קונטרול עד כה אכלתי במסעדה, עם כ 10-20 דקות תור, לפעמים יותר) האוכל היה ממש לא טעים. אני חושב שזה היה לשון פרה על מצע אורז.
ל Loudeac הגעתי באור יום, בגלל שינוי שעת ההתחלה. למי שלא יודע, זה היה הקונטרול הנורא ביותר.
בהלוך נפגשים שם כולם: 90, 84 מהירים, 80 מהירים בחזור.
זה היה קונטרול זוועתי, עם תורים ארוכים.
במסעדה היה תור ארוך מאוד, אז הלכתי למזנון (אוכל קר, ללא תור.) פגשתי שם את פטריק מ LEL. התעדכנו (הנכדה שלו חגגה שנתיים, כי ב LEL הוא סיפר לי שהיא עומדת להיוולד כל יום...)
ראיתי גם את Drew Bucks מתראיין ל DVD. הנהנתי לו בראשי, והוא נד לי בחזרה. כבוד! :-)
יצאתי מ Loudeac לכיוון הקונטרול הבא, במטרה לישון שם.
כשהגעתי ל Pelem (נקודת שינה חדשה בין Loudeac ל Carhaix) הלכתי למסעדה (8 דקות תור) וכשהתחיל טפטוף רצתי לאולם השינה לתפוס מיטה (באנו להנות, למה לרכוב בגשם?...)
הייתי מקום 5 בתור, אך המתנדבים לא היו מוכנים לקבל אותנו. לקח להם 25 דקות להתחיל לקבל אותנו, כשכבר התור מאוד ארוך, והרבה רוכבים עומדים בחוץ בגשם שוטף.
כשלבסוף קיבלתי מיטה, ישנתי 3 שעות. הגשם נשמע מאוד חזק על גג המבנה. גם היו ברקים ורעמים.
עד שיצאתי הגשם פסק.
את הטיפוס ל Roc Trevezel ממזרח עשיתי בחושך, ועצרתי בסיזון לקפה. עד ברסט כבר עלה הבוקר.
בכניסה לפארק, שמוביל לגשר, צעקתי משמחה.
עצרתי לצלם את האופניים בגשר. היה ערפל, ולא בטוח שיצא משהו.
בברסט החלטתי שנמאס לי לעמוד בתור כל הזמן, והחלטתי לא ללכת למסעדה בכל קונטרול, אלא למזנון הקר. אני מעריך שזה חסך לי לפחות 15 דקות בכל פעם.
ל Loudeac שוב הגעתי באור, והחלטתי להתקלח. היה טוב. כשיצאתי ראיתי את האופניים של אבי, אך לא ידעתי אם הוא במסאז` או ישן.
ב Tinteneac רציתי לישון. היה תור קצר למיטה, אך הוא לא התקדם כי לא היו מיטות פנויות (יתחילו להתפנות מיטות רק בעוד חצי שעה...)
הלכתי עם עוד שני אמריקאים לחפש מקום אחר לישון, ומצאנו חדר שכבר היו בו 3 ישנים, אחד מהם נוחר.
כיוונתי שעון ל 4 שעות. כשקמתי לא היו האמריקאים, וגם לא הנוחר.
4 שעות שינה זה הרבה פעמים מה שיש לי ביום רגיל, גם לפני רכיבות שבת, אז ידעתי שאוכל לרכוב יום שלם בלי להצטרך לעצור אפילו לשינה חטופה.
הזמנים שלי היו טובים, ונראה שאוכל לרדת מ 84 שעות. בפועל אולי אפילו לרדת מ 80 שעות, אך לעולם אי אפשר לדעת באמצע הרכיבה.
כ 200 ק`מ מהסוף פגשתי את הנציג של ה ACP בארה`ב. רוכב זה ידוע מאוד בעולם הרכיבות הארוכות באופן כללי. הוא גם רכב ב RAAM, והיה כמה פעמים שופט ב RAAM. רוב ה PBP כבר היה מאחורנו, אז יכולנו להגיד דברים אינטליגנטיים לגבי שינוי שעת ההתחלה.
מדי פעם עצרנו לפירות. זה היה חדש לי (לעומת השולחנות) איכר עומד בצד, עם סלסלה של אפרסקים או משמשים, ומחלק לרוכבים.
רכבתי בפלוטונים קטנים, והיה לנו זמן לדבר.
למשל, עם צרפתי שזה לו ה PBP השישי. הוא בן 47 ואת הראשון הוא רכב בגיל 19.
ב Gambais, כ 35 ק`מ מהסוף, ירדתי מהפלוטון. הודיתי להם, ואמרתי שאני רוצה להתענג מהסוף. אכלתי קרואסון שוקולד ורכבתי לאיטי, משתדל להנות מכל רגע.
את הדרך מכאן האופניים כבר יודעים לבד.
זה כמו צומת שילת בברווט 400 ו 600. כשהגעת לשם - אתה כבר מריח את הסוף.
ביער פגשתי רוכבים אמריקאים שהם חברים של חבר. דיברנו קצת וסיפרנו בדיחות שחורות (PBP זה כואב בתחת? לא הרבה יותר משבוע בכלא טורקי. / איך האוכף שלך? לא יודע אם בכלל יש שם אוכף. גם אם היה רק מוט האוכף זה היה מרגיש אותו דבר...)
האמת היא שלא כאב לי כלום, והרגשתי טוב מאוד, וחזק.
מסתבר שלא חישבתי את הזמנים טוב (תמיד השארתי מרווח ביטחון שלא לקחתי בחשבון) אז חשבתי שאני באזור 78 שעות.
כשהגעתי, הבנתי שירדתי מ 75 שעות.
הגעתי לסיום ב 23:00. הלכתי לישון שם על הרצפה עד 05:00, אכלתי ארוחת בוקר ורכבתי לרכבת לפריז.
לבסוף, ברצוני להודות לכל המברכים שכתבו, צלצלו, וסימסו.
תודה רבה!
טל.
כמה מילים על השינוי שיצרה שעת ההתחלה השונה:
ל Loudeac מגיעים באור יום, וזה קונטרול חביב.
זה אומר שישנים ב Pelem או Carhaix, ולכן בלילה השני ישנים ב Tinteneac או אחרי.
זה גורם לחוסר יעילות עם ה drop bag, שבאופן מסורתי היה ב Loudeac, וזה היה מספיק.
אין את חויית ה"בוקר שאחרי Loudeac השני", שחויתי ב 2007.
נפגעים:
לצערי, גם השנה היו נפגעים. אלה השניים שאני יודע עליהם:
1) Thai Pham, רוכב אמריקאי בן 58 מוירג`יניה, נהרג מפגיעת משאית.
2) רוכב אחר נפגע בראשו כ 120 ק`מ מנקודת ההתחלה. הוא נפצע קשה מאוד, ויש חשש לחייו.
- -
קישורים:
*) YotamKa ניהל את המעקב בפורום בשרשור הזה. תודה לעדו המנהל על הנעיצה.
*) תמונות של שי שפרונג.
*) הסיפור של יאן, בבלוג שלו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה